עובדים לפי התוכנית

בלי ששמנו לב, אנחנו כבר אחרי עשרה שבועות של פוטבול, והדבר המדהים הוא שעדיין קשה לשים את האצבע על קבוצה אחת שנמצאת מעל כולן. אם תגידו לי שהג'טס הם הפייבוריטים, אני אומר לכם להסתכל היטב על שני המשחקים האחרונים, שבקלות יכלו ללכת לכיוון השני. אם תגידו לי הפטריוטס, אני אגיד שהם עדיין מבצעים שגיאות של ילדים. אם תגידו לי האיגלס, רק אציין שבשבוע הבא ויק יכול לעשות אחת מהריצות המפורסמות שלו וג'סטין טאק יפרק לו את הצלעות שוב. הסטילרס? משחק ריצה לא מי יודע מה. וכך אפשר להמשיך לגבי הסיינטס, קולטס, פאקרס, רייבנס ופאלקונס.

עדיין מוקדם לענות על השאלה מי תגיע לסופרבול או לפלייאוף בכלל, ולכן עדיף להסתכל על המחזור האחרון כדי לבחון את תיאורית הק"ב, זו שטוענת שקוורטרבק מושלם, אותו כל קבוצה מחפשת, עושה את התופסים, האופנסיב ליין, הרצים, ההגנה, המאמנים, הסקאוטים, הג'נרל מנג'ר ויש שיטענו שגם את האפסנאים ליותר טובים. ק"ב טוב הופך קבוצה רעה לטובה ולתחרותית. כאשר אנחנו מסתכלים על העשור האחרון, להוציא את הרייבנס עם טרנט דילפר וטמפה ביי עם בראד ג'ונסון, זה היה העשור של בריידי ופייטון מאנינג, עם קפיצות קטנות לביקור של רות'לסברגר ומאנינג הקטן.

נדמה שלק"ב המושלם יש שלושה שלבים במהלך הקריירה: הקפיצה למים הקרים, השליטה העצמית אחרי ההתרגשות ולבסוף, השימוש בניסיון ככלי להצלחה.

הקריירה של מקוי התחילה בדומה לסיפורי הסינדרלה של שני ק"ב אלופים, טום בריידי וקורט וורנר. בצוות המקצועי של קליבלנד העדיפו לשמור עליו, אבל פציעות של ג'ק דלהום וסנקה וואלאס גרמו למאמן הבראונס אריק מנג'יני לזרוק את מקוי למים הקרים של ה-NFL. קרים אמרנו? קפואים, כי בארבעת המשחקים הראשונים של מקוי הוא שיחק מול הסטילרס, הסיינטס, הפטריוטס והג'טס. למרבה הפלא, מקוי והבראונס הצליחו לרשום שני ניצחונות על קבוצות שעלולות למצוא את עצמן בדאלאס בפברואר. בנוסף, מקוי זרק לשני ט"ד, כולל ט"ד ריצה אחד מרשים מול ניו אינגלנד ונהנה מק"ב רייטינג של 85.2. הוא הצליח להביא למגרש את רוח הווינריות שאפיינה אותו בימי הקולג' שלו בטקסס. מול הג'טס הוא הוביל את הבראונס לדרייב של 59 יארד בשלוש הדקות האחרונות, שהסתיים בט"ד שהביא להארכה, שם הוא מצא את צ'נסי סטאקי שאיבד את הכדור ומאוחר יותר גם את המשחק.

אפשר רק לדמיין את ההייפ סביב מקוי ללא הפאמבל של סטאקי. "אני מאוד מתרשם ממקוי והניידות שלו", אמר מנג'יני והמשיך, "הוא הראה המון יציבות ואופי תחת לחץ של הגנות מצוינות". גם חברו לקבוצה פייטון היליס נותן קרדיט לילד מטקסס: "כשרוקי בא ומשחק ככה מול ארבע הקבוצות האלה, חייבים לתת לו קרדיט". הכי מעניין היה לקרוא את אחת התגובות של אוהד בראונס בכתבה אחרי המשחק: "הגיע הזמן שיהיה לנו ק"ב שלא נראה מפוחד על המגרש למרות מה שעומד מולו. קולט הוא ווינר והוא רק ישתפר, אני רק יכול לדמיין את הקבוצה הזאת עם תופס עמוק ואיכותי". בזמן שמקוי עושה חיל בקליבלנד, באוסטין מתגעגעים קשות לק"ב, כשהלונגהורנס מאכזבים עם מאזן שלילי, 6:4. עכשיו, כדי שההייפ סביב מקוי יעזוב את גבולות אוהיו וטקסס הוא חייב להגיע לשלב השני בתיאוריה.

ההתרגשות סביב הקוורטרבק לא יכולה להמשיך הרבה זמן אם הוא לא מביא ניצחונות, ומארק סאנצ'ז אולי מביא אותם בשיניים, אבל עדיין מביא אותם. כדי להבין את הקפיצה הענקית שעשה הילד מקליפורניה, חייבים לראות במלואו את המשחק של הג'טס מול הבראונס, כי המספרים שלו לא תופסים את העין. סאנצ'ז שלח מסר ברור לכל הסקפטיים לגבי יכולות המנהיגות ויכולותיו המקצועיות. היכולת של סאנצ'ז להשאיר את המהלך חי ולקרוא את המשחק פנטסטית. במשחק הראשון של העונה מול הרייבנס הוא סיים עם 74 יארד והרבה ביקורות, אבל רקס ריאן ישב לו על הראש ואין הרבה אנשים בעולם שיכולים להשתחרר מד בר כזה.

