לכל אימא יש בחיים את הרגע שבו היא נכנעת לשכנועים של הילדה שלה, למרות שההיגיון אומר אחרת. לדוגמה, המקרה שבו האם עומדת במטבח, עובדת על עוגת יום-ההולדת לילדה. האחרונה בוהה באופן שבו אימה בוחשת את הקערה. אחרי מספר שניות, היא דורשת לנסות גם. היא קופצת, צועקת ומתחננת. לבסוף, האם מוותרת ומגישה את הכף לילדה המאושרת. אחרי שלושה-ארבעה ניסיונות בחישה, הקערה מוצאת את עצמה על הרצפה. הילדה מאוכזבת, אבל אכזבתה נופלת מזו של האם, שהאמינה שהילדה שלה מסוגלת לבחוש בהצלחה. אנלוגיה מוצלחת חלקית, אמנם, אבל כזו שמתארת את קבוצת הפוטבול של יוסטון. היא גורמת לאנשים להאמין שהיא בשלה ומוכנה להיות אחת מהקבוצות הגדולות, אבל האוהדים, שנותנים לרגשות שלהם לגבור על ההיגיון, מוצאים את עצמם פעם אחר פעם בוהים בקערה על הרצפה.
מחוץ לרילאיינט סטדיום התפאורה מושלמת. הקבוצה סוגרת את העשיריה של רשימת הקבוצות העשירות בעולם ובספורט בכלל של מגזין "פורבס", מזג האוויר הנפלא של טקסס מוקרן היטב על ידי השמש של נובמבר, האצטדיון נראה כמו סן סירו מבחינת התחושה והריגוש והאוהדים עם משאיות הפיק-אפ ממנגלים בחוץ ושותים בירה. אין שום זכר להופעה של הקבוצה בשבוע שעבר, בה הפסידו הטקסאנס לאינדיאנפוליס 30:17. זה היה משחק שבלבל מאוד את האוהדים. בשבועיים הראשונים של העונה ראינו קבוצה מתלהבת ומוכשרת שנתנה הצהרה לגבי כוונות הפלייאוף שלה וניצחה בפעם השנייה, בסך הכל, בהיסטוריה את הקולטס. משחק הריצה של אריאן פוסטר היה נראה בלתי ניתן לעצירה. אבל במשחקים האחרונים הקבוצה מזכירה את אותה יוסטון ישנה שאנחנו מכירים, קבוצה מבולבלת שלא מצליחה לבצע ולעצור את המהלכים הגדולים.
כדי לברר מה הבעיה של הקבוצה, ניגשתי לאנטוני וננסי רודריגז, שעמדו בתור לפופקורן כשעה לפני המשחק. שניהם, לבושים בחולצה של אנדרה ג'ונסון, מספרים שהם אוהבים להגיע מוקדם לאצטדיון ולהסתובב בין הדוכנים. תוך כדי שננסי אוכלת את הפופקורן, אנטוני מצהיר שאין לו בעיה עם הק"ב של הקבוצה מאט שאוב. בשנה האחרונה, שאוב מעמיד מספרים מצוינים שאפילו הביאו לו את תואר שחקן המצטיין של הפרובול, אבל יש עוד ספקות לגבי המנהיגות ויכולת הביצוע של שאוב להתמודד ברגעי לחץ. "הוא חייב לקבל עוד עזרה מההגנה", אומר אנטוני בזמן שננסי ממשיכה להתרכז בפופקורן, ומוסיף, "אני לא מצפה שהוא יוביל אותנו לבד לפלייאוף בלי שום עזרה מקבוצת ההגנה".
טיעון דומה משמיעים ג'ייק וגארי אלכסנדר, אב ובן היושבים בשורה הראשונה מאחורי השער הדרומי של האצטדיון. לשניהם מעל החולצה של הקבוצה ישנה גלימה וכל אחד מוסיף גם קסדה צבעונית. ג'ייק בן ה-14 מספר שהרעיון לגלימות היה שלו והקסדות של אבא שלו. אני שואל את גארי מה חושבת אשתו על כל הצבעוניות הזאת. "היא שמחה שאנחנו לא בבית עכשיו ויש לה שקט", הוא לא מתבלבל. כשהם נשאלים על מצב הקבוצה, עונה ג'ייק בהתלהבות: "אנחנו אוהבים את שאוב, אתה תראה הוא יהיה יותר טוב מריוורס היום". האבא נשמע קצת יותר שקול וחוזר על דבריו של אנטוני, באומרו כי ההגנה, שסובלת מפציעות והרחקות, חייבת להתרומם.
העיתונאים המסקרים את הטקסאנס פחות אופטימיים מהאוהדים. "זו שאלה טובה. אף אחד לא יודע מי הטקסאנס האמיתיים", אומר קייל קנדי, שדרן הרדיו המקומי בתחנת ספורט רדיו 610. קנדי מפנה את האשמה לגבי צוות האימון בראשות המאמן גארי קוביאק. הוא טוען שקבלת קריאות המהלכים שגויה. אם אריאן פוסטר דרס את הליגה בשבועיים הראשונים, למה הוא סחב את הכדור רק 15 פעמים בשבוע שעבר לעומת 33 במשחק הראשון מול הקולטס?
