אניימה הוא רק תירוץ

לא רבים עמדו על המשמעות הסמלית החבויה על הקווים במשחק בין מכבי נתניה להפועל עכו. ההתמודדות הזו הפגישה שתי קבוצות שמוציאות מים מהסלע, אנטיתזה מוחלטת לחבורת הצמרת המפונקת ורוויית התככים. את שתיהן מובילים מאמנים שיודעים דבר או שניים על עשיית המקסימום ממינימום של חומרי גלם, ראובן עטר ואלי כהן.

הקו המשיק בין עטר לאלי כהן עובר בנקודת האמצע בין נתניה לעכו. כהן היה בלם קדמי, חוליה אפורה במנגנון שיצר את שרשרת התארים הראשונה והעלה את מכבי חיפה על מפת הכדורגל הישראלי. עטר היה הגיבור הנוצץ בשושלת השנייה של הירוקים, זו שהביאה דאבל והפכה את עצמה לקבוצת הייצוג מספר אחת של ישראל באירופה בשנות ה-90. מעבר ליכולת האימון שלו, האהדה הרבה כלפיו הופכת אותו בעיני רבים למחליף הפוטנציאלי לאלישע לוי.

על כהן לא ממש מדברים בהקשר של מכבי חיפה. הוא אמנם לא סיים את העונה שעברה בהפועל רעננה דלת האמצעים, אבל כשמסתכלים על ההיסטוריה שלו, היא דווקא נראית דומה יותר לזו של אלישע לוי. לרוב, הוא התנדנד בין שתי הליגות, קיבל כמעט אפס הזדמנויות בליגת העל. חוסר כריזמה? מרפקים חלשים? לא ממש משנה. לקבוצה גדולה צריך מאמן עם שם ורזומה מרשים, וכהן כנראה לא עמד עד כה בסטנדרטים של מרבית הקבוצות, גם בליגה של 16.

יעקב שחר הוא האחד שמסוגל לחשוב אחרת, שמתעלם מדעות קדומות ובוחר באיש שנראה לו הכי מתאים למשימה, אם זה אברהם גרנט מצד אחד או רוני ואלישע לוי מצד שני. לא בטוח שהפועל עכו תמשיך להיות כל כך סנסציונית, מה שברור הוא שאלי כהן, שהוליך קבוצה מהליגה השנייה לזכייה בגביע, ראוי להזדמנות במקום שיאפשר לו להוכיח שהוא לא מאמן של קבוצות קטנות. מכבי חיפה, הקבוצה שבה גדל, יכולה להיות התחלה טובה.

הניצחון של הפועל תל אביב ביום שני בקרית אליעזר היה, מטבעו, אחד הגדולים ביותר שלה בשלוש העונות האחרונות. אין דרך כל כך מוחצת להוכיח שאתה יותר טוב, הכי טוב, מלנצח בעשרה שחקנים, בהרכב חסר ופצוע במיוחד, במגרש קשה מול יריבה שמתיימרת להיות שוות כוחות לכל הפחות. על ההצגה של אניימה כבר לא צריך לדבר, רק נקווה שפיני זהבי לא שכח להקליט את הספקטאקל הזה ולשמור את הוידאו עד ינואר לפחות.

אם מנטרלים את כל הגורמים שמסביב, עד השער השני של הפועל תל אביב, המפגש הזה היה תעתיק כמעט מושלם למשחק העונה של אשתקד: ההחמצות של חיפה במחצית הראשונה, היכולת של אניימה, המתפרצות של האדומים והשער שהובקע בדקה דומה ומטווח כמעט זהה, אפילו מול אותו שוער. הדמיון לא מסתכם במהלך האירועים, אלא גם במפה הפסיכולוגית. בעונה שעברה הייתה התחושה שהפועל תל אביב התבגרה, שהיא מסוגלת להראות עליונות. כולם האמינו לכך, גם השחקנים של חיפה, ואחרי גל של החמצות במחצית הראשונה הם נכנעו. אז, כמו אתמול, ככל שנקפו הדקות והם לא הצליחו להבקיע, הלך הביטחון שלהם ונסדק.

מהרגע שבו הורחק דני בונדר, חיפה הפכה שוב לפייבוריטית מובהקת, נתון שהיה בעוכריה. אלישע לוי לא הצליח להוריד את מפלס הלחץ אז, וכשל במשימה הזו גם הפעם. למרות ההיעדרות של שכטר, ידין ודה סילבה, שלושה מהשחקנים הכי חשובים בהפועל תל אביב, שוב נוצר הרושם שלחיפה שאין לה מה למכור מול השליטה על הקווים בצד השני. לא חילוף מוקדם, לא שינוי מערך, השבלונה הקבועה של החדרת כדורים בכוח לרחבה. כן, אפשר לתלות את הניצחון של הפועל תל אביב באניימה, אבל זו תהיה בריחה מהמציאות, השונה לחלוטין מזו שמציג יניב קטן כשהוא אומר שהקבוצה שלו שיחקה טוב.

אלישע לוי בבעיה, בעיקר משום שהוא לא מצליח למחוק את התודעה שהתעצבה כלפי חיפה עוד ביולי, לפיה היא לא תתן פייט ראוי לתל אביביות. לוי יכול היה למנף את הניצחון הגדול בבלומפילד על מכבי תל אביב במשחק הפתיחה, אבל הוא החמיץ את המומנטום וחזר לבנאליות עם הניצחון הדחוק על מכבי פתח תקווה והתיקו מול הפועל באר שבע. הירוקים התקבעו על מסלול של אפרפרות וחסך עמוק ביומרות וללוי, כך נדמה, אין פתרונים.

