הבלמים הכי התקפיים

זה כבר הפך להיות רציני: הפועל עכו רשמה ניצחון רביעי ברציפות. זה לא סתם 0:1 קטן, אלו לא ניצחונות מקריים שהושגו במגננה, אלא ניצחונות גדולים ומרשימים, שהושגו בצדק ובצורה מוחצת. הפועל עכו מובילה את טבלת ההבקעות יחד עם קרית שמונה, נמצאת במקום החמישי בטבלה, וזה נתון שפשוט ראוי להערכה. אתמול (שבת), בניצחון על מכבי תל אביב (1:3), ראיתי קבוצה שמשחקת ללא רגשי נחיתות ומסתכלת ליריב בגובה העיניים. ראיתי קבוצה מסודרת ומאורגנת כשהכדור נמצא אצל היריבה, אך גם כזו שמפעילה לחץ על שחקני ההגנה בחצי שלהם.

היכולת של שחקני ההתקפה של עכו היא לא דבר מקרי. גם לרועי דיין וגם לג'קו ערפאת יש שמונה שערים עד עתה, התיאום ביניהם ניכר לעין, והם נהנים משיתוף פעולה פורה. אין ספק שרואים יד מכוונת בעכו, והמחמאות כולן מגיעות לצוות המקצועי ולמאמן אלי כהן. מדהים לראות איך מאמן שהיה שחקן הגנה בעברו, נותן כזה חופש פעולה בחלק ההתקפי לשחקניו, וגורם לקבוצתו לצאת קדימה בצורה כל כך שוטפת. גם בתוצאה של 0:2 הוא דירבן את השחקנים להמשיך לשחק כרגיל, וזאת בניגוד למאמנים אחרים, שבוחרים לסגור את המשחק בחילופים הגנתיים ומחכים לסיום.

הראיה לכך הייתה אמש בדקות הסיום, כשאלי כהן ביצע את החילופים דווקא בחלק ההתקפי. הוא לא הוציא חלוצים כדי להכניס שחקני הגנה ולהסתגר מאחור, אלא המשיך באותה שיטה, ובכך מנע ממכבי תל אביב ללחוץ בכל הכוח. אם מכבי הייתה עושה זאת, היא הייתה נחשפת להתקפות מתפרצות מצד עכו. אתמול עכו פשוט ביטלה את היריבה שלה.

ג'קו ערפאת כבש אתמול צמד שערים נפלאים. השער הראשון היה גול של חלוץ מצוין, ואני לא מכיר הרבה שחקנים עם כזה קור רוח, שחמישה מטרים מקו השער בוחרים לעבור את השוער ולגלגל בצורה כזו נקייה פנימה. בשער השני, בהקפצה מול שטראובר, הוא כבר הראה טאץ' של שחקן מוכשר, כשבעט בחוזק הנכון ובגובה הנכון.

אין ספק, פשוט כיף לצפות בעכו בשבועות האחרונים. יש לה גם כדורגל טוב, וגם שערים מדהימים. אומנם מעכשיו יהיה לה קצת יותר קשה, כי מעתה הציפיות ממנה עולות וחובת ההוכחה עליה, אבל אם מישהו לא שם לב - הכדורגל הטוב כרגע נמצא בצפון. הטבלה לא משקרת.

ואם בצפון עסקינן, אי אפשר שלא לחלק מחמאות לעירוני קרית שמונה, שמוליכה את הטבלה. כמובן שיש לקבוצות האלה יתרון יחסי, מאחר שהן קבוצות קטנות, אין עליהן לחץ תקשורתי מיוחד, אין מהן ציפיות גדולות והן יכולות רק להפתיע לטובה. ובכל זאת, מדובר בשתי קבוצות שמראות בכל שבוע שיש להן מוטיבציה גבוהה, שהן רוצות מאוד לכבוש, לצאת קדימה ולשחק עם תשוקה.

גם בקרית שמונה המחמאות מגיעות לצוות המקצועי, ובמיוחד לרן בן שמעון, שעושה עבודה מצוינת. קרית שמונה משחקת לא רק בצורה יעילה, אלא גם מציגה סגנון שמח. אלו קבוצות שהמאמנים שלהן מלמדים אותן לשחק – לא להסתגר מאחור במטרה לגנוב גול – אלא פשוט לתקוף ולנצח.

המאמנים, קובעי המדיניות של הקבוצות, מנחים את השחקנים לצורה הזו של חשיבה – ליהנות, לשחק ולא לפחד. זה בא לידי ביטוי במגרש. העובדה שעכו וקרית שמונה מובילות את הליגה בהבקעת השערים רק ממחישה עד כמה הן באות על מנת לשחק כדורגל משוחרר ויפה.

זה לא מפתיע שזה מגיע משני מאמנים עם עבר הגנתי. גם רן בן שמעון וגם אלי כהן היו שחקנים עם קונוטציה הגנתית, אבל עכשיו הם מציגים קבוצות התקפיות ומשוחררות. כביכול זה מדהים לגלות עד כמה הערכה יש לשחקנים הגנתיים לחלק ההתקפי, אבל זה לא מקרי. מי שהיה בלם יודע להעריך את חשיבותו של החלק ההתקפי, ולכן לא מגביל את שחקני החוד בהוראות טקטיות, ולפעמים דווקא חלוצים לשעבר מתמקדים במשחק הגנה ממושמע. עכשיו ליגת העל מקבלת משני בלמי העבר כדורגל שמח, ונהנית מכל רגע.