התקדמנו

ה-IFL יצאה לדרך, ויחד איתה העונה השנייה של אריאל גרייזס כשופט. ההתחלה הייתה קשה, אבל בישרה על עליית מדרגה

אריאל גרייזס
07/11/2010

טוב, כמו שחלקכם אולי יודעים, בין שאר פעולות הפנאי שלי, אני גם שופט בליגת הפוטבול הישראלית – ה-IFL, והשנה תהיה השנה השניה שלי בליגה. למי שלא מכיר את ה-IFL, מדובר בליגה שקיימת כבר ארבע שנים ובה משחקות שמונה קבוצות (אחרי שהיא התחילה עם 4 כאלו) המחולקים לשני בתים. את המשחק משחקים במתכונת של 8 על 8, על מגרשים באורך 70 יארד, במקום ה-100 המקובלים, כשכל רבע הוא 12 דקות. החוקים הם לפי חוקי הקולג'ים (אל תשאלו אותי למה, סיבות היסטורית מה שנקרא) עם התאמות קטנות לליגה שלנו (למשל, עונש מקסימלי בגלל גודל המגרש הוא של 10 יארד ולא 15). במחזור הראשון, אגב, התקיימו כבר שלושה משחקים. במשחק בו שפטתי ניצחה האלופת תל אביב סייברס את תל אביב פיונירס 26:28. הנחיל השחור באר שבע קצרה ניצחון על ירושלים קינגס 14:34 והליונס מירושלים גברו על מורדי יהודה 24:26.

כבר יצא לי לשפוט שני משחקי פרי-סיזן העונה, אבל אין דין משחק פרי-סיזן למשחק עונה רגילה, ואחרי דאבל הדר שנערך בירושלים ביום חמישי, הגיע תור המשחק הראשון שלי אתמול במוצאי שבת, משחק שנערך במגרש בוולפסון בין תל אביב סייברס (האלופה הנוכחית) לתל אביב פיונירס (שזאת גם הקבוצה שפעם, לפני שנים רבות, שיחקתי בה בעונה הראשונה של הליגה).

קודם כל, מבחינת אווירה, אני מוכרח לומר שמרגישים שינוי אמיתי באוויר. זה מרגיש כבר הרבה פחות אווירה של חפיף ויותר אווירה של ליגה אמיתית. כמות הצופים אתמול היתה הגדולה ביותר שאני ראיתי במשחק מחוץ לירושלים (שמסורתית מביאים המון צופים, בגלל הנוכחות של הרבה אמריקאים-יהודים בבירה), רמת המשחק התעלתה לרמה גבוהה, לשתי הקבוצות היתה כמות גדולה מאוד של שחקנים, שהתנהגו בצורה מקצועית להפליא – על ומחוץ למגרש. גם בצד שלי, של השופטים, יש הרגשה שאנחנו הופכים להיות יותר ויותר אמיתיים. בשעה טובה, לכל אחד יש את סט המדים שלו ואתה לא רואה שופט לבוש במדים שהם בשלוש מידות גדולות ממנו, יש לנו סוף סוף דאון מארקרס אמיתיים ואם רק היה לנו גם פליי-קלוק (כרגע השופט האחורי מקריא את מספר השניות שנשאר לכל מהלך) מצבנו בכלל היה טוב. אבל השינוי האמיתי השנה בשנה הוא הניסיון שצברנו שנה שעברה, ביחד עם העובדה שעברנו לצוותים של חמישה שופטים, במקום הארבעה בלבד שהיינו מרבית שנה שעברה (למעט הפלייאוף), מה שאוטומטית מעלה את רמת השיפוט.

לגבי המשחק עצמו, כמו שאמרתי – הוא היה ברמה לא רעה בכלל, עם כמה תפיסות בשני הצדדים שלא היו מביישות ליגות קצת יותר בכירות, וגם הגנות שעשו באופן כללי עבודה יפה. מהצד של השיפוט, זה לא היה משחק קל לשיפוט בכלל, עם הרבה קריאות קרובות. אני לא אתמקד בטעויות שיפוט שהיו או לא, כי זאת לא המטרה, אלא להאיר קצת יותר את העיניים לגבי דברים שאנחנו כצופים בדרך כלל לא רואים במשחק פוטבול.

