התחזית: סופת ברקים

בתחילת עונת 2007 מצאו את עצמם וייד פיליפס ונורב טרנר על הספה של ג'רי ג'ונס כדי להתראיין לתפקיד המאמן הראשי של הקאובויס. ההחלטה של ג'ונס לבחור בפיליפס המקומי פתחה את הדלת לטרנר בסן דייגו, שם פיליפס היה המועמד המוביל. שלשום, פיליפס פוטר מדאלאס אחרי ניצחון פלייאוף בודד בשלוש שנים, כשלעומתו טרנר ממשיך להוביל את הצ'ארגרס לכיוון הופעה רביעית רצופה בינואר.

במבט ראשון, טרנר הוא לא נראה כמו מאמן פוטבול מקצועי, הוא נראה יותר כמו מהנדס חשמל בכיר או אנליסט כלכלי. אולי זו העובדה שמעולם לא שיחק את המשחק בצורה מקצוענית (וגם לא עבר במכללות) ואולי זו הכרס הקטנה שגדלה משנה לשנה. בניגוד למראה המטעה, טרנר הוא המאמן הכי מצליח בתולדות הצ'ארג'רס. בשלוש שנים המאזן שלו הוא 24:38, כשהוא מוליך את חזיזי הברק לשלוש זכיות רצופות ב-AFC מערב. המאמן האחרון שעשה זאת היה בארי סוויצר עם הקאובויס של 1994-96. למרות ההצלחה של טרנר בסן דייגו, נדבקה לו תדמית של לוזריות, אותה מדבקה שהדביקו על הקטור קופר שהוביל את ולנסיה הקטנה פעמיים לגמר ליגת האלופות ונכשל. אז נכון שהוא נכנע כל פעם מחדש בפלייאוף ונכשל מלהביא את סן דייגו לסופרבול, אבל האם הוא באמת לוזר? אין מאמן אחר בליגה שהביא את הקבוצה שלו לפלייאוף בשלוש שנים האחרונות, הקבוצה השנייה שהגיעה בשלוש השנים האחרונות לפלייאוף הייתה אינדיאנפוליס עם שני מאמנים שונים.

את העונה הזו, כמו את קודמותיה, טרנר והקבוצה שלו לא החלו כמו שהם רצו. ההתקפה של הצ'ארג'רס מובילה את הליגה ביארדים למשחק וההגנה היא ההגנה השנייה בטיבה בליגה, אבל יותר מדי בעיות מחוץ למגרש הפריעו לעבודה של טרנר. סן דייגו מצאה את עצמה מאחורי קנזס סיטי ואוקלנד במרוץ לפלייאוף. בנוסף, אחד הדברים שהפריעו לצ'ארג'רס לנצח משחקים היה הקבוצות המיוחדות. הם הקבוצה היחידה בליגה שהרשתה שתי החזרות בעיטת פתיחה לט"ד. את המשחק מול יוסטון, סן דייגו החלה עם פאנט שנחסם ונתן לטקסאנס את הכדור על קו ה-5 יארד. זו הייתה החסימה החמישית העונה שהצ'ארג'רס מאפשרים, עוד אחת והם משווים את שיא הליגה. טרנר נשאר רגוע, כמו שמהנדס חשמל או אנליסט היה מגיב, אבל מבט אחד לכיוונו של מאמן הספיישל טימס סטיב קרוסבי אמר את מה שהוא באמת חושב. אתמול הצהיר טרנר שמקום עבודתו של קרוסבי בטוח ואת השינויים הם יבצעו באימונים. טרנר מאמין גדול בעבודה קשה באימונים, והוא הכריח בשבועות האחרונים את הק"ב שלו פיליפ ריוורס, לעבוד עם שחקני הספסל, שמצאו את עצמם על הדשא בגלל הפציעות שעות נוספות. זה השתלם. "הדרך שבה התאמנו בשלושה שבועות האחרונים עם שחקנים כמו רנדי מקמייקל, כריס ווילסון וטוטו הביא לי את הביטחון בשחקנים האלה", אמר ריוורס, שמצא פעמיים באנד-זון את מקמייקל (כולל תפיסה ענקית עם יד אחת) ואת טוטו (סיי אג'ירוטוטו).

ריוורס הוא קונצנזוס בקרב אוהדי הצ'ארג'רס. 90 אחוז מאוהדי סן דייגו שהיו במשחק ביום ראשון ביוסטון לבשו את החולצה מספר 17. מעטים לבשו על גבם את שמו של אנטוניו גייטס, שון מרימן (שכבר לא בקבוצה) ואפילו מספר חולצות בודדות של האקס המיתולגי, לדניאן טומלינסון. בסיום המשחק מאות מהם נשארו מחוץ לאצטדיון כדי לזכות בחתימה או תמונה עם ריוורס, שנהנה מעונה אישית נהדרת עם 2,944 יארד בתשעה משחקים (שיא ליגה ליארדים בתשעת המשחקים הראשונים של העונה) והוא שלישי בק"ב רייטינג אחרי מייקל ויק ו-וינס יאנג, שזרקו 200 מסירות פחות ממנו.

