שותפים, לא מובילים: על הצביון הישראלי של מכבי ת"א

אולי היה זה משחק פתיחת היורוליג אשתקד נגד אולימפיה לובליאנה אליו עלה פיני גרשון עם חמישייה נטולת ישראלים, ולמרות שמכבי הביסה את יריבתה ב-20 הפרש, כולם ניסו להיזכר מתי קרה שמכבי החלה משחק באירופה ללא שחקן מקומי; אולי הייתה זאת התאבדותו של מוני פנאן כמה ימים אחר כך, והפרשה שנחשפה בעקבותיה, אשר האיצו את התהליך; יתכן שגם שידור משחקי הקבוצה בערוץ הספורט ולא בערוץ ברודקאסט תרמו לאדישות הציבורית. זה כנראה השילוב של כל הגורמים האלה, אבל בכל אופן, בסוף העונה הקודמת היה ברור לראשי מכבי תל אביב כי הקבוצה והאוהדים כבר לא. אותה עונה, שהסתיימה באובדן האליפות בישראל ובכישלון ביורוליג, הצמיחה את השינוי הקיצוני באסטרטגיית הקבוצה, וגרמה לה להכריז על החזרת הצביון הישראלי למכבי. עד כמה הצביון הזה מורגש שלושה משחקים לתוך היורוליג וכחודש מפתיחת העונה?

אם בעונה שעברה שיחקו במכבי דייויד בלו, גיא פניני, יניב גרין ורביב לימונד, כשדרק שארפ זוכה למעט מאוד פרקט, השנה למכבי יש את ליאור אליהו, טל בורשטיין, גיא פניני, יניב גרין, דייויד בלו, וקצת דרק שארפ ואלישי כדיר. נכון, ברור שהעונה הקודמת עושה חסד עם זו הנוכחית. הרי רק בזכות נקודת הפתיחה הכל כך נמוכה – כישלון מקצועי וסגל עם ארבעה ישראלים פעילים בלבד, בעלי תרומה שולית – כל עונה שתבוא אחר כך תיראה להצלחה. אולם ההבדלים מזדקרים ובולטים מדי, כדי שיהיה אפשר לפטור זאת בהחתמת שחקנים ישראלים ועיבוי הסגל בדרכונים כחול-לבן בלבד. מעמד הישראלים השתפר משמעותית.

בעונה שעברה שיחקו הישראלים 916 דקות מתוך 4,025 בעונה האירופית (22.7%), קלעו 324 נקודות מתוך 1,553 הנקודות של הקבוצה (20.8%), וזרקו רק 259 מתוך 1,154 הזריקות של הקבוצה (22.4%). השנה רואים ביורוליג כי הישראלים הם חלק בלתי נפרד מהקבוצה. בשלושת המשחקים הראשונים באירופה הישראלים שותפו ב-245 דקות מתוך 600 (41%), קלעו 98 נקודות מ-231 (42%) וגם כמות הזריקות עלתה משמעותית כשהמקומיים זרקו 81 מתוך 187 הזריקות של הקבוצה (43%). לישראלים במכבי הנוכחית ביטוי רב יותר והשפעה רבה יותר על הקבוצה מאשר בעונה הקודמת.

התרומה של הישראלים לא מתבטאת רק בסטטיסטיקה. במשחק היורוליג האחרון נגד פרטיזן הייתה זאת המהירות והאתלטיות של ליאור אליהו אשר סייעה למכבי לפתוח פער על הסרבים ברבע הראשון, ובהמשך פניני קלע שתי שלשות במאני-טיים, אשר מנעו מהסרבים לכפות משחק צמוד ועזרו למכבי לשמור על היתרון. בנוסף, במשך לא מעט משחקים ודקות טל בורשטיין מסייע בהולכת הכדור, והיכולת ההתקפית וההגנתית של דייויד בלו קריטית לגיוון המשחק של הקבוצה. אתלטיות, מהירות, קליעה וניסיון, הם כלים הכרחיים כדי להתמודד מול קבוצות עמוקות וכישרוניות כמו חימקי מוסקבה או קאחה לאבורל ויטוריה, והישראלים של מכבי מספקים לה זאת העונה.

אולם למרות השיפור במצב והתרומה החשובה, ברור כי מקצועית, כבכל שנה, הזרים נותנים את הטון. רק פעם אחת, לדוגמה, הוביל ישראלי את רשימת הקלעים של מכבי בשבעת משחקיה הרשמיים העונה, היה זה גיא פניני מול ירושלים. אמנם בשאר המשחקים יש תמיד לפחות שני קלעים ישראלים בין חמשת הראשונים, אך מבט על הסטטיסטיקה הקבוצתית מגלה כי הזרים מובילים בכל הפרמטרים, כשרק באחוזי קליעה מהשדה מובילים את הקבוצה בלו ופניני עם 64% ו-60% בהתאמה.

