גיבור מעמד הפועלים

המאזן המשותף של שני השחקנים שניצחו למכבי תל אביב את המשחק במוסקבה אתמול (חמישי) היה 3 קליעות מוצלחות מתוך 15. 20 אחוזים מהשדה הם נתון עלוב, אבל במקרה של דייויד בלו, דורון פרקינס וחבריהם למכבי תל אביב, מדובר בתעודת כבוד.

כי מכבי ניצחה אתמול שוב למרות מגבלותיה. היא מנצחת לא בזכות כישורים יוצאי דופן בהתקפה – שחקן הפנים היחיד שלה אפקטיבי רק בדקות מעטות, קלעי החוץ שלה בכושר לא מזהיר, הרכזים לא יציבים – אלא בזכות נכונותה לא לוותר על אף נקודה, בשני הצדדים של המגרש.

פרקינס הוא הדוגמה המובהקת לכך. האיש שכולם חששו מפזיזותו משכיח מדי משחק את כושרו ההתקפי הנורא למדי ומתפתח לשחקן ההגנה הדומיננטי ביותר במכבי מאז נדב הנפלד. ברבע האחרון, אחרי שקיעה קבוצתית בשני צידי המגרש ב-10 הדקות הפותחות של המחצית השנייה, הוא השתלט על המשחק כמעט בלי לעשות סל: בחטיפות, בהתייצבות לעבירות תוקף ובעיקר בריבאונדים קריטיים בהתקפה. הוא לא היחיד: בדקות הטובות שלה מכבי יורדת בצורה מהירה ומסודרת להגנה, מאתגרת כל זריקה, עושה רוטציות הגנתיות מופתיות וגם רצה במהירות וכמעט בלי לכדרר להתקפות מתפרצות. גם זהו חלק מהרצון לא לוותר על אף כדור, על שום הזדמנות לעשות סל קל.

הנחישות מתחילה מהספסל. זה נשמע טריוויאלי, אבל לא כשנזכרים בקדנציה הראשונה של בלאט במועדון, שבה הגיע עם החילופים מהבית וביצע אותם לעיתים בניגוד למהלך המשחק. למכבי הייתה אתמול היררכיה ברורה, עם שמונה שחקנים שמשחקים למעלה מ-10 דקות ושלושה שמשותפים למעלה מ-30 דקות. החדות של בלאט באה לידי ביטוי, בין השאר, בהתעקשות לשמור את שחורציאניטיס במשחק עמוק לתוך הרבע האחרון, למרות החגיגות של לונצ'אר עליו. היווני גמל לו בשני סלים חשובים, שבלעדיהם למכבי לא היה סיכוי לנצח.

הסכנה הטמונה בניצחון אמש היא האופוריה, שעלולה לגרום למכבי להאמין שאפשר להסתדר בלי שינויים בסגל. היא עדיין זקוקה לעוד שחקן גבוה שיסייע לה בדקות שבהן שחורציאניטיס נופל מהרגליים, ולעוד גארד יוצר שיגבה את פארגו ההפכפך ואת בורשטיין המאכזב. הבשורה היא שהחיזוק, אם וכאשר ינחת, יצטרף לקבוצה שכולה פועלים שחורים, שיעשו הכל כדי לנצח. כשנזכרים בחבורה המפונקת שלבשה את הגופיות הצהובות בשנתיים האחרונות, זה לא מעט.