הרבה לחץ השתחרר אחרי הניצחון ביום ראשון ביוסטון. בחדר ההלבשה האייפוד של שחקן ההגנה טראוויס ג'ונסון ניגן מוזיקת היפ-הופ בפול ווליום, כשהשחקנים והמאמנים עוברים אחד אחד ומברכים על הניצחון. לא רק שריוורס צודק כשאמר ששבוע החופש מגיע בזמן הנכון המאפשר לשחקנים כמו אנטוניו גייטס לחזור מפציעות, זה גם מקרב אותם יותר לחודש דצמבר, שם הצ'ארג'רס בלתי מנוצחים עם טרנר כמאמן, על מאזן 0:13. אוהדי סן דייגו יכולים להיות רגועים. למרות ההצלחות של היריבות שלהם לבית, נדמה שהקבוצה נמצאת על הגל הנכון בדרך להופעה רביעית בפלייאוף.

באותה שעה שברט פארב הוביל את מינסוטה לקאמבק מול אריזונה, הק"ב לשעבר של אריזונה היה עסוק בריקודים. לא, קורט וורנר ממש לא התלהב מהמספרים של פארב שהוא החל לרקוד, אלא התאמן לתוכנית "רוקדים עם כוכבים", שם הוא נמצא בחמישייה האחרונה.

הפרישה של וורנר בפגרה האחרונה השאירה חלל ענק באריזונה, חלל כל כך גדול שכבר שלושה קוורטרבקים שונים נכשלו למלא אותו. וורנר היה ממה שכל מאמן בליגה מחפש: לא רק קוורטרבק טוב, אלא אחד עם אופי. אפילו בגיל 39 וורנר לא היה מפסיד את המשחק מול מינסוטה. הנוכחות שלו על המגרש ועל הקווים לא הייתה מאפשרת דבר כזה, הוא היה מוצא את השחקן הפנוי כדי לזכות בדאון ראשון ולהמשיך להוריד את השעון. דרק אנדרסון הצליח להשיג רק פעם אחת דאון ראשון ברבע הרביעי, ובכך ויתר על יתרון 14 הנקודות והחטיפה באנד-זון שהיה לקרדינלס. גם בהארכה אנדרסון נכשל, אבל שם הכישלון היה יותר של קו ההתקפה שנכשל להגן עליו.

דבר דומה היה גם בדטרויט, שם הפסידו הליונס בהארכה לג'טס. מהרגע שמאט סטפורד נפצע (וגמר את העונה), ידעו אוהדי הליונס שיתרון שלוש הנקודות על הסילונים לא יספיק בארבע דקות וחצי של משחק. כאן צריך לתת המון ריספקט למארק סאנצ'ז ופארב, שידעו לנצל את החולשה המנטלית של היריבה כדי להגיע להארכה ולנצח שם. ומה נגיד על פארב, שבגיל 41 ועשרה תפרים בסנטר זורק שיא קריירה ליארדים? ההופעה של פארב מנעה פיטורים שניים השבוע, של בראד צ'ילדרס, שבתמורה לכך ספק צחק, ספק עקץ את פארב כשאמר לעיתונאים: "אני לא הולך להיות כאן כמו פארב ולהגיד לכם שאני צריך חיבוק". זו הייתה אמורה להיות בדיחה, אבל צ'ילדרס לא מבין שהבדיחה עליו, שכן הוא זה שצריך לתת חיבוק לפארב.

ולסיום, כל הבועטים בליגה חייבים להגיד תודה גדולה לנ'דמוקונג סו, שהחטיא את בעיטת האקסטרה-פוינט. אם שחקן ששוקל 140 קילו, לוקח שלושה צעדים קלילים, בועט ומכניס את הכדור בין שתי הקורות, מה זה היה אומר על שאר הבועטים בליגה? למזלם, הבעיטה של סו פגעה בקורה הימנית, פספוס של סנטימטרים בודדים. בינתיים, לסו עדיף להתרכז במה שהוא הכי טוב, לפרק קוורטרבקים. הוא כבר עם 6.5 סאקים העונה, יותר מג'סטין טאק, דווייט פריני וריצ'רד סימור. מישהו אמר "רוקי השנה" בהגנה? רק תשאלו את סנטנה מוס איך הוא הרגיש כשניסה לתקל את סו הענקי ללא הצלחה.