"התגעגעתי לקללות של אוהדי בית"ר"

לפני קצת יותר מחודשיים חזר סלים טועמה באופן רשמי להפועל תל אביב. על פניו, זה נראה המהלך הכי טבעי שיש, לפחות למי שלא מכיר את הקבוצה, אבל במתחם חודורוב לא ממש ששו לקבל את הקשר בחזרה. כבר בתחילת הקיץ ידעו שטועמה מעוניין לשוב לאדומים, אך הנהלת הקבוצה, שהצהירה כי תעשה הכל כדי לעלות לליגת האלופות והגדילה את התקציב משמעותית, לא הייתה מכונה לשלם אפילו דולר אחד על מעבר של הקשר מיוון.

בסוף אוגוסט, כשבהפועל הבינו שחלון ההעברות עומד להיסגר, עלתה שוב אופציית טועמה. אחרי שהשיג את השחרור שלו ביוון, נסללה הדרך חזרה הביתה למדים האדומים, אך גם לאחר שחתם בהפועל תל אביב, כולם הצהירו כי הוא מגיע להיות שחקן ספסל. לפני שלושה שבועות הכל השתנה, עם השער בדקה ה-90 לרשת של מכבי פתח תקווה. אם עד אותו רגע לא ידעו בהפועל תל אביב איך לאכול את חזרתו, אפשר להגיד שהיום אין אחד אצל האדומים שמצטער שהקשר חזר למועדון.

"חזרתי להפועל כי רציתי לחזור להנאה מהמשחק", הודה טועמה כבר בתחילת הראיון. "לא חזרתי כדי לעשות משחקי אגו על מה שהייתי ולנסות להוכיח לכולם שאני עדיין שחקן טוב, אני לא בנאדם כזה. הפועל היא הבית שלי, ויתנו לי לשחק כמה שיתנו לי לשחק. במה שצריך לעזור אני אעזור, ואני לא מחפש לחזור עוד פעם לאירופה. אני רוצה לשחק טוב בשביל הקהל ובשביל האנשים במועדון, אני יודע ששם כולם אוהבים אותי וזה מה שחשוב לי".

"אני לא מצטער על כלום. בשנה הראשונה שם עוד היה בסדר, שיחקתי והיה לי בסך הכל טוב. בשנה השנייה הגיע מאמן חדש ובהתחלה נתן לי לשחק, ואחרי כמה מחזורים פשוט הפסיק לתת לי הזדמנויות. עד היום אני לא יודע מה היו הסיבות, כי אני יודע שהן לא היו מקצועיות. בכל משחק ששיחקתי דווקא הייתי טוב. המעבר עשה לי טוב. מבחינה מקצועית זה אתגר חדש. הייתי באחד המועדונים הגדולים בבלגיה. מאוד נהניתי מהתקופה ששחקתי באירופה, עד שהגיע אותו מאמן ולא נתן לי כמעט לשחק".

"לקחתי שנתיים אליפות בסטנדרד ליאז', אחרי 25 שנה שהמועדון הזה לא לקח אליפות, ולמרות שבשנה השנייה לא שיחקתי הרבה, עדיין הייתי איתם. זו אחת החוויות הכי מרגשות שהיו לי בקריירה. הרגע הכי גרוע מבחינתי קרה בעונה השנייה, כשלא כל כך שיחקתי. זה אכזב מאוד ואז היו לי מחשבות לחזור לארץ".

בגדול, הרמה יותר גבוהה. אולי הליגה היוונית מזכירה קצת את הארץ, אבל הבלגית הרבה יותר חזקה ולא קל להצליח שם. זה לא מספיק לבוא ולהראות שאתה כשרוני, כי כמוך יש עוד 25 שחקנים וכולם מצוינים. אתה צריך יום יום לעבוד קשה ולקרוע את התחת בשביל לקבל דקות ולהראות שמגיע לך, וזה ממש לא כזה קל, כי אתה לבד שם בסופו של דבר".

"אם זה למועדון כמו שאליניב ברדה משחק בו או איפה שאני שיחקתי, הייתי ממליץ לו ללכת כי זו רמה אירופית גבוהה, אבל למקומות אחרים ולקבוצות קטנות לא הייתי כל כך ממליץ
למהר לעזוב. יש שם בדידות וקשה להצליח כמו בארץ. זה לא משהו שלי הפריע אישית כי התרגלתי כבר, אבל זה משהו שחייבים לקחת בחשבון".

"נכון שביוון היה הרבה עניין כספי, אבל אפשר לבוא ולהודות שלא ממש הלך שם וזה לא נורא, לא הכל דבש בחיים. נשארו לי הרבה זיכרונות טובים מכל התקופה. באמת שאי אפשר לדעת לאן תגיע, זה הרבה עניין של מזל. כשאתה יוצא מהארץ יש לך ציפייה להתקדם כמה שיותר, אבל לפעמים לא מסתדר ולא הולך כל כך, לא תמיד קורה מה שאתה מצפה. חשבתי שאגיע יותר רחוק, אבל כמו שאמרתי, לא תמיד מה שאתה רוצה יוצא באמת. אני יכול להגיד שאני שלם עם חזרתי לארץ, כי חזרתי לבית שלי, להפועל, וזה משהו שעשה לי טוב".

