יש טובים ממנו, אין גדולים כמוהו

יש תיאוריה מעניינת בספורט האמריקאי, הטוענת שפני קבוצת הספורט המקומית כפני העיר. כלומר, האופן שבו מצטיירת הקבוצה בעיני הציבור מושפע מהאופן שבה נראית העיר לציבור. בנוסף, סגנון המשחק של הקבוצה מתנהל לפי אורך החיים בה וגם בין השחקנים, ובמיוחד בין הכוכבים שלה, נמצא דמיון לאופי העיר. אם נעמיק בנושא ונבחן מספר דוגמאות, נוכל למצוא אמת בסברה הזו.

תחילה, ניקח את לוס אנג'לס. העיר המפלצתית של קליפורניה מתאפיינת בזוהר הנוצץ שלה, המושפע מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. בלוס אנג'לס כל שחקן הוא סלבריטי, אם בספורט או בטלוויזיה. היחס שמקבלים שחקני הלייקרס, הקבוצה המזוהה ביותר עם העיר, לא שונה מהיחס שיקבלו שחקני סדרת הטלוויזיה "גלי". קובי בריאנט, הכוכב מספר 1 של הלייקרס, יכול להגיע למסעדה בעיר ללא הזמנה ועדיין יקבל שולחן בדיוק כמו שליאונדרו די-קפריו ובר רפאלי יכולים. השחקנים יוצאים עם הסלבריטאיות והמשחקים של הלייקרס מפוצצים בידוענים, שמבחינתם המשחק הוא רק דרך נהדרת להעביר את הזמן, ובעיקר לנסות לנצל את הקהל ואת המשחק כדי לקדם את הקריירה שלהם. "אין דבר שהעיר הזאת יותר אוהבת מקאמבקים", אמר ארי גולד, סוכן השחקנים בסדרת הטלוויזיה "הפמליה". זה נכון לא רק לתעשיית הקולנוע, אלא גם לספורט, שם קובי בריאנט חווה משבר אישי עם אשתו אבל חזר ממנו כמו גדול.

אפשר לקחת את התיאוריה מזרחה, לבוסטון, שם גם הסלטיקס וגם הרד-סוקס מושפעים מאוד מדרך החיים בעיר. בוסטון עשירה באוניברסיטאות מהדרג העליון העולמי, אך עם זאת מצליחה לשמור על צביון עממי וכך גם הכוכבים של הקבוצות הללו. לארי בירד, למרות ההייפ העצום שיצר, לא קיבל את אותו זוהר וצלצולים של מג'יק ג'ונסון כי הוא שיחק בבוסטון, שם לא אוהבים את היחס הזה לכוכבים. באחד הברים בעיר אתה מסוגל למצוא את עצמך יושב כשמימינך תוהים בקול שני אנשים האם כדאי לעשות טרייד על האאוטפילדר ג'סטין אפטון ומשמאלך יישבו שני סטודנטים שידסקסו על אחד הספרים של וילם דפו שקראו בקורס. כל עוד שניהם יושבים ושותים משקה נורמאלי כמו בירה או וויסקי, אין שום בעיה, אך אם אחד מהם יזמין משקה פלצני וזרחני, הוא עלול למצוא את עצמו מהר מאוד באחד מבתי החולים בעיר עם לסת שבורה. לשחקני הרד-סוקס אין שום בעיה לרדת אחרי המשחק לרחוב ניוברי ולשתות בירה עם האנשים ב"דייזי ביוקנן". גם בסן פרנסיסקו התמונה דומה. העיר היא לא חלק מהמיינסטרים האמריקאי ולא חסרים אנשים ואירועים ביזאריים בעיר. לכן, לא מפתיע שבקבוצת הבייסבול של הקבוצה, הכוכב שלה טים לינסקאם נעצר פעמיים בגין החזקת מריחואנה והאוהדים חולים על העובדה שאין לו בעיה להגיד "פאק" בטלויזיה. כך אפשר להמשיך עם פיטסבורג והגנת הברזל של הסטילרס ודטרויט וה"באד בויז" של הפיסטונס. מה שמביא אותנו לבחון את התיאוריה הזאת בניו יורק.

