פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        משחק העונה

        רק שלוש נקודות? בסך הכל יוקרה עירונית? תפסיקו עם הקלישאות: לדרבי התל אביבי יש השפעה אדירה על העונה של שתי הקבוצות, או כמו שאומר יעקב הלל: "זה משפיע באופן קיצוני. עדיף שיורידו לך שלוש נקודות ולנצח בדרבי. זה שווה יותר"

        אם תשאלו את רודריגו גולדברג מה היה רגע המפנה שהביא למכבי תל אביב את האליפות האחרונה שלה בעונת 2002/3, הוא לא ידבר איתכם על אותו 2:3 בקרית אליעזר בו אבי נמני ירד לראשונה לספסל. המשחק בחיפה היה נקודת ציון חשובה, לדעתו, אבל נקודת הפריצה האמיתית ששינתה את מכבי עד לסיום העונה, הייתה בכלל שמונה מחזורים אחר כך, בדרבי התל אביבי במחזור ה-22.

        "היינו בסך הכל קבוצה די בינונית, אבל חזקה מנטאלית", נזכר הצ'יליאני. "עברנו הרבה בעיות ולא היה הרבה אמון של התקשורת והאוהדים בנו, והאמת היא שגם בתוכנו לא באמת האמנו שנזכה באליפות. נקודת המפנה הייתה בדרבי התל אביבי ברמת גן. אלו היו השנים של הפועל גם בדרבי וגם עם מה שעשו באירופה, אבל אז הגיע הדרבי אותו ניצחנו 0:1 ומשם הכל התחבר. באיזשהו מקום הורדנו מהגב את השליטה של הפועל וניצחנו דרבי משמעותי מול קבוצה שנאבקה על האליפות".

        גולדברג מוסיף: "מאותו רגע כבר האמנו שהכל תלוי בנו ואילו הפועל הלכה אחורה. זה חיבור של כמה דברים - התמיכה של הקהל, הביטחון של השחקנים והחיבור המקצועי שנוצר בעקבות ניצחון בדרבי. היו כמה שבועות שאפילו שכחו את נמני והבלאגן שלו עם קלינגר בזכות זה, אבל רק לכמה שבועות - כי נמני חזק יותר גם מהדרבי".

        אוהדי הפועל תל אביב זורקים רימון עשן אדום (ברני ארדוב)
        "בהפועל הדרבי תמיד היה מעל הכל", אומר גבי לסרי, "אלפים באים לאימון, מושיבים אותך בבתי קפה רק בשביל שתעשה כבוד. אי אפשר אפילו להסביר את זה" (צילום: יותם רונן)

        דרבי של אליפות

        גולדברג סיכם למעשה את כוחו של הדרבי וההשפעה העצומה שיש לו על שתי הקבוצות. הדרבי מעניק למנצחת סבלנות לא ישראלית מהקהל, הוא מסיר מהגב של השחקנים את הקוף הכי מעיק ומשחרר אותם ונותן לך ביטחון אדיר להמשך. יעקב הלל חווה את הסיטואציה משני הצדדים, לרוב מהצד המנצח ("יש לי הפסד אחד בדרבי במדי מכבי ואחד במדי הפועל"). בעונה הראשונה שלו במכבי, 9291, הלל חווה את אחד הדרבים הגדולים ביותר, ה-0:4 המפורסם במחזור השביעי, ועד היום הוא רואה בו את פריצת הדרך לעשור המופלא של מכבי.