בחלק ההגנתי יש שיפור. הקבוצה מדורגת אחרונה כשהיא מאפשרת 404 יארד ליריבותיה, אבל קנדי מפנה את צומת הלב לסקנדרי הצעיר של הקבוצה. השחקן הכי ותיק בקו ההגנה העמוק של הקבוצה הוא גלובר קווין, עם שנתיים ניסיון בליגה. למרות זאת, קנדי מאמין שאם ההגנה תשתפר, יוסטון מסוגלת לנצח כל קבוצה בליגה.
המשחק מול סן דייגו מתנהל בדיוק כמו כל העונה של הטקסאנס. הקבוצה פותחת חזק, מתלהבת, מצליחה לעצור את הצ'ארגרס ואריאן פוסטר רץ בקלילות לאנד-זון. אבל בדיוק כשהאוהדים מתחילים להתלהב, ההגנה מתחילה לגמגם. לקח קצת זמן למאמן הצ'ארגרס נורב טרנר להבין עד כמה הסקנדרי של יוסטון מזכיר הגנת מכללות. בכל פעם שפיליפ ריוורס מסר הוא מצא שחקן של הצ'ארגרס פנוי למהלך גדול, ותפיסות ענקיות של רנדי מקמייקל וסיי אריג'וטוטו (ריברס בעצמו מודה שהוא לא יודע איך לבטא את השם ופשוט קורא לו טוטו).
ברנארד פולארד הוא המנהיג של ההגנה. הוא מוביל את הקבוצה בתיקולים ולא מהסס לקחת את בריאן קושינג וקארים ג'קסון לשיחות על הספסל. בצד השני שמע קוביאק את דבריו של קנדי ונתן לפוסטר לרוץ ולרוץ. את הרבע הראשון מאט שאוב סיים עם 4 יארדים בלבד ופוסטר סגר עוד משחק מפלצתי עם 127 יארד ב-27 נשיאות. גם באוויר פוסטר קטלני עם 70 יארד בארבע תפיסות. הוא בלתי ניתן לעצירה, החיתוכים המהירים שלו משאירים את שחקני ההגנה גדולי המימדים חסרי אונים מול המהירות שלו. ועוד לחשוב שאף קבוצה לא בחרה בו בדראפט.
היתרון של פוסטר לא החזיק מעמד מול ארבע מסירות הטאצ'דאון של ריוורס. המשחק המצוין הגיע לרגעי ההכרעה ברבע האחרון, שם ההגנה של הטקסאנס והרעש המחריש אוזניים של הקהל נכשלו שלוש פעמים למנוע מריוורס וחבריו להמיר דאון שלישי לדאון ראשון. ההזדמנות האחרונה של יוסטון הגיעה שתי דקות לסיום בפיגור שש נקודות. הטקסאנס היו חייבים ט"ד, ועקב חוסר הזמן פוסטר לא קיבל את הכדור. קוביאק נתן לשאוב למסור את הכדור. זה היה אמור להיות הרגע של אנדרה ג'ונסון, אחד התופסים הטובים בליגה. אבל ג'ונסון לא הצליח לתפוס כדור פשוט, שהלך לידיו של שחקן סן דייגו. אחרי המקרה על הספסל, הסנטר כריס מיירס לא הפסיק להגיד את ה"-F word".
בחדר ההלבשה, בזמן שכל המצלמות והכתבים היו על מאט שאוב, מצאתי את קושינג יושב ובוהה באויר. קושינג, שהיה רוקי ההגנה בשנה שעברה, עדיין לא מצליח לשחזר את אותה יכולת. "אני כבר מתרכז במשחק הבא מול ג'קסונוויל", אמר, "אנחנו חייבים לעצור את המהלכים הגדולים. אני לא יכול לדבר על ההתקפה, היא עושה עבודה מצוינת ושמה נקודות על הלוח, אבל אנחנו חייבים לעבוד יותר קשה, ואני כולל גם את עצמי".
בסיום המשחק דחה קנדי את הרעיון שתקוות הפלייאוף של יוסטון נגוזו. "אנחנו משחקים עוד פעמיים מול טנסי ופעמיים מול ג'קסונוויל", הזכיר. הוא לא מפחד מהחיזוק של טנסי עם רנדי מוס, טוען שמוס לא מתאים לווינס יאנג, שאוהב לרוץ ולצאת מכיס ההגנה מאשר לחפש את המסירה. אז לא רק האוהדים מביעים ווישפול ת'ינקינג, גם קנדי. המרחק בין הטקסאנס לפלייאוף יותר גדול ממה שאנשים חושבים. שמונה משחקים נשארו ליוסטון העונה, והטקסאנס צפויים לפגוש שמות כמו הג'טס, הרייבנס, האיגלס והברונקוס. יוסטון יכולה לתת פייט לכל קבוצה בליגה, אבל לא בטוח שהיא יכולה לנצח כל קבוצה בליגה. תמיד יהיה חסר לה את הסנט לדולר.
עוד בוואלה!