אלופת אירופה כבר יש. הלאה: איך תתפקד ברצלונה ביורוליג?

4 דקות לסיום הרבע השלישי בהתמודדות היוקרתית בין אלופת היורוליג ברצלונה לבין הלייקרס, אלופת ה-NBA, שהתרחש לפני שבועיים, מהלך אחד של ברצלונה שיווה לקהל הרחב את היתרונות הגדולים שהקבוצה הקטאלנית מקפלת בתוכה: דריק פישר חדר לטבעת והוריד כדור לפאו גאסול, אך ההגנה התקפלה היטב, והאחרון נחסם על ידי פיט מיקאל. הכדור הגיע לקפטן גרימאו, שהטיס את ברצלונה להתקפת מעבר מושלמת. כמו במשחק מחשב הכדור חזר למיקאל, עבר בין רוביו ומוריס, שמצא את פראן ואסקס הטריילר לדאנק נהדר, והכול בחלקיקי שנייה - תגובה הגנתית מהירה, אתלטיות, צירוף מסירות ותיאום מושלם בין השחקנים. לרגע היה אפשר לדמות שמדובר במקבילה הפופולארית יותר בברצלונה - זו של הכדורגל- שברגעי שיא הגדירה מחדש את המושג POETRY IN MOTION.

בסיום אותו משחק, כזכור, קבעה ברצלונה תוצאה היסטורית עם ניצחון 88-92, והפכה לקבוצה האירופאית הראשונה אי פעם שמצליחה לגבור על אלופת ה-NBA. בראיונות לאחר המשחק התנהל פולמוס בין שני הדמויות הבולטות בלייקרס- ה"זן-מאסטר" וה"בלק ממבה"- לעניין יכולתה של היריבה המפתיעה להתמודד בליגה הטובה בעולם. בעוד שג'קסון טען כי הבלאוגרנה לא יעמדו במעמסה הפיסית הכרוכה בעונת NBA, בראיינט, שהתרשם מהחיבור הקבוצתי, חלק עליו. עניין אחד עמד באותו ערב כאקסיומה: מידותיה של ברצלונה, לפחות לעת עתה, גדולות פי כמה וכמה משאר אירופה. מכאן גלש הדיון למקומה של השושלת הנוכחית של ברצלונה בהשוואה לשושלות גדולות אירופאיות בעבר. לאמיתו של דבר, לחשושים מסוג זה החלו עוד בעונה שעברה, בזמן שבארסה דרסה ללא רחם כל יריבה שנקרתה בדרכה בכל המסגרות, תוך דומיננטיות שלא נראתה מזמן באזור. מוגזם וחסר פרופורציות? מתברר שבעיני רבים לא.

מה שללא ספק החזיר את אוהדי בארסה ומאדירי שמה לפרופורציות, הייתה סדרת הגמר של הליגה הספרדית בעונה שעברה. לאחר שדילגה לזכייה קלילה יחסית ביורוליג, והציגה כדורסל משובח, אף אחד לא העלה בדעתו שקיים בדל של סיכוי עבור היריבה שתתייצב מנגד. בטח לא כשהמדובר בקאחה לבוראל, שהעמידה בעיני רבים את הסגל החלש ביותר שלה מזה שנים. בארסה ספגה מהלומה קשה כשהפסידה במשחק הראשון בסדרה, איבדה את יתרון הביתיות ומשם כבר לא חזרה לעצמה. הבאסקים סיימו את הסדרה הסנסציונית עם סוויפ מדהים, שנחשב להפתעה הגדולה ביותר בכדורסל הספרדי אי פעם.

"הסיבה למפלה של ברסה בסדרה היא שעד הגמר לא הייתה לברסה תחרות אמיתית באף מסגרת", מנתח כתב המגזין הספרדי "סולובאסקט", ג'ון דה-לה-פרסה. "העונה שלהם הייתה במידה מסוימת טובה מדי. הם הכריעו כל משחק כבר ברבע הראשון, ולא התנסו כמעט במשחקים צמודים. כשהגיעה לבוראל ושיחקה מולה בלי רגשי נחיתות ונשארה צמודה, ברצלונה לא ידעה איך להתמודד. בנוסף, כל המערכת הושפעה מהתקשורת שאמרה שריאל מדריד היא היחידה שאולי יכולה לנצח את בארסה בסדרה. והרי בארסה השפילה פעם אחרי פעם את מי שכביכול אמורה להיות המתחרה היחידה שלה, לכן הם כן הגיעו למשחק הראשון מול לבוראל זחוחים".