        "הגענו לעונה הזאת אחרי שנים קשות של מכבי ולא היה אמון גדול בנו", נזכר הלל. "מעבר לזה, אברהם גרנט בנה קבוצה חדשה ומי שזוכר, בתחילת העונה חטפנו יותר מדי גולים ודיברו על לשלוח את אובארוב הביתה. ואז בא הדרבי... אין פשוט מה להגיד עליו. צריך לזכור שאנחנו היינו במקום השלישי והפועל במקום הראשון ובעקבות הניצחון התהפכו היוצרות עד לתום העונה. ההשפעה על מכבי הייתה אבסולוטית. התמיכה הייתה לא נורמלית. לאחר הדרבי הקהל היה בטירוף. אפשר היה להרגיש את זה ברחוב, בכל מקום שהסתובבת, ולא רק בתל אביב. לאימונים הגיעו מאות אוהדים, בלומפילד הפך מלא בכל משחק, אלפים יצאו איתנו למשחקי חוץ. ממש מפגן אליפות בכל מגרש. קיבלנו סוג של ביטחון וכוח שרק דרבי יכול לתת. הקהל מאוד סלחני אחרי דרבי. גם כשאתה משחק פחות טוב אחר כך, הם באופוריה, בעננים. ההשפעה של דרבי מבחינה מנטאלית שווה הרבה מאוד. עדיף שיורידו לך שלוש נקודות ותנצח בדרבי. זה שווה יותר".

        יש שחושבים שהאפקט הזה נוצר בעקבות ההתלהמות הגוברת של האוהדים סביב המשחק בעשורים האחרונים, אבל גבי לסרי מצנן את הילדים. לטענתו, לדרבים של 1980/1, במיוחד ה-0:3 האדום, הייתה השפעה זהה על האליפות של הפועל תל אביב, אחרי 12 שנים עקרות ועם קשר צעיר בן 18 בשם משה סיני. "הדרבי ממגנט את המשך העונה", אומר לסרי. "אתה אומר שהתופעה בולטת יותר היום, אבל אני אומר לך שהיא הייתה לא פחות ואפילו יותר חזקה בזמני. אתה יודע מה הדרבים ב-81 עשו להפועל? איזה בטחון, איזו תמיכה מהיציע, הכל עובר בשלום אחרי דרבי.

        "בהפועל הדרבי תמיד היה מעל הכל" מוסיף לסרי, "אלפים באים לאימון, מושיבים אותך בבתי קפה רק בשביל שתעשה כבוד. אי אפשר אפילו להסביר את זה. אנחנו הייתי משתכרים עד הבוקר רק אחרי ניצחונות בדרבי. זה לא סתם, אחרי ניצחונות בדרבי אתה מרגיש שמעכשיו הכל תלוי בך. גם בקטע המקצועי קורים דברים שאתה לא מאמין. שחקנים מקבלים ביטחון שאף מאמן לא מסוגל להעביר להם. אותו דבר אחרי הפסד. פתאום מחפשים אותך על כל טעות הכי קטנה. הקהל פגוע, עצבני וחסר סבלנות. אסור לפגוע ברגשות שלהם בדרבי. כדי לנצח דרבי צריך אופי מסוים ואם ניצחת, אתה מרגיש בצורה הכי ברורה שאפשר שיש לך את האופי הזה".

        אבי נמני (בכחול), מכבי תל אביב, מתוקל על ידי קז'ימיש מוסקל. מימין: פליקס חלפון (ברני ארדוב)
        אלי כהן: "פליקס הלך לטלוויזיה ואמר שאף אחד לא יעצור אותנו בדרך לאליפות, שחקנים מדברים בכוח שעדיין לא האמנתי שיש לנו. הטירוף מסביב היה הרבה יותר ממה שהרגשתי שאנחנו שווים" (צילום: ברני ארדוב)

        דרבי של תקופה

        1997/8 נחשבת לעונה בה הפועל תל אביב חזרה לעניינים אחרי עשור נוראי. במחזור התשיעי הפועל פגשה את מכבי תל אביב לדרבי אדיר מבחינת האדומים, שניצחו 0:1 (גיאורגי דרסיליה) והפגינו יכולת משכנעת. אלי כהן נדהם ממה שקרה מאז לקבוצה שלו, שכמעט וזכתה באחת האליפויות הכי לא צפויות, לולא הפועל בית שאן.