ריאן (שאם פספסתם את מופע הסטנדאפ שלו על אחיו בוב אתם מוזמנים לצפות בלינק שלמטה) הפך את סאנצ'ז מפריטי בוי קליפורניה לבחור קשוח, שמתאים לאופי של ניו יורק. את החלקים האחרונים של המשחק הוא סיים עם כאבים עזים בשוקיים, אבל המשיך וקיבל את הקרדיט מריאן, שאמר שהוא קשוח יותר ממסמר. לא רק ריצת הט"ד שלו הייתה משמעותית, אלא גם הדרייב האחרון בהארכה היה מבריק. זה התחיל עם יציאה מהפוקט כשהוא מוצא את בריילון אדוארדס עם רגל אחת, ואחר כך המסירה המדויקת לסנטוניו הולמס שגמרה את המשחק.

עוד ק"ב ששלח מסר בדומה לסאנצ'ז היה מאט ריאן, אבל מאטי אייס חייב לנצח משחק פלייאוף כדי להוכיח שהוא נמצא בשלב השני של התיאוריה.

טום בריידי מוצא את עצמו השנה בסיטואציה חדשה מבחינתו. הוא כבר לא רק קוורטרבק טוב, אלא קוורטרבק ותיק. השיער דמוי ג'סטין ביבר מטעה, אבל בריידי כבר 10 שנים איתנו. בנוסף, מסביבו יש פרצופים חדשים, לא מוכרים ונקיים. בשבוע שעבר הושפלו הפטריוטס על ידי הבראונס, ובריידי הבין שאם הוא לא יעשה משהו מהר בנידון העונה תברח להם. במהלך כל השבוע ניהל בריידי שיחות אישיות עם שחקני ההתקפה כדי להרים את רוח הקבוצה ולהכין אותה לרוחות העזות של היינץ פילד והגנת הסטילרס. לא הרבה האמינו שהפטריוטס יכולים לנצח שם (כולל רוזנטל) עם התקפה שכוללת את ברנדון טייט, דיון בראנץ', דני וודהד, בן-ג'רוויס גרין-אליס והרוקים רוב גרונקווסקי ואהרון הרננדז.

אבל בריידי השתמש בשני הכלים הכי משמעותיים שלו - היד הימנית הקטלנית שלו וכושר המנהיגות. בריידי היה נסער כל המשחק, ואחרי שהקבוצה נכשלה להשיג דאון ראשון הוא אסף את ההתקפה ונתן להם בראש על כך שלא הצליחו לפתוח פתח לדני וודהד, חשוב לציין שהפאטס היו ביתרון 3:10 וארבע דקות לסיום המחצית באותו זמן. בריידי הראה המון רגשות אחרי שהוא רץ לשלושה יארדים לאנד-זון, ולאחר המשחק אמר: "הרגשות שלי עולים ויורדים. השחקנים גם אומרים לי דברים, והם יודעים שהכל מתוך אינטרס של הקבוצה לנצח". ביום ראשון הקרוב בריידי חייב להמשיך לשחק ולהראות את אותה מוטיבציה, כי הוא פוגש את הנמסיס הכי גדול שלו, פייטון מאנינג ,שגם הוא נמצא בשלב השלישי של התיאוריה. יהיו זיקוקים.

שני דברים לסיום שיותר קשורים לצד העסקי של המשחק. הליגה פרסמה את נתוני מכירת החולצות מאז הדראפט האחרון, ובמפתיע או שלא, במקום הראשון נמצא טים טיבו, שרק השבוע מסר ט"ד ראשון בקריירת הNFL- שלו (הוא כבר הגיח לאחד). אחריו מופיעים דרו בריס, טרוי פולמאלו, פייטון מאנינג, ברט פארב, ארון רוג'רס, טום בריידי, מיילס אוסטין ודונובן מקנאב. בסך הכל, ברשימה מופיעים 12 ק"ב, כשדאלאס מוכיחה שלמרות התוצאות על הדשא היא עדיין הקבוצה של אמריקה עם שלושה נציגים. בן רות'לסברגר לא מופיע ברשימה בפעם הראשונה מאז נכנס לליגה, כנראה בגלל מה שקרה באותו בר בג'ורג'יה.

בשבועות האחרונים מתנהלות שיחות רציניות בין גורמים בכירים בליגה לבין אנשי עסקים מלוס אנג'לס כדי להביא קבוצה לעיר, כך מדווח פיטר קינג מ"ספורטס אילוסטרייטד". שני הצדדים שמו למטרה את שנת 2015 כדי שזה יקרה, ופתאום מה שהתחיל כחלום של כותבי סדרת הטלוויזיה "הפמליה" נראה כמציאות. יהיה מעניין לראות איך הNFL- מתכוונת לעשות את התהליך הזה, האם להוסיף עוד קבוצה או להעביר קבוצה קיימת. כרגע, האופציה השנייה יותר ריאלית, כשג'קסונוויל היא המועמדת העיקרית, לאחר שהקבוצה נכשלת למכור את כל הכרטיסים לאצטדיון מתחילת השנה.