במידה מסוימת, הקבוצה הנוכחית מזכירה את זו של עונת 2008/09, אז גרשון החליף את בירנבוים. באותה עונה הישראלים של מכבי היו בורשטיין, עמרי כספי, אליהו, גרין, דרור חג'ג' ושארפ. הם שיחקו 1,354 דקות מתוך 3,225 (42%), זרקו 379 מתוך 942 (40%) וקלעו 512 נקודות מתוך ה-1,274 של הקבוצה (40%). אגב, מספרים דומים לאלה של הישראלים במכבי העכשווית. באותה עונה הכוכבים היו קרלוס ארויו ומרכוז בראון, כשדיאור פישר היווה הפתעה נעימה, אולם סביב הקבוצה הייתה התלהבות מקומית בעיקר בשל השילוב בין כספי ואליהו, ויכולתם על הפרקט. העונה, בינתיים, זה לא קורה.

דיברו לא מעט על השבת הצביון הישראלי לקבוצה, יש שמות ויש תרומה, אך שיפור המעמד, כפי שהוא מתבטא בסטטיסטיקה, אינו מתורגם להתלהבות ביציעים. גם ליאור אליהו, שנרכש בהרבה מאוד כסף וההייפ סביבו היה אחד הדברים המרעננים שחוותה מכבי בקיץ, לא הדליק באמת את הניצוץ המיוחל בקרב האוהדים, ואולי העובדה שטרם נתן משחק אחד גדול קצת מותירה אותו בצלם של פרקינס, פארגו ואידסון. למרות יכולתם הטובה, איש מהישראלים במכבי הנוכחית לא מתעלה ומעניק לה את אותו צביון לו מצפים.

נקודה נוספת שמעידה על כך שהקבוצה עדיין לא מזוהה עם הישראלים שלה היא הרייטינג. מכבי חזרה העונה לערוץ ברודקאסט, אולם המספרים עדיין לא ממש מרשימים, למרות שחל שיפור מסוים בנושא. השנה רשמו שלושת משחקי היורוליג – ולא לשכוח את הדגש על אותו צביון ישראלי וצירוף שחורציאניטיס כשם גדול - רייטינג ממוצע של 9.5% בלבד. מדובר בהתקדמות לעומת העונה שעברה, הכושלת, בה הרייטינג הממוצע בחמשת המשחקים הראשונים ביורוליג עמד על 7.1% בלבד.

המספרים מלמדים שמכבי מחלחלת אט-אט לתודעה, כשבתבוסה לוויטוריה רשמה 7.5% רייטינג בממוצע, בניצחון הביתי על ז'לגיריס עלתה ל-9.2% ובניצחון החוץ בבלגרד טיפסה ל-11.9%. אולם המספרים האלה עדיין רחוקים מאלה של לפני שנתיים, בהם רשמה מכבי בחמשת משחקיה הראשונים באירופה רייטינג ממוצע של 13.7%. הם קרובים יותר לעונה הקודמת. אולי מפני שעדיין אין גיבורים או אפילו גיבור ישראלי אחד אמיתי, שנותן הרגשה כי הוא מוביל את הקבוצה. כנראה זאת הסיבה לכך שבפרומואים של ערוץ 10 לפני המשחק בבלגרד התמקדו בפרצופו המפחיד של שחורציאניטיס והודיעו כי ביום חמישי הוא "מפרק את פרטיזן".

עד כה, מי שמניע את מכבי ביורוליג הם אידסון, שחורציאניטיס ופרקינס. לאידסון, לדוגמה, יש 47 נקודות מדד, 29.3 דקות בממוצע ו-5.3 אסיסטים. פרקינס שני בדקות משחק (28) ולקח יותר ריבאונדים מבלו, פניני ובורשטיין ביחד. שחורציאניטיס הוא הקלע המוביל עם 13 נקודות בממוצע. לשם השוואה, אליהו, הישראלי היחיד שפתח בשלושת משחקי היורוליג וזה שמוביל את המקומיים בדקות משחק ושני בקבוצה בנקודות (9.7), הוא רק חמישי בקבוצה בכמות הדקות ביורוליג. דייויד בלו הוא השחקן השישי בהיררכיה, בורשטיין שביעי וגיא פניני שמיני, כשתרומתם של גרין, כדיר ושארפ זניחה.

שיטת הרוטציה שמנהיג דייויד בלאט יחד עם הניסיון והכלים ההתקפיים וההגנתיים שמספקים לו השחקנים המקומיים, שיפרו את מעמדם של הישראלים במכבי, יחסית לעונה הקודמת. אולם תחילת העונה הזאת מסמנת כיוון המזכיר את זה של עונת 2008/09 בו הישראלים, מוכשרים וטובים ככל שיהיו, הם על תקן צוות מסייע בקבוצה.

את מכבי של 1977, רק לתזכורת, לגיון הזרים והמתאזרחים הוביל לזכייה היסטורית באירופה, אולם היא זכורה כקבוצה של מיקי-מוטי. במכבי הנוכחית הישראלים דומיננטיים אבל לא מובילים, לא אלה שמזוהים עם הניצחונות, ומתפקדים יותר כרול פליירס לכוכבים האמיתיים שמניעים את הקבוצה – אידסון, שחורציאניטיס ופרקינס. צוות מסייע, כמו שהיה במשך שנים, רק בלי כותרות בומבסטיות על צביון ישראלי. אם לא נראה התעלות, שינוי מגמה או התקדמות משמעותית מצד חלק מהמקומיים, אף אחד לא ידבר על הקבוצה הזאת כעל הקבוצה של אליהו ופניני או הקבוצה של בלו ובורשטיין.