פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הארץ שבה אין כוכב בודד

        טקסס עלתה לוורלד סירייס משום שכמו הרבה אנדרדוגים לפניה, השלם התעלה על סך חלקיו. ליאון פרנק מפרגן בגדול

        עם שני סטרייקים ושני אאוטים בתחתית התשיעי, נפתלי פליז לא היה נראה לחוץ כלל. הוא הגיש לאלכס רודריגז כדור רייט דאון דה מידל – וא-רוד אפילו לא ניסה לחבוט. לא היה אחד באצטדיון שלא הבין כי הכל נחתם ונחקק בהיסטוריה, כאשר הרוקי הענק הניף את ידו באוויר ובנג'י מולינה רץ לכיוונו כדי לפתוח את חגיגות הריינג'רס. ההמשך כבר היה צפוי ומתוכנן: כל הסיירים פצחו בבקבוקי שמפניה על המגרש והחלו להתיז אחד על השני, כמיטב המסורת קבוצה מקצוענית מנצחת, לציון ההישג האדיר של הגעה ראשונה לגמר והעפת האלופה המכהנת באותו מעמד. אולם מבט שני, מעמיק יותר, מגלה באמת את הסיפור כולו. שתי התמונות הללו עתירי סימבוליות, והן אשר מסכמות לחלוטין את סיפורה של טקסס העונה.

        הפסילה של פליז שהעניקה לריינג'רס את הניצחון, למעשה סגרה סופית עידן אחד ופתחה רשמית באחד חדש. אחרי קרוב ל-40 שנה, מאז הגיעו לארלינגטון ושבעו אכזבות וכישלונות, הריינג'רס כעת חוצבים את שמם בספרי ההצלחה עם הגיעם לוורלד סיריס לראשונה בתולדותיהם. אין כמו תקוות העתיד בדמותו של הרוקי פליז לעשות זאת בעודו פוסל את רודריגז - השחקן שיחד עם חוזה ה-252 מיליון דולר שלו, מזוהה יותר מכל עם תקופת השפל של טום היקס, הצהרת פשיטת הרגל שלו והיסטוריית כישלון הקבוצה.

        והעידן החדש נפתח הודות לפרשנות היוצאת מן תמונת הניצחון, זו שנצפים בה שחקני הקבוצה מתיזים כמויות אינסופיות של שמפניה על עצמם. שכן מבט שני, מעמיק יותר, מציין כי התמונה מטעה לחלוטין את אלו הצופים בה – המשקה אותו מתיזים השחקנים אינו אלא ג'ינג'ר אייל ולא שמפניה, כמחווה אדירה לסי.ג'יי. ווילסון ובמיוחד לג'וש המילטון, שני השחקנים שלא שותים אלכוהול בקבוצה. "בשביל הבחורים האלה שיהיו רגישים למצב שלי, זה אומר הרבה עליהם ועל אופיים. הם לא דואגים לעצמם, אלא לקבוצה, וזוהי הסיבה מדוע אנו כאן, ברגע הזה". עם המחווה הזו, יחד עם מילותיו אלו של המילטון, הריינג'רס הציגו קבל עם ועדה עד כמה הם מחוברים כיחידה אחת בקלאבהאוס, ועד כמה הם מתחשבים אחד בשני.

        זוהי מהותם של הריינג'רס של עונת 2010: הם התייצבו כקבוצה מול כל המכשולים, ויחדיו כקבוצה התגברו מעל כולם.

        סיפור מהסרטים

        להתמקד בשחקן אחד בקאדר הזה של הטקסנים יהיה לעשות להם עוול משווע, שכן לא שחקן בודד ניצח את האלופים היוצאים מניו יורק. עם ארבעה הומרים, שבע הכנסות ריצה, שש ריצות, ממוצע אדיר של 35% הצלחה בצלחת וכן נתון מדהים של שמונה הולכות בהם היאנקיז בהחלט פחדו מנחת זרועו, קל יהיה לסמן את ג'וש המילטון, שבהחלט הרוויח את תואר ה-MVP של הסדרה בהיותו בורג מרכזי בניצחון. אולם יש צורך בלציין גם כי הסיירים גמלו ליאנקיז כקבוצה עם כל הולכה של המילטון, כאשר הכניסו בסך הכל שש ריצות בסדרה אחרי כל ההולכות הללו של האאוטפילדר.

