חטיפה גורלית

בקיץ האחרון, כשמכבי תל אביב בנתה את עצמה סביב דורון פרקינס, היא התמקדה ביתרונותיו ולהאמין שתצליח לחיות עם חסרונותיו. והם לא מעטים: הרכז המוביל של מכבי תל אביב, והשחקן היחיד ששותף מול ז'לגיריס ליותר מ-30 דקות, יכול להיות לא צפוי, לאבד ריכוז ולקחת זריקות קשות. גם הקליעה שלו, מרכיב מכריע לשחקן חוץ, לא יציבה. במקביל, פרקינס ניחן ברגליים מצוינות, גוף חזק יחסית לתפקידו ויכולת חטיפה פנומנלית. מכבי בחרה להאמין שהוא יגרום ליריבות לטעות יותר מאשר יטעה בעצמו.

כך קרה אתמול. למרות משחק התקפי אפור שלו (3 מ-8 מהשדה), הידיים של פרקינס זרעו שיתוק בגארדים של היריבה. הוא חטף לא פחות מ-7 פעמים, כחלק ממאמץ קבוצתי מרשים של 15 חטיפות וגרירת 26 איבודים מהליטאים. המספר הזה חיוני, שכן גם במשחק מוצלח יחסית, שבו מכבי הצליחה להפעיל את סופוקליס שחורציאניטיס ולא נתקלה בהתנגדות הגנתית מאסיבית, היא איבדה 14 כדורים. לאור האופי ההפכפכך של הגארדים שלה, כולל אידסון בעל הידיים הלא יציבות, כך יקרה כמעט בכל ערב. דייויד בלאט יודע זאת, ולכן הוא משסה את פרקינס ופארגו ברכזי היריבה ולוחץ כמעט בלי הפסקה על כל המגרש, כדי להשיג את הכדורים שיאבד. זה שינוי מרענן מהכדורסל הפסיבי של פיני גרשון ושל מרבית המאמנים הישראלים, שמעדיפים להצטבר באזוריות שונות ולהמר על החטאות היריבה.

רק שהלחץ לא יעבוד תמיד. לכן, כבר ברור שכדי שהקבוצה הזאת תצליח, יצטרך בלאט להיות בשיא החדות. הוא צריך לתמרן בין הרכבים שונים ותכונות שונות של שחקנים, בין הכנסת הכדור לשחורציאניטיס בדקות שהוא על המגרש לבידודים של אידסון עם הגב לסל ברגעים שהאיש הגדול בחוץ, בין הרגליים הטריות של פארגו לניסיון של בורשטיין ובין הידיים הטובות של הנדריקס ואליהו לקליעה של בלו. מעל הכל, הוא צריך להבחין מיד מתי פרקינס מפסיק לרכז ומתחיל לפזר. אתמול עמד בלאט במבחן, אבל לא בכל יום הוא יתקל ביריבה פאסיבית ורכה כל כך. גם הוא עדיין לא יודע אם הרכז שלו יכול להיות דומיננטי כל כך מול קבוצות טובות יותר. אפילו אם תשנה במעט את הסגל, על השאלה הזאת תקום ותיפול העונה של מכבי.