מזדהה עם מיעוטים

רק 30 אוהדי הפועל תל אביב הורשו להגיע לטבעון למשחק העונה שלנו עד כה בליגה הלאומית. 30 אוהדים הם עשרה אחוזים מתפוסת האולם הסימפטי בטבעון, וכידוע, עשרה אחוזים מתפוסת אולם זה מה שמחייב תקנון איגוד הכדורסל לשמור לאוהדי הקבוצה האורחת. זה קצת מרגיז בהתייחס לעובדה שעד שהקהל כבר נוהר למגרשים, לא נותנים לו להגיע.

חבר הנהלה שלנו אמר לי לפני המשחק שזו בושה שיש מגרשים כאלו בליגה הלאומית. הסברתי לו שהחריג פה הוא לא המגרש בטבעון, אלא כמות הקהל שאנחנו מביאים. עכשיו תגידו לי אתם: איך מתוך קהל של מאות צופים שמלווה אותנו בכל שבוע ולכל מגרש, בוחרים את 30 הנבחרים שיזכו בכרטיס המיוחל לטבעון?

לפני שבועיים שיחקנו משחק חוץ במשמר העמק נגד מכבי יקנעם מגידו, מעט לפני שהתחיל בבלומפילד משחק ליגת האלופות של קבוצת הכדורגל נגד שאלקה. קרוב ל-30 גיבורים בכל זאת הגיעו לעודד אותנו בצפון הרחוק, וזאת הייתה הפעם הראשונה שבה אחרי משחק השחקנים מסתובבים למחוא כפיים לקהל, אבל אף אחד בקהל לא נשאר לברך אותם, כי כולם ברחו ליפו. למרות הבריחה ההמונית הוחלט כי אותם הגיבורים שהגיעו עד מגידו ביום שהפועל לוקחת את הנקודה הראשונה שלה בהיסטוריה של ליגת האלופות, הם אלו שיזכו בכרטיסים הנכספים לטבעון.

30 אוהדים קיבלו כרטיסים למשחק בטבעון, אבל בפועל נכחו בו קרוב ל-80 הודות לקצת הזמנות מאוהדים מקומיים, הרבה פרגון מההנהלה המקומית ועוד יותר מהמשטרה המקומית: כל עוד היה מקום לעמוד בו ביציע, אישרה לקהל לזרום לאולם. מי שלא הצליחו להיכנס היו דווקא מספר ילדים מקומיים, מה שגרם לי להבין למה הקצו לנו מלכתחילה רק 30 כרטיסים. מתברר שיש הרבה מאוד ילדים בטבעון והם מילאו את האולם עד אפס מקום.

אני מוכרח להודות שיש קסם מסוים במשחקים בהם הקהל שלנו הוא מיעוט, זה קורה נגד קבוצות ביתיות שיש להן קהל גדול או אולם קטן מדי, וזה מוציא מהאוהדים הרבה יותר מאשר במשחק רגיל.

סיפור דומה הולך לקרות גם במשחק החוץ הקרוב בבארי, קיבוץ שמחזיק כבר מספר שנים קבוצה בליגה הלאומית הידועה בקהל חם ומסור של קיבוצניקים שמלווה אותה לכל מקום. אולם קטן, קהל מקומי שאוהב כדורסל ולנו בהתאם מקצים רק 50 כרטיסים. אלוהים יודע איך יוחלט הפעם למי מהאוהדים לחלק אותם. שוב פעם משחק בקיבוץ ושוב הקהל שלנו יהיה במיעוט ויעלה את עצמו מדרגה בהתאם למעמד. יותר מרגש מזה לא תמצאו. האמת, אני כבר לא יכול לחכות שזה יתחיל.