"אם הייתי פותח כמו מלמיליאן?"

"עוד כשחזרתי לארץ אמרתי שאצא לעוד סיבוב באירופה, שאני אעשה את זה. זה לא המועדון הראשון שלי באירופה, ואני יכול להבטיח שזה גם לא האחרון. אחרי קפריסין, אסע לתחנה הבאה שלי. אולי עוד אאמן נבחרת באירופה. היו נבחרות שרצו אותי, אבל בסוף החלטתי לחתום בקפריסין, באלקי. השנה זה לא יצא לפועל, אבל זה בטח יקרה בעתיד".

כפי שאתם רואים, יצחק שום (62) עדיין רעב לאימון. אחרי הטראומה בבית"ר ירושלים לא היה בטוח ששום ירצה לחזור לאמן, עד שקיבל טלפון מקפריסין לפני יותר משבוע. למה דווקא אלקי לרנקה? לשום יש הסבר. "הבוס שלי היה שחקן כדורגל בנבחרת קפריסין. קיבלתי המלצה מאוד חמה מניר קלינגר, ברגע שהוא אמר לי לעבוד איתו ושהוא אישיות גדולה בקפריסין, החלטתי לפגוש אותו. ברגע שנסעתי, היה קליק. אני מקווה שזה יימשך".

"קפריסין ויוון הם כמו אח ואחות. האוהדים שואלים אותי לא מעט על פנתנאייקוס, כמעט כל יום. מעניין אותם לדעת מה קרה איתי שם. תתפלא, אבל הם גם אוהבים לשמוע על הכדורגל הישראלי. גוטמן, יוסי מזרחי וקלינגר, כולם היו פה והשאירו שם טוב, אף על פי שהם די הלכו לפני תום העונה. גם אם לא הייתה הצלחה גדולה לחלקם, עדיין, הם השאירו שם טוב. גם הבוס שלי שמע על ההצלחה שלי ביוון. הם מעודכנים בכל מה שקורה אצל השכנה. הרבה שנים ניסו להביא אותי בקפריסין וזה לא יצא לפועל".

למרות הסיפוק בקפריסין, שום ציפה בסתר ליבו לסגור מעגל כמאמן נבחרת ישראל, בה שיחק ואימן ("גם אם לא היו לנו הישגים גדולים, הנבחרת שלנו שיחקה כדורגל נהדר, כדורגל מצוין. בתקופה שלנו, העם אהב את הנבחרת"). אבל הוא גם לא מאוכזב שלא היה מועמד לתפקיד. הוא מבין שיש כמה אנשים חזקים שלא מעריכים אותה ומודע היטב להשלכות של כך. "יש בעולם הרבה מאמנים גדולים שלא מאמנים נבחרות, מה עוד שאני זכיתי להיות חלק מהמערכת הזאת במשך 25 שנה. לא העלו את שמי כמועמד? בסדר, אבל תזכור שהרבה מאמנים גדולים, פרגוסון למשל, לא אימנו נבחרת".

- מה דעתך על חוסר ההערכה?

"בכל מקום שהייתי הצלחתי. לקחתי את כל התארים. הייתי הצלחה מסחררת בבית"ר, הבאתי אותה לאירופה, הגעתי עם הפועל להצלבה באירופה. לא אני, השחקנים ואני. אני אף פעם לא זוקף לעצמי הצלחות. תראה, אין לי בעיה עם התקשורת, באמת, אבל לה יש בעיה שאני מרוויח סכומים גדולים. אני לא מבין מה הבעיה. אני רוצה לשמוע, שיגידו לי איפה נכשלתי פעם. כשהגענו עם חיפה לצ'מפיונס, הבקענו 12 גולים, לקחנו שבע נקודות. פעם ראשונה שקבוצה ישראלית מגיעה לשם. לא היינו שם קישוט, אז על מה אנשים מדברים? קבוצות אחרות בישראל מתות להשיג נקודה בצ'מפיונס, אפילו לתת גול. אם ישראלביץ' היה קצת יותר מרוכז, הייתי מביא את חיפה מעבר לשלב הבתים ונוסע להצלבה דרך המקום השני".

