הפיניש של מלך הפינישים

"מעולם לא חשבתי על פרישה, זה קרה לי בפעם הראשונה רק היום ועשיתי את זה מבלי להתייעץ עם המנהל שלי או עם כל אחד אחר, התייעצתי רק עם עצמי". משפט פרישה שכזה יכול להיות אופייני רק לספורטאי מזן מיוחד, וזהו היילה גברסילאסי. האיש שידע להדהים את עולם הריצה במשך שני עשורים, הדהים בפעם הראשונה בזכות המילים שלו, ולא הצעדים. רק לפני שישה שבועות הוא כל כך הזכיר את אותו רץ גדול, שניצח שוב פעם בחצי המרתון באנגליה וסיפר כי מרתון ניו יורק בתחילת נובמבר מהווה את יריית הפתיחה של הכנותיו ללונדון 2012. בסופו של דבר, הפרישה מהמירוץ במהלך המרתון בתפוח הגדול שינתה הכל, וסימלה פציעה שאיתה כבר אי אפשר להתמודד בגיל 37.

פתאום הוא פרש. מי שעוקב אחריו הרבה זמן ומן הסתם מעריץ אותו (איך אפשר שלא?) קיבל את הודעת הפרישה ברגשות מעורבים. מצד אחד, כבר לא נראה אותו במסגרת תחרותית. מצד שני, כמה עוד אפשר לשמוע את הפנומן הזה, שסדרת פציעות חמורה שמלווה אותו כבר יותר מעשור בתוספת למחלת האסתמה שלו - הפכה אותו לחצי בן אדם. "נמאס לי כבר להתלונן, וכעת כבר אין לי על מה להתלונן. הכי טוב ככה. הכי טוב לפנות את המקום ולתת את הצ'אנס לרצים הצעירים", הצהיר גברסילאסי, שמתכוון להקדיש את הפרק הבא של חייו לטיפוח אתלטים צעירים ולפוליטיקה.

האמת היא שמהריגושים הגדולים שבריצות של היילה גברסילאסי נפרדנו כבר בתחילת העשור הקודם. הרץ האדיר הזה, שהסיומות שלו לריצות ה-5,000 וה-10,000 מטרים לא פחות הרשימו מיכולות הספרינט של יוסאין בולט, איבד את זה על המסלול. אחרי שזכה פעמיים בתואר האולימפי בריצת ה-10,000 מטרים, ובעוד ארבעה תארים באליפויות העולם, הוא נאלץ לפנות את המסלול לכוכב האתיופי הבא שלמעשה גדל עליו - קנניסה בקלה. אחרי שהפסיד לו את התואר בגמר של אליפות העולם ב-2003, וגם במשחקים האולימפיים ב-2004, גברסילאסי החליט לנצל את גילו המבוגר יחסית כדי להתמקד בריצות הכביש, ובעיקר במרתון. מרתון, זה אומר שמעריציו של גברסילאסי ידעו מראש כי יוכלו לעקוב אחריו רק דרך מצלמות ניידות, ולא לחוות את הגאונות הטקטית שלו על המסלול, בתוספת הסיומות האדירות שהפכו אותו בעיני רבים לרץ המרחקים הארוכים הטוב בכל הזמנים. ובכל זאת, גברסילאסי המשיך להדהים, כששבר פעמיים את שיא העולם בריצה הארוכה ביותר וירד מגבול השעתיים וארבע דקות. למעשה, הוא הפסיד רק בארבע מתוך 13 ריצות הכביש בהן השתתף מאז ועד היום, וחווה רק פעם נוספת שבה לא הצליח לסיים את המירוץ, במרתון לונדון.

גברסילאסי הוא עוד אחד מאותם ילדי כפר אתיופיים, שרצו בכל יום 20 קילומטרים כדי להגיע לבית הספר והפכו לרצים גדולים. לאורך כל שנות הקריירה שלו הוא נאלץ להתמודד עם פציעות גב ורגליים, התגבר על מחלת האסטמה למרות שהיא לא איפשרה לו לרוץ בבייג'ינג המזוהמת באולימפיאדת 2008, ובסופו של דבר נכנע לפציעה טורדנית בברך, כשבדיקות ה-MRI האחרונות שעבר בניו יורק קבעו חד משמעית שכדאי לאתיופי להוריד את הרגל מהדוושה - כך הוא בדיוק עשה.

גברסילאסי פרץ לתודעה העולמית בשנת 1992, כשזכה בדאבל הריצות הארוכות (5,000 ו-10,000 מטרים) באליפות העולם לנוער בסיאול. שנה לאחר מכן, כשהיה בן 20, הוא כבר זכה באליפות העולם לבוגרים במרחק הארוך יותר ובגיל 21 הדהים כששבר את שיאו העולמי של סעיד אוויטה האגדי בריצת ה-5,000. בגיל 22 הוא כבר קיצץ 9 שניות מהשיא העולמי ל-10,000 מטרים, ולא הפסיק להדהים כששמר על תארו העולמי שלוש פעמים, וזכה פעמיים בתואר האולימפי בדיוק כמו אמיל זאטופק ולאסה וירן. בסך הכל, גברסילאסי אחראי על 27 שיאים עולמיים במפת האתלטיקה, כששיאיו בריצות המרתון, 20,000 מטר, 30 קילומטר וריצת שעה - עדיין מחזיקים מעמד.