האם התבוסה המפתיעה צריכה להוות נורית אזהרה, ויש בה כדי להעיד על ריאקציה שלילית ללחץ בסגל הנוכחי? כמות האגרסיות העונה, כך מסתמן, עשויה להיות אף גדולה בהרבה מהעונה שעברה. לאחר ניצחון יוקרתי על אלופת ה-NBA, ובייחוד בעונה בה מארחת בארסה את הפיינל-פור, זהו אך טבעי שרמת הציפיות תגדל שבעתיים. "אני חושב שהחוויה הלא-נעימה מסדרת הגמר של העונה שעברה רק חיזקה את ברצלונה מנטלית, ולא להיפך", מסביר פאבלו דה-מולינה, עורך אתר הליגה הספרדית. "יש לברצלונה שחקנים ווינרים שידעו לצאת ממשברים לאורך הקריירה. הם יידעו איך לתעל את זה דווקא לטובתם. אני בטוח שהם לא יגיעו אדישים לשום יריבה. בכלל, הלחץ בברצלונה יהיה קטן ממה שאפשר לחשוב".

סוד ההצלחה של בארסה בשנים האחרונות טמון בשינוי קונספטואלי שנעשה בבלאוגרנה בכל הדרגים. בתקופת כהונתם של הג'נרל מנג'ר זוראן סאביץ' והמאמן דושקו איבנוביץ' שרר במועדון סוג של כאוס, שנרגע רק לאחר שהוחלט להחליף בדרג הניהולי את הצמד הנוצץ יותר, בספרדים מקומיים. בהנהגתו של שחקן העבר צ'יצי קריאוס הפכה בארסה למודל ניהולי בריא יותר שמהווה מושא לקנאה בקרב רבים ממועדוני אירופה. כשיש כסף גדול בכל קנה, ולצידו האנשים הנכונים לכלכל את צעדיה של הקבוצה בתבונה, מתקיימת נוסחה שקשה מאוד להתעלות עליה.

הקיץ האחרון בבארסה התאפיין בשקט מופתי, והשינויים שבוצעו בסגל היו מינוריים בלבד. וזה, כך התברר ככל שהתקדם הקיץ, בכלל לא עניין של מה בכך באירופה. הקטאלנים נראים כמעט כמו הקבוצה היחידה ממועדון "הגדולות", שלא ספגו אבידה משמעותית הקיץ לקבוצה כלשהי מעבר לים. כוכבים רבים כמו ג'וש צ'ילדרס, לינאס קלייזה, ניקולה פקוביץ' וטיאגו ספליטר עזבו את היבשת, בעוד שבארסה רק התחזקה, גם אם באופן נקודתי בדמות הסנטר קוסטה פרוביץ'.

"היורוליג נחלשה באופן משמעותי", טוען דל-לה-פרסה, "ברצלונה, לעומת זאת, רק התחזקה. הסגל הנוכחי נשמר, יש בין השחקנים תיאום מושלם שאין לאף קבוצה. בארסה לא ביצעה רכישות כמעט, כי לא היה לה במה להתחזק. בעיניי אין לה אף חיסרון ממשי כקבוצה". פאבלו מולינה, אחרי הכול, מוצא פתח לאופטימיות עבור יריבותיה. "העונה שעברה, בה קבוצות כמו פרטיזן ביורוליג ולבוראל בספרד הפתיעו, הוכיחה שכדורסל לא משחקים על הנייר. גם לפני שנתיים כשדיוויד אנדרסן וארסן איליאסובה עזבו את ברצלונה אף אחד לא האמין שהיא תצא מזה חזקה יותר, כך שבהחלט יכול להיות שפנאתינאייקוס או אולימפיאקוס יפתיעו רבים לטובה ויתנו פייט אמיתי לבארסה".

