שחקן מטרה

אחרי עוד הפסד של מכבי תל אביב למאמן הסרבי הגדול שמכונה כאן רס"ר, צריך להיזכר באדם אחר שהודבקה לו תווית דומה, צביקה שרף. לפני שלוש עונות, כשהוביל את מכבי תל אביב לגמר היורוליג, ספג שרף ביקורת קשה בעקבות ספסולו של ליאור אליהו. הטיעון שלו היה פשוט: הטאלנט לא שומר. בניגוד להרגלו, שרף היה עדין. בימים אלה, שבין סוכות לחנוכה, מעט קשה להחליט אם רפיסותו של אליהו בתחום מזכירה יותר לולב או שמא עסקינן בסופגניה. ייתכן שפשוט מדובר באלטרואיסט מזן מיוחד, אדם ששם לו למטרה לסייע לשחקן ההתקפה שמולו לצבור שתי נקודות, ואם אפשר אז שלוש. תשאלו את מירזה טלטוביץ'.

כפי שהבינו שרף ודושקו איבנוביץ', שהדריך את הפורוורד בעונה שעברה, יכולותיו ההתקפיות לא הופכות את אליהו לשחקן חמישיה בקבוצה בעלת יומרות ביורוליג. קשה להאמין שדייויד בלאט לא ידע זאת. אלא שלא כל הסגל של מכבי העונה נבנה משיקולים ענייניים. אליהו הוחתם בסכום מופרך אחרי שעמדה מספר ארבע כבר הייתה עמוסה, במקום לרכוש שחקן גבוה שיושיע את ריצ'רד הנדריקס וסופוקליס שחורציאניטיס מהמאבקים הלא הוגנים בסטנקו באראץ' מתחת לסל ויאפשר עוד קלעי נוסף לצד צ'אק אידסון. החסרונות הללו היו ברורים עוד לפני המשחק בויטוריה, אבל במקום לדאוג לאיזון, עסקה מכבי בשיקום התדמית.

מי שעלול לשלם את מחיר ההרפתקה הוא האיש על הקווים. לאורך השנים, למרות לא מעט כשלונות, מצליח בלאט להישאר כמעט נקי משריטות בתודעתם של מרבית אוהדי הכדורסל בישראל. אתמול הוא איחר למצוא את ההרכב הנכון, השאיר על הפרקט במשך דקות ארוכות שחקנים שלא תורמים דבר כפארגו ואליהו, הותיר את שחורציאניטיס חשוף בפינות במץ' אפ זון המביך של מכבי והתעקש על ניסיונות חסרי תועלת לבודד את הגארדים עם הגב לסל בהתקפה.

באיטליה וברוסיה הטעויות האלו היו עוברות בשקט, אבל בישראל הוא יתייצב למשחק מול ז'אלגיריס המסוכנת כשמסביבו מערכת וקהל היסטריים, כמו במשחק מול אותה קבוצה ב-2004, שבו היה עוזר המאמן. גור שלף ודרק שארפ, שהצילו את מכבי אז, יישבו הפעם על הספסל, אחד כמנהל ואחד כשחקן. אם בלאט חפץ חיים, כדאי מאוד שהם ימצאו לידם את ליאור אליהו.