הבשורה על פי זהבי

המציאות רבת הפנים והמתעתעת של עולמנו , מחייבת כל בן אנוש לאמץ אידאולוגיה כלשהי להיאחז בה, קרש הצלה שיאפשר לו להכיל את ים המאורעות השוטף אותו. לעניין זה עומדים בשתי נקודות קיצון מאמינים בני מאמינים אל מול אפיקורסים בני ספקנים. בעוד הראשונים מצטיינים בהסבר לשאלות "למה?", מתמקדים האחרונים בהבהרת ה "כיצד?" . כך, למשל, יטענו המאמינים כי אסונות אשר פקדו את העם היהודי לדורותיו, כגון פרעות קישינב או בניית אצטדיון ר"ג הם עונשים משמיים, בעוד הסקפטיים יצביעו על הסיבות הסוציולוגיות, המערכתיות והפוליטיות אשר יצרו את האנטישמיות המודרנית או את דרך קבלת ההחלטות שהביאה למינויו של לואיס פרננדז לאימון נבחרת ישראל.

שתי הגישות נכשלות בהבנה מלאה של מה שמסתמנת כתופעה המחרידה והעצובה ביותר של המאה הנוכחית: עלייתה משאול לגדולה של הפועל תל אביב. למרבה האירוניה, מנקודת המבט הנוכחית המשקיפה אל החיסול המדויק והמהיר שנעשה להפועל בשבוע שעבר בקצה אדמת גרמניה, נדמה דווקא כי הרכבת האדומה הוסטה ממסלולה ובקרוב תחזור באופן אל גבולותיה הטבעיים. בפסקאות הבאות אבהיר עד כמה התפיסה הזאת נאיבית.

לטובת מי שעוצמת הכאב נוכח ההתרחשויות הביאה אותו לעילפון ואובדן זיכרון, להלן תקציר האירועים: לפני שלוש עונות ,לאחר שהייתה קרובה לרדת ליגה, הבטיחה הפועל את הישארותה בניצחון מרשים על הדאבליסטית שבדרך. שנה אחר כך הקבוצה שבונה גוטמן במלאכת מחשבת משחקת את הכדורגל היפה ביותר בארץ ורק פיק ברכיים במשחק העונה ושיפוט עוין מונעים ממנה את התואר. אשתקד התממש האסון במלואו: הפועל הדורסנית והמרשימה ביותר שנצפתה מעולם זוכה באליפות שנראתה כבר אבודה דווקא באצטדיון טדי, בתוספת הזמן של המחזור האחרון משער ניצחון של ערן זהבי, שחקן הבית האהוב, במשחק שנראה כמו פרודיה אדומה על משחק השרוכים מ 98'. למי שהעז לקוות כי הדאבל המרשים יהווה פסגה שממנה תחל הידרדרות, באו הדרבי האחרון ואותו זהבי כדי לבשר שהסיוט כאן כדי להישאר.

מחד, גם הסקפטיים והרציונליים שבאוהדים האדומים מרגישים שיש בסיפור הזה יותר מאשר אספקטים ארציים של מאמן יסודי ושיטתי, קהל נאמן וקורט מזל הכרחי. מאידך,חובשי הכיפות האדומות, הסבורים שסוד כוחה והצלחתה הספורטיבית של הפועל טמון בעוצמתה המוסרית האבסולוטית אל מול קושרי השרוכים הבורים והגזענים שסביבה, מפספסים את התכנון האכזרי, המדעי כמעט, שאפשר את השתלשלות האירועים המצמיתה.

אלה וגם אלה נוטים לתפוס את האופוריה הנוכחית כחלום פנטסטי וחוששים להתעורר ממנו. זהו פחד חסר שחר. שכן הדרך ההגיונית היחידה להבין את האסון בשלמותו היא על ידי אימוץ הקביעה החד משמעית שמדובר בתוכנית זדונית שנרקמה מבעוד מועד על ידי השטן בכבודו ובעצמו (עם ייעוץ משפטי של ארי שמאי) ונכתבה בשמיים באותיות מדממות. למעשה, מה שחווים כעת הפועלים כמולטי אורגזמה שלא תיאמן הוא רק החלק הראשון בטרילוגיה אכזרית.

כהכנה נפשית לסבל שעוד נכון לנו ובכדי להרוס ככל האפשר את השמחה הספונטנית שתהייה מנת חלקם, להלן ספוילר של הפרקים הבאים:

בחלק השני שם שמעון מזרחי קץ לחייו לאחר שהפועל אוסישקין נותנת למכבי בראש 25 הפרש בהיכל נוקיה במשחק החמישי של גמר הפלייאוף.

בחלק השלישי מצליח הקמפיין של אולטראס הפועל להעלות את דב חנין עד לראשות הממשלה. חנין מצידו לא שוכח את תומכיו ומחזיר להם מחוות בדמות קידומו של וואליד באדיר מקפטן הקבוצה הלאומית לנשיא הרפובליקה החד"שה , מינויו של איתי שכטר לשר הדתות (ברוטציה עם טלי פחימה) והכתרתו של יוסי אבוקסיס ליו"ר ההתאחדות לכדורגל.

במקביל, מוכרז גל סוקולובסקי כמשורר הלאומי במקום ביאליק. ירושלים מועברת קומפלט וללא כל תמורה לירדן כמחווה של רצון טוב ובהתאמה משונה באופן רשמי השורה האחרונה בהמנון ל "ארץ ציון הפועל ת"א" . נחתם הסכם שלום עם סוריה, במסגרתו מוותר אסד על רמת הגולן ובתמורה מקבל את כל שטחי העיר בית שאן, לא לפני שזו מופצצת על יושביה בידי כוח צה"ל ושופלים דואגים לפנות את בית הקברות העירוני לחירייה. נקבע חוק יסוד חדש לפיו אבי נמני חייב לאמן את מכבי ת"א במשך כל חייו וגם לאחריהם (גופתו תישמר בצנצנת פורמאלין). תקנה חדשה שקובע יו"ר ההתאחדות הקירח אוסרת על הנפת דגל הליאום במגרשים בכדי למנוע התלהטות יצרים ביציעים.

הכיבוש מסתיים. המימוש הגורף של זכות השיבה מספק להפועל מאגר בלתי נדלה של כישרונות צעירים ממיטב להטוטני הסמרטוטים היחפנים של סמטאות עזה. רבים מהם נמכרים בסכומי שיא לקבוצות הפאר של אירופה ומאפשרים להפועל להיות אורחת קבועה בשלבים הגבוהים של ליגת האלופות. על חורבות גדר ההפרדה מוקמת במת ענק. אריק אינשטיין ביחד עם רוג'ר ווטרס כאמן אורח, נותן מופע מחשמל לעיני מאתיים אלף צופים דומעים המחזיקים נר בידם ויוצרים תמונה בלתי נשכחת. על רקע כתוביות הסיום עובר בהצלחה אלי טביב ניתוח מסובך שהופך אותו לאשכנזי.