קרב מסכנים: השוואה בין הפועל ת"א למכבי חיפה בצ'מפיונס

נילס ארנה אגן, האיש שהוביל את רוזנבורג להשתתפות קבועה בשלב הבתים של ליגת האלופות, נשאל פעם איך הוא מכין את הקבוצה שלו למשחק במפעל כל כך שונה מהליגה החלשה ממנה היא מגיעה. "מי שרוצה לשמור על עקביות ולהיות חלק אינטגראלי מהרמות האלה, חייב להיות רגוע ולהתכונן באותה צורה למנצ'סטר יונייטד ולמולדה", השיב המאמן.

מכבי חיפה והפועל תל אביב רוצות גם הן להיות חברות קבע, אך בהכנות התמקדו המאמנים בעיקר ביריבות ופחות בקבוצה שלהם. שימת הלב המוגזמת ליריבה יצרה אפקט הפוך וגרמה לטעויות מביכות דווקא בנקודות עליהן עבדו. אלישע לוי שם דגש על כל האספקטים בנושא העצירה, ומנגד נותר אובד עצות מבחינת היצירה. אלי גוטמן שלח את השחקנים שלו לכר הדשא עם כל האינפורמציה הדרושה על היריב, אבל בפן המנטאלי הוא לא הצליח לעשות לשחקניו את הסוויץ' במחשבה או להשכיח מהם את הבלגן הניהולי שהעכיר את האווירה. השקט בכרמל הכריע כאן את הכף.

התוצאה: 0:1 למכבי חיפה

אלישע לוי הגיע לשלב הבתים עם תכנית עבודה ברורה – שלושה קשרים אחוריים וחלוץ אחד, כאשר רק בצמד המשחקים עם יובנטוס נכנע ללחץ והרכיב את ארבייטמן לצידו של דבאלישווילי בחוד. לוי, שהשתמש ברוטציה של 17 שחקנים, נותר עקבי גם בחילופים וספג לא מעט ביקורת על כך שהוא כופה שחקנים על השיטה, כמו תפקודו של עלי עוסמאן כקשר. התוצאה לא הייתה יפה לעין. הירוקים הסתגרו היטב, אבל הראו אפס יצירתיות בחלק הקדמי.

לאלי גוטמן סגל צר יותר. בשלושה משחקים הוא שיתף 17 שחקנים וניסה הכל. החליף בין קנדה לבונדר, בין רוקי לאבוטבול ובין סהר לתמוז, אבל לא מצא את הנוסחה. לזכותו של גוטמן ייאמר שהוא מודע היטב למגבלות של הסגל שלו, במיוחד בכל הקשור למשחק ההגנה, והוא לא מביא למגרש דברים שהפועל לא יודעת לעשות, אלא מאלתר במסגרת מה שיש. האדומים מנסים לשחק את הכדורגל שלהם המבוסס על הברקות של ורמוט ושכטר. עד כה זה לא הספיק, אבל גוטמן בהחלט הראה יותר בנקודה הזו.

התוצאה: ניצחון להפועל תל אביב, 1:1

בניגוד לביקורה הראשון בליגת האלופות, לקמפיין בעונת 2009/10 הגיעה מכבי חיפה עם חלק קדמי די מוגבל שתלוי בשחקן אחד (יניב קטן) ומסביבו חבורה של שחקנים צעירים וחסרי ניסיון. אי לכך ובהתאם לזאת, לירוקים לא היה יותר מדי מה למכור בהתקפה ואלישע לוי בחר בסגנון משחק נסוג המבוסס על מתפרצות. בסיבוב הראשון זה עוד נראה טוב. בהמשך חיפה ויתרה על החזקת הכדור וקיוותה לעקוץ, אך לשווא. בהפועל, לעומת זאת, החליטו לשמר את הקיים ונותרו נאמנים לסגנון שהביא הישגים באירופה בעונה הקודמת. הפועל תל אביב יוזמת, מניעה כדור וגם שולחת הרבה יותר שחקנים קדימה. הרווח הוא שני השערים שכבשה, אבל יש גם עונש בצידו והוא בולט בטור הספיגות. לפחות היא מנסה.

התוצאה: עוד נקודה אדומה, 1:2 להפועל תל אביב

מתוך שמונת השערים שספגה מכבי חיפה בשלב הבתים, רק שניים הובקעו במחצית הראשונה (במשחקי הבית נגד יובנטוס ובורדו). ברוב הגדול של המשחקים, הירוקים עמדו היטב על המגרש וידעו להישאר בתמונת המשחק חרף תצוגות התקפיות אנמיות. לעומת זאת, בכל אחד ממשחקיה עד כה ספגה הפועל תל אביב שער מוקדם. לבנפיקה זה לקח 21 דקות, לליון רק שבע ואילו ראול הסתפק בשלוש כדי לעלות על לוח התוצאות. בעצם, האדומים החלו כל משחק ברדיפה אחרי יריב שממילא חזק מהם. שער מוקדם טורף את כל ההכנות המוקדמות ומהווה מכה מוראלית לא פשוטה. הפועל לא ידעה עד כה לצאת מהפיגור ולהאריך את האשליה, המשחקים שלה נגמרו לפני שהתחילו.