        "התחלנו את העונה עם ציפיות להתייצב איכשהו במרכז טבלה ומעלה ולבנות משהו לשנים הבאות", נזכר המאמן. "הבאנו את הלל מפה, זרים משם, דומב מבית"ר ושטרית מחיפה וניסינו לייצר משהו בריא לשנים הבאות. התחלנו טוב מבחינת התוצאות למרות שלא התחברנו. ואז בא הדרבי. השחקנים הביאו איתם יכולות שלא האמנתי שאפשר. אחרי הניצחון שמחתי, אבל לאט לאט התחלתי לחשוש. פליקס הלך לטלוויזיה ואמר שאף אחד לא יעצור אותנו בדרך לאליפות, שחקנים מדברים בכוח שעדיין לא האמנתי שיש לנו. הטירוף מסביב היה הרבה יותר ממה שהרגשתי שאנחנו שווים באותו הזמן, ואם להיות כנים - אז לא היינו שווים יותר מגול למשחק. תמיד ידעתי שלקטע המנטאלי יש השפעה גדולה בכדורגל, אבל אותו דרבי נתן לשחקנים ולמועדון אמונה שהשפיעה במשך שנים".

        באותו דרבי, יעקב הלל היה בצד האדום. "אני לא מאלה שמייחסים כוח מאגי למשחק ספציפי, אבל הדרבי הזה באמת היה דרבי שסימל תקופה עבור הפועל. חיברנו סגל מכל מיני מקומות ופתאום נגד מכבי הקבוצה התפוצצה וצברה כוח אדיר. מאותו רגע גם הקהל של הפועל השתנה והתחיל להפוך למה שהוא היום - הרבה יותר תומך וסובלני. הם חיכו כל כך הרבה זמן לעליונות בדרבי ששום דבר לא עניין לאחר מכן. הקהל הגיע באופוריה למשחקים וקיבל כל טעות בהבנה ואהבה ותמך לאורך כל הדרך. מה שחקן צריך יותר מזה? אני זוכר מקרה שאחד הזרים שלנו, אני חושב שזה דמיאן גייזר, קיבל כרטיס אדום על שטות והקהל מחא לו כפיים. זה היה מחזה נדיר, כאילו אומרים לו 'יאללה, ניצחנו דרבי אז תעשה מה שאתה רוצה'".

        חלוץ הפועל תל אביב, מהראן לאלה, חוגג שער בעוד שחקן מכבי תל אביב, איגור טומאסיץ' מאוכזב (ברני ארדוב)
        טומאסיץ': "נתנו לשחקנים להרגיש שהם פושעים. בתוך המועדון היה שקט כאילו מישהו מת" (צילום: ברני ארדוב)

        דרבי של מהפכה

        בגלל שההתכתבות בין הנעשה בשני המועדונים היא כה קריטית, לדרבי רע יש אפקט לא פחות חזק. מכבי תל אביב הגיעה לדרבי האחרון של העונה הסדירה הקודמת אחרי שבעה ניצחונות רצופים, רק כדי להיות מובסת (3:0 אחרי 30 דקות, 4:2 בסיום) ולהוביל את הצופה מיטש גולדהאר להוציא למעלה מ-100 מיליון שקל כדי לשנות את שראו עיניו. ההרכב הוחלף כמעט לחלוטין – תופעה וגישה ששחקני מכבי שירדו לספסל זוכרים היטב (שחקן: "שבחון אומר לנו שבהפועל מחכים לדרבי ובמכבי חוששים שיגיע") ואיגור טומאסיץ' מתקשה לעכל עד היום.

        "הפסדנו לקבוצה יותר טובה, מה קרה?", מתקומם בלם נבחרת בולגריה לשעבר, "נתנו לשחקנים להרגיש שהם פושעים. בתוך המועדון היה שקט כאילו מישהו מת. נמני ניסה לחזק ולעודד, אבל גם התקשורת והקהל ישבו לו על הראש והקהל הפסיק לעודד והשקיע בלקלל בלי הפסקה. כל זה גרם לשחקנים לפחד לגעת בכדור ולעשות פעולות דומיננטיות וזה פגע בקבוצה מאוד. קבוצה טובה ומצליחה זאת אחת שמשיגה ניצחונות רצופים ולאו דווקא זאת שמנצחת את המשחקים הגדולים. אסור שלמשחק אחד, אפילו שהוא דרבי, תהיה השפעה כל כך גדולה על שחקנים. בכל העולם הדרבי חשוב, אבל בתל אביב לוקחים את ההפסד למקום לא טוב".