        לצד המילטון, קליף לי בהחלט מהווה דמות מפתח נוספת. ניצחונו הבודד הענק, זה שלמעשה שינה את המומנטום בסדרה, זכור היטב בזכות נפנוף חובטי הפסים על ימין ושמאל עם 13 פסילות. בתצוגה אדירה של אאוטינג בן שתי חבטות בשמונה אינינגים, לי ממשיך את יכולתו הכבירה מהפלייאוף של העונה שעברה, כאשר הוא מצית שמועות אינספור בכוונת היאנקיז להחתימו בפגרה, בעודו נשאר בלתי מנוצח עד כה בפלייאוף. ובכל זאת, לתת ללי ליהנות מאור הזרקורים בגפו יהיה לא הוגן כלפי קולבי לואיס וסי.ג'יי. ווילסון, אשר בתורם הגישו משחקים עילאיים מול ניו יורק, ולמעשה השביתו את המחבטים שלהם לאורך כל הסדרה לחלוטין.

        בניגוד ללי, שכבר השתתף בשנה שעברה בוורלד סיריס, מייקל יאנג חיכה לרגע הזה עשר שנים. כל הקריירה הוא היה סייר, ועל כל רגעי השפל והתחתית הוא יכול להעיד לכל מי שירצה לשמוע. לראשונה בסדרת גמר החטיבה, וחרף הובלת הקבוצה בסטרייקאוטים עם 13, קשה לומר כי הבסיס השלישי המנוסה של טקסס לא הופיע לסדרה, עם הומר ושבע הכנסות ריצה, אבל בעיקר עם המון ניסיון באינפילד ומהלכי הגנה מדהימים וחשובים, שבלעדיהם קשה לדמיין את הריינג'רס מנצחים את הסדרה.

        ייתכן שאולי ולאד גררו, ג'ף פראנקור ובנג'י מולינה הם-הם הסיפור האמיתי באגדת הריינג'רס המתהווה. גררו, אחד מהשחקנים הטובים בביג ליגס כבר למעלה מעשור, נבעט החוצה מלוס אנג'לס עם תום העונה שעברה. לאור פציעות ישנות וירידה עקבית ביכולת, מעטות הקבוצות אשר רצו להחתימו על חוזה לפני אימוני האביב. הסוף כבר ידוע: גררו האכיל חזור ושנה את מבקריו כובעים השנה, כאשר היה אחד מהחובטים הלוהטים של טקסס לכל אורך העונה הסדירה. לאחר שלוש עונות ברציפות בהם היה האלוף הבית המערבי עם המלאכים (וחמש מתוך ששת עונותיו שם), גררו ממשיך ברצף עם אליפות בית נוספת עם הריינג'רס, אותה כעת הוא מקנח עם פנאנט לרזומה.

        לצידו, נדמה כי גם מולינה ופרנאקור נועדו השנה לשחק בקלאסיקת הסתיו בכל מחיר. מולינה, שהגיע בטרייד מסן פרנסיסקו בסוף יוני, יודע כי בכל מקרה היה נלחם על הכבוד לשחק בוורלד סירייס לראשונה מאז לקח את כל הקופה עם האיינג'לס ב-2002, בראותו את הג'איינטס נלחמים כעת על אותו כבוד בדיוק. באותה נשימה, פראנקור ציפה בטרם העונה לקפץ ולנתר משמחה כילד קטן יחד עם המטס, בהם נתלו אינספור ציפיות. לבסוף, העברתו לטקסס ביום האחרון של הטרייד דד-ליין הצילה לו את העונה, בעוד כולם יודעים כעת היכן המטס נמצאים. אי אפשר שלא להסתכל על שלושת השחקנים הללו, ולא לחשוב כי היה זה גורלם בכל מחיר להשתתף בסדרת הגמר השנה, ללא קשר למה שיקרה במהלך העונה.

        קרוז קונטרול

        ואחרי כל זאת, להתעלם מנלסון קרוז יהיה בבחינת הכתרתו כעז. עם חמשת הדינגרים שלו בפלייאוף הוא מוביל את המייג'ורס בקטגוריה, כאשר הוא שני בלבד בליגה בממוצע חבטות (37.5%) ובהכנסות ריצה (8) בפוסט סיזן. יש שיאמרו כי ההומר לשדה הימני הלילה באינינג החמישי גמר ליאנקיז את העונה והוציא להם את כל האוויר, במהלך שעורר במדיה הניו יורקית כל כך הרבה ביקורות כנגד ג'ירארדי, שמצידו ניסה להסביר מדוע שלף את דייויד רוברטסון ולא את סבאת'יה או אפילו את קרי ווד במקום.

        כל הנ"ל מהווים המקרה הקלאסי של התעלות השלם מסך חלקיו, כפי שציין המנג'ר רון וושינגטון. "אני כל כך גאה בשחקנים שלי. הם הופיעו והם לא נתנו שיתכחשו להם, והם עשו בדיוק מה שרציתי שהם יעשו. רציתי לשבת ולצפות בהם משחקים בייסבול, והם יצאו החוצה, אחזו במושכות, ושיחקו בייסבול".