צסק"א- הרוסים הצליחו לשמור על ההארד קור שלקח אותה לפיינל-פור בעונה שעברה - ששישקאוסקאס, לנגדון, חריאפה, וקאון- וביצעה החתמה אחת גדולה דווקא בעמדת המאמן, בדמות "דולה" וויושביץ' המצליח. חריאפה אמנם יתחיל את העונה ביציעים עקב פציעה, אך החדשות הטובות מגיעות מכיוונו של מתיאס סמודיש, שנראה מצוין במשחקי טרום העונה. בעמדות הגארד נוסף קצת דם צעיר עם ג'אמונט גורדון, שאמור לרשת בהדרגה את תפקידו של ג'יי.אר הולדן המזדקן. המפגש בין צסק"א בעלת השאיפות לבין וויושביץ' שלראשונה מזה שנים רבות ימצא אתגר בקבוצה שגדולה ממנו, ותדרוש גם התגמשויות מצידו, עשוי להיות מרתק. עם טונות של ניסיון ולא מעט כישרון, יש לצסק"א יותר מסיבה אחת לאופטימיות.

פנאתינאייקוס - החוק אומר שלאחר עונה מאכזבת של פנאתינאייקוס, אמורה לבוא בעונה העוקבת הצלחה יוצאת דופן. בפועל, גם בקיץ הזה עלו ספקולציות לגבי עזיבה אפשרית של אובראדוביץ' את המאהבת הנצחית שלו פאו, וגם הפעם, זה נגמר, איך לא, בחתימה לשנתיים נוספות במעמד שמח במיוחד עם האחים ינאקופולוס. פאו אמנם ספגה מהלומה כשאיבדה את ואסיליס ספאנוליס לאולימפיאקוס ואת ניקולה פקוביץ' האימתני למיניסוטה, אך הביאה תחליף הולם בדמותו של אלכס מאריץ' מפרטיזן, וחשוב מכך- החתימה את רומיין סאטו, שעשוי להיות הסמול-פורוורד והגדול שחסר לה מאז עזיבתו של רמונאס שישקוסקאס. לפאו, אסור לשכוח, עדיין אחד הסגלים המשובחים והמנוסים באירופה, לצד המאמן המעוטר ביותר בכדורסל האירופאי.

אולימפיאקוס- בדומה לפאו, גם אולימפיאקוס איבדה שני שחקנים חשובים במיוחד- ג'וש צ'ילדרס ולינאס קלייזה, שערקו ל-NBA. אך עם הרכש היווני הגדול ביותר שלה הקיץ, ואסיליס ספאנוליס, נראה שניתן לקבוע לראשונה מזה שנים, ובאופן חד משמעי, שלאולימפיאקוס יוונים מקומיים טובים בהרבה מיריבתה השנואה פאו. לצד שלישיית גארדים קטלנית בכל רמה הכוללת את תאודוסיץ', ספאנוליס ופאפאלוקאס, אולימפיאקוס תקווה למעשה קסמים של השועל הוותיק ביבשת דושאן איבקוביץ'. בקו הקדמי נסטרוביץ' הרבה מעבר לשיאו, אך כשהוא בריא ובמיטבו יכול להוות את הסנטר ההגנתי הטוב ביבשת. לידו, נראה שלאחר עונה בה ירד בדקות המשחק יחזור יאניס בורוסיס המקומי לעמדת מפתח בקבוצה.

ריאל מדריד- לאחר מסכת ההתעללויות שעברה על ידי ברצלונה רק לפני עונה, מדריד נראית כמו האחרונה שביכולתה לקרוא תיגר על היריבה מקטאלוניה. גם הקיץ האחרון לא הביא עימו את ההחתמה-שתיים הגדולות להן ציפו. אם בעונה שעברה הוכח שאסופת השחקנים העייפה והדי בינונית סך הכול שהעמידה ריאל לא עומדת בקנה אחד עם הציפיות, העונה בריאל בונים הרבה יותר על השחקנים הצעירים שהצליחו למשוך את העגלה כבדת המשקל של מסינה. סרחיו יול, אנטה טומיץ', וכשלצידם הרכז הספרדי האטרקטיבי סרחיו רודריגס שחוזר הביתה לאחר קריירה מבוזבזת ב-NBA, יהיו השלושה שינסו להדליק את הניצוץ עבור החבורה מדושנת העונג בלבן. שימו לב לרכש הפחות מדובר, הסמול-פורוורד קרלוס סוארס, שמציג יכולת מעולה עד כה במדי הבלאנקוס.