התוצאה: מכבי חיפה משווה, 2:2

מלבד הליקויים המוכרים בעמידה מול מצב נייח (אליהם נגיע בהמשך), הקבוצות הישראליות גילו איך ברמות הגבוהות איבוד כדור שנראה תמים לכאורה הופך מיד לשער בצד השני. זה קרה למסיללה מול יובנטוס ולקטן באליאנץ ארינה. המחלה הידועה של החזקה מיותרת בכדור עלתה למכבי חיפה ביוקר. פעולות איטיות שמספיקות כדי ליצור מצבים בליגה שלנו עשו נזק בליגת האלופות. גם אצל הפועל תל אביב איבודי הכדור שיחקו תפקיד חשוב, אך במשחקיה התווספה גם חופשיות שהיתר שהעניקו בלמיה לחלוצי היריב. שחקנים גמלוניים כמו קרדוסו וגומיס חגגו על מרכז ההגנה של הפועל, וכשהגיע הזמן למפגש עם הונטלאר וראול העונש היה כואב עוד יותר. במקרה דנן, מדובר בטעויות שחוזרות אצל האדומים גם בליגה ומורגשות ביתר שאת באירופה.

התוצאה: 2:3 למכבי חיפה

כשמכבי חיפה התארחה במינכן, ביציע נצפו מועמדים פוטנציאלים להחליף את לואיס ואן חאל (כמו מתיאס זאמר) כאשר לכולם היה ברור – ההולנדי מנצח או הולך לארוז. ואן חאל ניצח ועלה על גל שהסתיים באליפות וגמר המפעל, אבל באותה תקופה באיירן הגיעה בכושר מחריד. הדברים נכונים גם לגבי יובנטוס, שעברה אשתקד עונה מסויטת. למעשה, רק בורדו, שגם היא כשלה בסוף העונה, פגשה את הירוקים כשהיא בתקופה טובה. אבל מה נגיד על היריבות של האדומים? אימפריות בכל קנה מידה, שנמצאות בתקופה איומה. שאלקה הידרדרה עד מתחת לקו האדום, בליון הקהל דורש את ראשו של המאמן, ובנפיקה? היא פתחה את העונה עם שלושה הפסדים מארבעה משחקים. קשה לומר מי מהשתיים קיבלה בית קל יותר, ובכלל בפילוסופיה של ליגת האלופות תמיד עדיף לקבל קבוצות כמו מנצ'סטר יונייטד שמופיעות לשלב הבתים עם הרכבים משניים. בכל מקרה, ניתוח והשוואה של כושר היריבות בזמן נתון שולח את הנקודה לבלומפילד.

התוצאה: ניצחון להפועל תל אביב, 3:3

בעונה שעברה ראינו לא מעט שחקנים אדומים שביצעו קפיצת מדרגה במשחקי הליגה האירופית. ליגת האלופות היא סיפור אחר לגמרי, כפי שלמדו דה סילבה, ידין וורמוט. השניים היחידים שגילו יציבות לכל אורך הסיבוב הראשון ושחו כמו דגים במים העמוקים של ליגת האלופות היו אניימה ושכטר. הראשון מנע תבוסות כואבות מהדאבליסטית הישראלית ואילו השני הראה שהמהירות שלו מסחררת גם שחקני הגנה מוערכים השווים מיליונים, ולא נבהל ממגרשים מרתיעים כמו אלה בליסבון או בגלזנקירשן. המצב של הפועל תל אביב מעודד לעומת זה של מכבי חיפה. הירוקים קיבלו משחקים סולידיים מדוידוביץ' בין הקורות ואי אלו הבלחות מצד מסיללה וכיאל, אבל היחיד שבאמת נראה כמו שחקן שמשתתף דרך קבע במפעל היה טשיירה. המשחקים באירופה הם אלה שאוששו את הבלם הפורטוגלי מפתיחה צולעת ושינו את מסלולו. אצל יתר חבריו הכיוון היה הפוך.

התוצאה: היתרון שוב אדום, 3:4 להפועל תל אביב

10 ניצחונות רצופים היו למכבי חיפה בפתיחת העונה בליגה, אבל הנטייה היא לשכוח כיצד הם הושגו. הירוקים קרטעו מול עכו, רעננה ורמת גן עד שהשיגו ניצחונות בשיניים בדקות האחרונות. אלא שדווקא משחקי שלב הבתים הביאו את האות לשינוי. אחרי משחקים באירופה, חיפה השיגה ניצחונות על הפועל תל אביב, מכבי פתח תקוה, בית"ר ירושלים, אשדוד והפועל פתח תקוה לצד הפסד בודד למכבי תל אביב (אחרי המשחק במינכן). הקבוצה של אלישע לוי צברה ביטחון, צמחה וגדלה מתוך המשחקים באירופה והביאה את היכולת לליגה. בהפועל תל אביב קורה דבר הפוך. האדומים נלחצו מפתיחת העונה הרעה ומה שהוציא אותם מהמשברון היה הדרבי. אחרי אירופה, הפועל גמגמה בנתניה ובפתח תקוה והפסידה לעירוני קרית שמונה. למשוואה הזו צריך להוסיף עוד נתון. למרות העומס, מכבי חיפה לא ויתרה בזלזול והפגנתיות על גביע הטוטו והמשיכה בו לשלבים המאוחרים.

התוצאה: נקודה ירוקה, 4:4.