"לקח לזה זמן. בהתחלה הפועל ולאריסה דיברו ובגלל העלות הכספית זה נפל. הנשיא של לאריסה הבין שלא תהיה לו ברירה, כי המועדון היה בקשיים כלכליים, זה היה לשחרר אותי ללא תמורה או להשאיר אותי במועדון. האמת, לא ידעתי אם אחזור להפועל אבל קיוויתי. היה לי ברור שברגע שאני אחזור לארץ זה יהיה לשם, ואני שמח שזה יצא לפועל".

"לא. אם אני אתייחס לכל אחד שאומר משהו, המצב שלי לא יהיה טוב. המחשבות היחידות שהיו לי הן לחזור להפועל, הביתה".

"האמת שהכל נשאר אותו דבר. אולי קצת שונה בגלל שאריה הרשקוביץ (המנהל הקודם, ע.ג.) עזב. הייתה לו את הדרך שלו ועכשיו יש מישהו אחר שמנהל את העניינים. גם זה טוב בעיני".

אני חושב שהפועל של השנה שעברה עשתה עונה טובה ובאמת הזכירה לי את עונת 2000, אבל לבוא עכשיו ולהגיד שהקבוצה הזאת יותר טובה מאז, זה לא ממש לעניין. צריך לזכור שאלו תקופות שונות, שחקנים שונים וליגה שונה, ולאנשים בארץ יש זיכרון קצר, אבל באמת שזה לא משנה, טוב שיש כל הזמן קבוצות טובות בהפועל, כאלה שרוצים להשוות לקבוצה שהייתה לנו ב-2000".

מבחינת הדרישות, העמידה והטקטיקה במגרש דרור קשטן ואלי גוטמן הם אותו בן אדם. כל אחד יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות במגרש, ואלה בדיוק אותם הדברים שקשטן דרש מאיתנו בזמנו. עכשיו יש שחקנים יותר מצחיקים והאווירה ממש מצוינת בקבוצה. כל אחד באמת מפרגן לשני וזה משהו שקשה למצוא. לא משנה אם אתה משחק או לא משחק, תמיד יש פרגון, לא תראה שחקן שמוחלף שעושה פרצופים. גם כשיצאתי במשחק בקרית אליעזר בדקה ה-30 (בגלל ההרחקה של דני בונדר – ע.ג.), לא עיקמתי פרצוף כי המשחק היה חשוב יותר להפועל. אם זה היה על חשבוני, לא נורא, טובת המועדון וטובת הקבוצה יותר חשובות מכמה דקות שלי או של כל אחד על המגרש".

"בשביל מה אני צריך לתת הסבר למה הם לא מנצחים דרבי? אתה חושב שאכפת לי? שאני צריך לשנות את זה? רק שזה יישאר ככה. באמת שאין לי הסבר, זה משהו שהתחיל בתקופה שהתחלתי לשחק בהפועל. אם אני צריך לעשות מאזן עצמי, אני לא זוכר הרבה משחקי דרבי שהפסדתי.

את ההיסטוריה של טועמה עם בית"ר ירושלים אין צורך להזכיר. מסוף שנות ה-90 הפך הקשר, ממוצא ערבי-נוצרי, לאויב היציע המזרחי. ביום ראשון הוא יארח את שחקני המנורה בבלומפילד, בהתמודדות שעלולה לחרוץ לא מעט גורלות אצל היריבה. נקמה?

"האמת שהתגעגעתי למשחקים האלה ולקללות של אוהדי בית"ר. גם כשהייתי באירופה שמעתי את הקריאות נגדי וגם עכשיו אני עדיין שומע. ממש לא מציק לי, להיפך, כיף לחזור וכיף לשמוע את זה שוב. זה נעשה סוג של המנון, משהו שאומר שטועמה והפועל תל אביב הם יחידה בלתי נפרדת. ככל שמקללים, זה עושה לי רק טוב ועושה אותי יותר טוב".

"אני לא מחפש לפרק שום מועדון, גם לא את בית"ר. מה שאני מחפש הוא שלוש נקודות מהמשחק. אותנו זה לא מעניין שאם המצב היה הפוך הם היו מנסים לעשות את זה. יש לנו מטרות השנה וניצחון הוא הדבר הכי חשוב".

אני חושב על הנבחרת, ואם יזמנו אותי מחדש כמובן שאשמח, אבל קודם כל אני רוצה להצליח בהפועל תל אביב, ואם גם הזימון יבוא, מה טוב.אני מקווה שהמועדון הזה יצבור כמה שיותר תארים ואמשיך לשמח את הקהל שלנו, ורוצה שגם הקהל של בית"ר ומכבי ימשיך ליהנות מהיכולת שלי".