כשחושבים על ניו יורק, חושבים על טיימס סקוור, מגדלי התאומים, סנטרל פארק, וול סטריט, השדרה החמישית ועל היאנקיז, לא בהכרח בסדר הזה. אולי אוהדי המטס לא יאהבו לשמוע את זה אבל גם הם יודעים שהיאנקיז הם אחד הנכסים גדולים של העיר. קבוצת הפסים, בדומה לעיר מנסה להיות הכי גדולה והכי טובה שיש. כולם רוצים לחיות בעיר וכולם רוצים לחבוש את הכובע הכחול כהה המפורסם של היאנקיז. הכסף מדבר והוא זה שקובע, בשניהם אין מקום לטעות, אחרת אתה יכול למצוא את עצמך על המטוס בטרייד לטורונטו או מחוץ לסאבוויי במנהטן ללא ארנק.

עכשיו, היאנקיז עומדים בדילמה מאוד מעניינת שעלולה להשפיע על האופי של הקבוצה וכמו שהתיאוריה קובעת, אולי גם על האופי של העיר. חוזהו של דרק ג'יטר, הנחשב על ידי רבים ככוכב מספר 1 של היאנקיז והבייסבול בכלל, פג עם סיום העונה. ג'יטר הוא היאנקיז, ג'יטר הוא ניו יורק. כמו לרוב תושבי ניו יורק, המחויבות היחידה של ג'יטר הרווק היא היאנקיז. כל הבחורות שמופיעות על חלונות גורדי השחקים במנהטן עברו אצלו במיטה, אבל ג'יטר נאמן רק לפסים. כבר 15 שנים שהוא הפנים המובילות של המועדון המצליח.

אז למה בעצם שהיאנקיז יחשבו פעמיים לפני שהם יגישו הצעה חדשה לג'יטר? ובכן, השורטסטופ כבר בן 36 והוא בדיוק סיים את העונה עם המספרים הגרועים ביותר בקריירה. הוא והיאנקיז כשלו מלהגיע לוורלד-סירייס, וגמר האמריקן ליג זה ממש לא מספיק בשביל מועדון עם שאיפות כל כך גבוהות. כולם יודעים שבשביל היאנקיז הכסף הוא לא מכשול, ואם יש שחקן יותר טוב מג'יטר, כמו טרוי טולוויצקי או הנלי רמירז, פנקס הצ'קים של משפחת סטיינברנר יפתח. אבל אין כרגע שחקן יותר טוב מג'יטר בשוק החופשי, ולבצע טרייד על שחקן כזה זה תהליך יותר מסובך, שכרגע לא נראה ריאלי. כבר אתמול היאנקיז ביצעו מהלך עם הצעה של 21 מיליון דולר לשלוש שנים, לא בדיוק מה שג'יטר קיווה לו. השחקן בן ה-36 מצפה למינימום חוזה של ארבע שנים וקצת יותר כסף.

נדמה שפשרה בין הצדדים תושג והקריירה המפוארת של ג'יטר בניו יורק תימשך. זה אולי יהיה לפחות שנים או עם פחות כסף, אבל אל תדאגו לדרק, את הכסף שלו הוא כבר עשה וגם את הבחורות שאתם חולמים עליהן הוא כבר עשה. ביום הראשון שבו הוא יהיה מועמד להיכל התהילה, הוא ייבחר ללא שום ספק. באותו יום, השורטסטופ של היאנקיז יהיה הנלי רמירז (או כל שחקן אחר שיהיה הטוב ביותר באותו תקופה), והוא, ביחד עם הצ'ק הגדול שיקבל, יצטרך להיכנס לנעליים של קודמו בתפקיד, השחקן הכי גדול בעמדה בכל הזמנים.