זו לא השנה של מכבי תל אביב

על פניו, ה-0:1 של הפועל תל אביב בדרבי הוא בסך עוד שלוש נקודות. עוד ניצחון בדרבי. אבל זה הרבה יותר מזה. הפועל תל אביב לא נתנה משחק גדול, ועדיין – זה היה ציון דרך חשוב. קודם כל, במלחמה נגד הספקות. אם מאז תחילת העונה הספקות ליוו את הגישה שלנו כלפי הפועל, בדרבי הזה הם הוכיחו שהם עדיין קבוצה מגובשת עם חומר שחקנים איכותי. מי שהספיד אותם, עשה זאת מוקדם מדי. מי שדיבר על חוסר היציבות שלהם, קיבל ניצחון שני ברציפות - ניצחון מוראלי בעל ערך עתידי שבעצם מצהיר: אנחנו נדבקים מחדש לצמרת. חזרנו.

גם לא במשחק גדול, ראינו את העוצמה הטקטית של הפועל תל אביב. ראינו חילופים מדויקים וראינו את הרעננות שהייתה כל כך חסרה במקומות מסוימים. אלה דברים שהפועל תל אביב תוכל להשיג רק אם היא תצליח להבהיר לשחקניה שאת האליפות אף אחד לא מביא לבד, שכל אחד, כוכב ככל שיהיה, הוא רק חלק ממערכת. הוא רק שותף. וזה קשה. אנשים לא מבינים כמה שזה קשה. מדובר בשנה מאוד קשה מבחינת מנטלית למערכת הזו, אחרי התרוממות הרוח של הדאבל והעלייה לצ'מפיונס ליג. האפקט של זה הוא עצום. פתאום אתה קורא בתקשורת שחקנים שאומרים שהם הביאו את האליפות להפועל תל אביב. זה הזמן של אלי גוטמן ויוסי אבוקסיס לחזור ולחדד לכמה שחקנים את מה שהם אולי שכחו: שחקנים מנצחים משחקים, קבוצות זוכות באליפות.

הבעיה הזו של הפועל תל אביב מתחדדת לנוכח כמות השחקנים הצעירים בקבוצה. הם כמובן לא אשמים בכך, אני זוכר היטב מה קרה לקבוצה אחרי הדאבל הקודם, אדרבא כאשר מדובר בדאבל שאתה זוכה בו ברגע האחרון. זה גרם להרבה שחקנים בהפועל העונה לנוח על זרי הדפנה, כשאני שוב מדגיש: קשה שלא להיגרר לכך. לכן, האתגר של גוטמן העונה יהיה קודם כל מנטלי, אחר כך מקצועי. את החיבור המקצועי הוא הרוויח הרבה קודם לכן והוא לא נעלם לשום מקום, עכשיו העבודה שלו היא בעיקר בתחום הפסיכולוגי. האליפות הקודמת היא לא של ערן זהבי או של כל שחקן אחר, וכך גם האליפות הבאה של הפועל תל אביב.

כאשר שחקנים אומרים "אני הבאתי את האליפות", זה יוצר מתחים רגשיים במערכת. אם הפועל תשיג את השקט הפסיכולוגי הזה העונה, היא יכולה לשחזר את מה שעשתה בעונה שעברה. גלריית השחקנים ההתקפית שלה היא הטובה בארץ, ממש נבחרת ישראל. כישרון, מהירות – בכל עמדה אפשר לקבל תפוקה. העונה גוטמן צריך ללכת יותר על החלק ההתקפי. נכון, הפועל תל אביב הייתה התקפית גם בעונה שעברה, אבל היא נשענה לא מעט גם על האיכויות הטקטיות וההגנתיות שלה. העונה גוטמן ואבוקסיס צריכים לתת אפילו יותר חופש לחלק ההתקפי שלו ולזרום איתו עוד קצת, כי הוא זה שינצח להם משחקים שיביאו להם תארים.

במכבי תל אביב אין חדש תחת השמש. אנחנו אומרים את זה כבר כמה שנים, אבל השנה זה בולט וצורם במיוחד. אם לקבוצה הזו יש עדיין יומרות להתמודד על התואר, אסור לה להיראות ככה. כנראה שהיה צריכים את ההנגדה מול הפועל תל אביב, כדי לראות את הפערים בגיבוש, במכונה המשומנת ובעיקר בזמן ההוגן שצריך לתת ליוסי מזרחי לעשות את הדברים כמו שצריך.

זו לא השנה של מכבי תל אביב, לדעתי. זה מאוד יפה לומר שרוצים לקחת אליפות, אבל זה גם מאוד לא הגיוני לקחת אליפות בצורה כזו. למרות הדוגמה הנגדית של גאידמק בבית"ר, ברוב המקרים השקעה מאסיבית של כסף בניסיון לזכות מיידית באליפות לא מצליחה. לא בישראל ולא באירופה. גם אם הם יהיו בצמרת העונה ואולי אפילו יוכלו לזכות באליפות, יהיה הרבה יותר נכון מבחינתם לכוון קודם כל לתיאום לקראת השנים הבאות. בעונה הבאה צוות השחקנים המצוין הזה יתחבר כמו שצריך אחד לשני, הבעיה שבמכבי תל אביב אף פעם אין זמן לדברים האלה. קבוצה של למעלה ממאה מיליון שקל שהמצטיין שלה הוא לירן שטראובר, צריכה להבין זאת.

מכבי עושה טעות שהיא מניחה את האליפות בתור המטרה העיקרית שלה. אליפות זו מטרה הגיונית להפועל תל אביב, אליפות זו מטרה מתבקשת למכבי חיפה, אבל לא למכבי תל אביב. המטרה של מכבי צריכה להיות להתחבר השנה, להיאבק בצמרת תוך כדי, כדי לבוא מוכנים באמת לקרב אליפות. למרות כל ההשקעה ואולי בעצם כדי לא לזרוק אותה לפח, מכבי תעשה טעות אם תמשיך לכוון אך ורק לטובת הצלחת היוקרתית. הם יאבדו ככה המון שחקנים בדרך, כשהדוגמה הראשונה שעולה לי בראש כרגע היא ספסולו של דור מלול בדרבי. האם מכבי מסוגלת לחשוב בצורה הזו – זאת כבר שאלה אחרת.