אחד המשפטים המפורסמים ביותר של מארק טווין נרקח לאחר שהגיעו לאוזניו ידיעות כי הלך לעולמו. "השמועות על מותי היו מוקדמות מדי", אמר. מכבי חיפה נמצאת במצב מטאפורי דומה. במחזורים הבאים הירוקים יצטרכו להוכיח שהם עדיין חיים, נושמים ובועטים, אולי גם להיעזר בשיטת הקיזוז שכל כך מעוררת בהם חלחלה. רק שאין סיבה לחשוב שמה שלא עבד עד עכשיו יתחיל פתאום לזוז.

שאחרי שלושה משחקים בלבד, ליובל נעים יש בהפועל פתח תקווה סכום נקודות כפול מזה שצברה קבוצתו הקודמת בני סכנין בתשעה מחזורים.

לפני חמש שנים רכשה מכבי תל אביב זר יקר, איוג'ן טריקה, אותו ייעד ניר קלינגר לעמדת החלוץ. הרומני התוודה עוד לפני שהגיע כי הוא לא שחקן חוד, אלא קשר קדמי. קלינגר ניסה לעשות לו את ההסבה הכפויה והעונש שלו היה כפול: בערך בזמן שטריקה, אחד השחקנים היקרים בתולדות המועדון עד אז, הלך הביתה, גם הוא מסר את המפתחות.

הזמן חלף, ובמכבי תל אביב עשו את אותה הטעות, הפעם בכיוון ההפוך - הביאו חלוץ וניסו להפוך אותו לשחקן אגף. דמיטאר רנגלוב הוא תשע קלאסי, שחקן שרואה רק דבר אחד מול העיניים - את הרשת. אלא שאבי נמני ויוסי מזרחי הציבו אותו בצד שמאל והתעקשו על אלירן עטר במרכז, גם אם כל היגיון אפשרי דורש אחרת. התוצאה הייתה יכולת דלה והרבה ביקורת על יכולתו של הבולגרי.

רק אחרי כמה משחקים דלים במיוחד והתפרצות בחדר ההלבשה של רוברטו קולאוטי, הציבו נמני ומזרחי את רנגלוב בחוד, כשבוזגלו ועטר תומכים מאחור. התוצאה הייתה משחק שוטף יותר ומחצית שרק בזכות יכולת גדולה של סטיבן אהורלו לא נגמרה בתבוסה. במחצית השניה אהורלו שוב הדף כדור גדול מבעיטה חופשית, אבל הפעם הייתה שם רגל מסיימת, זו של רנגלוב.

בל נטעה, גם במשחק הזה רנגלוב לא היה גדול, אבל היה אפקטיבי מספיק כדי לשרוד עד הדקה ה-60 ולהבקיע, נתון לא טריוויאלי בכלל לאור הרוטציה הרחבה והחילופים המהירים שנוהגים מזרחי ונמני לעשות, ובמיוחד בשל חוסר הביטחון שהיה מנת חלקו של הבולגרי מאז שהגיע. בפרפראזה לדברי זיגמונד פרויד, לפעמים החלוץ הוא רק חלוץ. שחקן כמו רנגלוב צריך להיות באמצע או לא לשחק בכלל, כפי שהוא הוכיח לפני שבת, ובמיוחד כפי שהראה במשחק מול אשקלון.

אחת הקלישאות הטחונות בכדורגל גורסת כי "אי אפשר להחליף את השחקנים, אז מחליפים את המאמן". בבית"ר ירושלים חשבו השבוע מחוץ לקופסה, והחליטו שהשחקנים דווקא כן ברי החלפה. ביום רביעי נדע, אולי, מי ה"מאושרים" שיחפשו לעצמם קבוצה אחרת. אולי לא, אם אורי מלמיליאן יחליט שהוא זה שצריך ללכת.

מלמיליאן נהנה עד לשבוע האחרון מכרית תקשורתית נוחה מאוד. הקשיים האובייקטיביים שיש לו מיומו הראשון בבירה יצרו סביבו מעטפת רחבה ששומרת עליו דרך ריפוד בלא מעט תירוצים. אלא שאי אפשר להסיר ממנו את האחריות. עם חומר השחקנים הזה, למלמיליאן היו צריכים להיות יותר משני משחקים טובים וחמש נקודות בתשעה מחזורים, ושום תירוץ לא יכפר על המאזן העלוב הזה.

ובכל זאת, ליושר של מלמיליאן מגיע לפחות עוד רגע אחד של חסד. הבעיה היא שמי שתתמודד עם בית"ר היא הפועל תל אביב, שלא רק מעלה לעצמה את המוראל משבוע לשבוע, אלא גם חרצה בשנתיים האחרונות פעמיים את גורל מאמניה. פעם אחת יצא ראובן עטר עם רביעייה מבלומפילד, פעם נוספת זה היה יצחק שום. עבור שניהם, זה היה המשחק שהפך לנקודת השבר והוביל לפרידתם מהמועדון. בשלב ראשון, המטרה של מלמיליאן בבלומפילד תהיה לספוג כמה שפחות, אבל גם הפסד מינימלי יאיים על הקשר שלו עם אהבת נעוריו. עכשיו נותר רק לעצום עיניים ולהחזיק חזק.