נושאי הבשורה

יש הרבה מה לומר על ההפסד של הפועל ירושלים לבני השרון: אפשר לומר שהגיע הזמן לבוא בדרישות לא רק מהמועדון הראשון בכדורסל הישראלי, אלא גם מהשני; שאין סיבה שסגל כה עמוק יפסיד ליריבה נטולת לי ניילון ושרון ששון; שבשלב הזה של הקריירה, לעודד קטש צריכות להיות תשובות התקפיות שאינן קשורות לצירוף המילים "פיק אנד רול" ותלות מוחלטת ברכזים שלו.

אבל בשבוע שבו מודיע שי שני למולי קצורין כי במסגרת תפקידו כמנהל המקצועי של הנבחרות באיגוד הכדורסל לא יהיה אחראי בקמפיין הקרוב על הנבחרת הבוגרת, חובה להתמקד בקבוצה המנצחת. כי בניגוד לאיגוד, שבחר להיכנע לאגו של אריק שיבק ולסירובו לקבל מרות, בבני השרון האיש שמקבל החלטות הוא מאמן עבר, אלדד אקוניס. לכן, בניגוד לכמעט כל קבוצה אחרת, יש שם המשכיות. הקבוצה מלווה בסבלנות את ההתפתחות של בן רייס עד שהיא קוצרת את הפירות אתמול. היא ממהרת להחתים מתחת לאף של כולם יהודי מצוין כדן גרונפלד. רון סטיל ושון ג'יימס – שהיה אמור בשלב הזה לשחק בליגה הספרדית או הרוסית – ממשיכים איתה. המאמן, דן שמיר, לא משוחרר למכבי תל אביב, למרות החיזורים.

זו הסיבה לכך שהניצחון של בני השרון צריך לשמח כל אוהד נייטרלי. בשבוע של אובדן דרך, הוכיחה הקבוצה של אקוניס ושמיר מהי חשיבותה של שיטתיות ועקביות. גם מכבי אשדוד, הקבוצה השנייה בליגה שמנוהלת על ידי מנהל מקצועי, רשמה ניצחון. במקביל, גלבוע, שלקחה אליפות אך ויתרה על כל כוכביה, נראית נורא; הפועל חולון, שהתארגנה ברגע האחרון, מפסידה בבית הארעי שלה; אשקלון ונתניה, שהחליפו קבוצות שלמות, מרימות ידיים מול קבוצות נחותות מהן על הנייר. לפחות במחזור הראשון, ליגת העל תיגמלה המשכיות ומקצועיות. כל מי שחרד לעתידו של הכדורסל הישראלי, צריך לקוות שזו תהיה הבשורה של עונת 2010/11, ולא המסר הפופוליסטי שיצא השבוע ממשרדו של שי שני.