- אז מה לא עבד בסיבוב השני שלך בבית"ר?

"הכל עבד בבית"ר, מה לא עבד? אולי אצלכם בתקשורת משהו לא עבד. אנשים שכחו שזכיתי איתה בכל התארים האפשריים. היו לי שבעה שחקנים צעירים בהרכב בעונה שעברה, שבעה! אנשים שכחו מהר מאוד מה הם עשו בעונה שעברה. לקחתי ריסק על שוער כמו הרוש, היום הוא אחד הטובים ביותר במדינה. אז מה לא עבד? זה שבית"ר הורידה 50 אחוז מהשכר לשחקנים שלהם, זה לא עבד? אולי העובדה שבכל העונה התמודדנו על מקום רביעי וחמישי? אתה יודע למה הביאו אותי לבית"ר?".

- למה?

"הם ביקשו ממני להשאיר את הקבוצה בליגה. הלו, על סכומי הכסף שאני ויתרתי בעונה שעברה, אף מאמן לא הרוויח ולא ירוויח בישראל. אני המאמן היחיד בעולם ששילם בשביל לעבוד בעונה שעברה. יכולתי לשבת בבית, לקחת פי שתיים ממה שקיבלתי ולשתוק".

- בכל זאת, למה נוצר הרושם כאילו עזבת בצורה לא יפה?

"היה מספר קטן של אוהדים שהפרעתי להם, הם עשו בעיות לקורנפיין. תגיד לי אתה, מה היה קורה אם הייתי אורי מלמיליאן? מה היו עושים לי האוהדים? אתה יודע מה היה קורה אם הייתי פותח את העונה כמו שהוא פתח אותה? אבל לי אין שום תלונה. בחיים שלי לא ניהלתי משא ומתן עם שום קבוצה, מה שהציעו לי לקחתי. ממכבי חיפה, דרך הפועל תל אביב, דרך פנא. גם בבית"ר. לא ביקשתי שום סכום ולא ניהלתי משא ומתן כדי לחתום. כשביקשו ממני לקצץ, בכל מקום הסכמתי".

- אתה מרגיש שקורנפיין באמת האמין בך?

"תשמע, אני גמרתי לו את הקריירה, הוא היה יכול לבוא ולהגיד שלא הגענו להבנות אם הוא לא היה מאמין בי. גם כשנפרדנו הוא האמין בדרכי, אבל נוצר מצב מסוים שהרגשנו ששנינו מאוימים על ידי מספר מועט של אוהדים. באותו רגע נפרדנו. אני זה שהחלטתי להביא את קאלה, אבל בגלל שגמרתי לו את הקריירה הוא קיבל את התפקיד הטוב ביותר בבית"ר. אפשר לומר שאם לא הייתי מקבל החלטה כזאת, אולי הוא לא היה היום בתפקיד מספר אחד בבית"ר ירושלים. כנראה שהגורל החליט שכך יהיה. וכך היה".

- הרגשת ששחקנים בכירים כמו יצחקי וברוכיאן ניהלו את המערכת ודחפו אותך החוצה?

"אצלי אף אחד לא ניהל את המערכת, אף פעם בחיים לא היו שותפים איתי בשום החלטה. הם שחקנים מצוינים, אבל הראש שלהם בתחילת העונה לא היה בכדורגל. הם חיפשו כל הזמן איך לעבור לאירופה, לא איך להישאר בבית"ר. בסופו של דבר הם לא עברו. גם הקבוצה סבלה מזה וגם הם. אני מעריך אותם. אני יכול לגלות לך סוד. אחד מהם רצה שאקח אותו לאחת הקבוצות בהן אימנתי בחו"ל לאחרונה. זה לא קרה. אבל היום אני במקום אחר, טוב לי".