טוב לדעת (מקודם)

מבצע מיוחד לגולשי וואלה על המזרונים הטובים בעולם

מוגש מטעם ד"ר קומפורט

מה קורה בתחתית?

הקריאה הקשה ביותר במשחק היתה בלא ספק פאנט של הסייברס שהופל על ידי המחזיר של הפיונירס ואז נוצרה ערימה גדולה של שחקנים על הכדור והיה קשה מאוד מאוד לזהות מי נשאר איתו. במצבים כאלו, תפקיד השופט הקרוב ביותר הוא פחות או יותר לצלול לערימה ולשלוף את כל השחקנים הצידה עד שנשאר השחקן האחרון עם הכדור. זה בדיוק מה שעשינו, גדי (השופט הראשי) ואנוכי, מה שהתברר כמשימה הרבה יותר קשה ממה שהיית עשוי לחשוב. שחקנים נלחמים בינהם, שחקנים ממשיכים לקפוץ לתוך הערימה, וכמו שהתברר לי מאוחר יותר – אפילו שחקנים מהספסל של הסייברס קפצו פנימה. בסופו של דבר, נשארנו עם שני שחקנים, אחד מכל קבוצה, שאחזו שניהם בכדור, כשגדי החליט שהאדום (סייברס) הוא זה שהיה לו פוזשן יותר רציני מאשר הכחול – החלטה שאני שלם איתה, אם כי היא היתה על קצה השערה. בכל מקרה, אם אתם חושבים שעבודת השופט בקטע הזה פשוטה – אז אתם מאוד טועים, כי קשה מאוד לדעת מה הלך בתחתית הערימה, כשאולי בכלל השחקן הכחול השיג את הכדור ראשון ואילו זה האדום רק משך אותו ממנו לאחר מכן – מה שאין לנו כשופטים שום אפשרות לדעת. ובמקרה הזה, קשה לי להאמין שאפילו מצלמות היו עוזרות.

הקריאה הקשה השניה, שבה דווקא מצלמות מאוד עוזרות היא מצב שבו הק"ב (במקרה הזה, עדי חכמי, הק"ב של הסייברס) מתחיל לרוץ עם הכדור ואז מוסר תוך כדי ריצה. כשאנחנו רואים משחק בטלוויזיה, קל לנו מאוד לראות האם הק"ב עבר את הליין-אוף-סקרימיג', פשוט כי יש לנו קו דמיוני שהטכנולוגיה של היום מותחת. כשאתה במגרש, מדובר בשיפוט הרבה יותר קשה, כי אין לך שום ריפליי ואין שום קו, דמיוני או לא. כל מה שאתה יכול לנסות ולראות ברגע המסירה זה האם הק"ב נמצא על הקו שלך, בהנחה שאתה (כשופט קו) עומד על הליין. היו שני מקרים במשחק שבהם היה ספק, המקרה הראשון היה קרוב אליי ויכולתי לראות בודאות שהק"ב לא עבר את הקו, השני היה בצד הרחוק ממני וקשה לדעת האם הוא עבר או לא.

זהו פחות או יותר הסיכום של המשחק מבחינתי, ועכשיו מגיע הקטע המסיונרי שלי – אם אתם אוהבים פוטבול (ובואו נודה בזה, איזה סיבה אחרת יש לכם לקרוא את הבלוג הזה), אין שום סיבה שתדירו רגלכם ממשחקי הליגה. לא חייבים לבוא לכולם, אבל אם תגיעו מדי פעם (רובם בכלל בחינם וחלקם משוחק במרכז הארץ) תוכלו לומר שתרמתם להנחלה של פוטבול בארץ. וגם זה משהו, לא?

  • פוטבול ישראל

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully