מלך על פצעים

בדקה ה-44 במשחקה של ספרד מול ליטא במסגרת מוקדמות יורו 2012, כל הקהל באצטדיון בסלמנקה כבר קם על רגליו על מנת להריע לשער הראשון במשחק. שוער ליטא הדף בקושי נגיחה של פרננדו יורנטה, ודויד וייה עט על הכדור החוזר שנחת מטר וחצי מקו השער. באופן בלתי מוסבר, החלוץ שלדעת רבים נחשב כיום לטוב בעולם, האיש שהוביל את ספרד לזכייה היסטורית במונדיאל לפני כשלושה חודשים, "הצליח" איכשהו לבעוט לקורה והחוצה מול השער החשוף. כל שנותר הוא לתפוס את הראש.

העצבנות ששידר וייה באותו רגע לוותה בהמשך בחוסר שביעות רצון מופגן אחרי חילופו, והתווספה למספר מקרים נוספים מאז עשה את המעבר מוולנסיה לברצלונה, בהם נראה שעצביו בוגדים בו. וייה, שאחד מסמלי ההיכר שלו הוא קור הרוח על כר הדשא, נראה העונה חסר מנוח. ההתאקלמות בברצלונה (לפחות מבחינה מקצועית) לא נעשתה בצורה חלקה כפי שחזו כולם, ובנבחרת ריחף מעליו שיא השערים של ראול. שני המטענים הללו גרמו ל'אל גואחה' (הילד) לחרוג ממנהגו ולשוות לעצמו בתחילת העונה מאפיינים של שחקן סוליסט שמחפש בכוח את השער.

ארבעה ימים לאחר אותה החמצה משוועת מול ליטא, בדיוק באותה דקה, קיבל וייה הזדמנות לשבור בצורת קצרה של 288 דקות בזירה הבינלאומית אחרי שסרחיו ראמוס סחט פנדל. החלוץ דייק מהנקודה הלבנה ואבן גדולה נגולה מעל ליבו. בדקה ה-44 בגלאזגו - אחרי ארבע בעיטות לקורה, מעל 20 ניסיונות לעבר המסגרת וכמה החטאות גדולות בארבעת משחקיה האחרונים של ספרד - הבקיע וייה את שערו ה-44 במדי הנבחרת והשתווה לראול כמבקיע המצטיין של 'לה רוחה' בכל הזמנים. וייה נטרל מטען אחד. האם יצליח לנטרל גם את השני בברצלונה? המבחן הראשון יהיה בשבת מול האקסית ולנסיה.

בניגוד לכוכבים מבוקשים אחרים באירופה, וייה הגיע למונדיאל בראש נקי אחרי שחתם בברצלונה על חוזה לארבע שנים בעסקה שעלתה לאלופה כ-40 מיליון יורו. כמו בטורניר היורו שנתיים קודם לכן, אז סיים כמלך שערי הטורניר עם ארבעה כיבושים ותרם תרומה מכרעת להנפת הגביע, גם בדרום אפריקה וייה היה מלך שערי הטורניר (במשותף עם דייגו פורלאן, ווסלי סניידר ותומאס מולר), אך ספרד פיתחה תלות בשעריו והשפעתו הפכה גדולה יותר ויותר, במיוחד לנוכח כושרו הירוד של פרננדו טורס והעובדה שניצחה את משחקיה על חודו של שער.

וייה חזר כגיבור לאומי ובברצלונה חיככו ידיים בהנאה לאור שיתוף הפעולה המוצלח של החלוץ החדש שלהם בנבחרת עם אנדרס אינייסטה וצ'אבי. אלא שלמרות נקודת הפתיחה המצוינת והעובדה כי בניגוד לקודמו בחוד הבלאוגרנה, זלאטן איברהימוביץ', הוא מתאים כמו כפפה ליד לסגנון המשחק שמנהיג פפ גווארדיולה, וייה עדיין רחוק מלהזכיר את אותו חלוץ פורה שחורר רשתות מאז יומו הראשון בליגה הבכירה. אולי מדובר בירידת מתח (מובנת לגמרי) לאחר ההצלחה הגדולה, אולי קשיי קליטה, אבל משהו חורק. "אני לא חושב שיש בעיה בהתאקלמות שלו", סנגר צ'אבי. "לדעתי הוא נקלט מצוין בקבוצה. יש מטרה אחת לנגד עיניו – שער היריבה. הוא עוד יכבוש הרבה עבור ברצלונה ויעמוד ברף שהציב לעצמו בשנים הקודמות".

הרף הנהדר של וייה משנים עברו עומד בגאון על 15-20 שערים, כשהעונה "הגרועה" שלו בליגה הראשונה הייתה במדי סראגוסה ב-2003/4, אז כבש 15 שערים ב-35 משחקים. בחמש עונות במדי ולנסיה הוא כבש 108 שערים ב-166 משחקי ליגה, וסיים תמיד ככובש המוביל של הקבוצה. גם את פרס 'זארה' (על שמו של טלמו זארה, חלוץ אתלטיק בילבאו בעבר) המוענק למבקיע הספרדי המצטיין של הליגה, הוא קטף ארבע פעמים בחמש השנים האחרונות. כן, שם המשחק מבחינת וייה הוא יציבות ועקביות.

בברצלונה הסיפור קצת יותר מסובך. הקטלאנים כבשו עד כה 10 שערים בשישה משחקי ליגה, כאשר בבית המצב קשה עוד יותר – שני שערים בשלושה משחקים מול יריבות בינוניות כמו ספורטינג חיחון, הרקולס ומאיורקה. בארסה של מחזורי הפתיחה תלויה בעיקר בשערים של לאונל מסי, וכדי לעמוד בציפיות העונה היא חייבת לקבל תרומה משחקנים נוספים. פדרו, שהיה האס בעונה שעברה, מתקשה לספק שערים ואולי חווה את תסמונת העונה השנייה, בויאן קרקיץ' סובל מבצורת ארוכה ועל אינייסטה אף פעם לא בנו בתחום הזה. לכן, עם העומס והלחץ המופעל על וייה, גם אוהדי ברצלונה מבינים שצירוף סקורר נוסף הוא בלתי נמנע. בסקר שערך העיתון הקטלאני 'ספורט', 77 אחוזים מהנשאלים תמכו בהבאת חלוץ בפגרת החורף, חרף העובדה שהמועדון שלהם לא צירף שחקנים בינואר מאז 2005. לואיס סוארז, למי שתהה, הוא הבחירה המועדפת.

המאזן של וייה בברצלונה עומד כרגע על ארבעה שערים בחלוף שישה מחזורי ליגה ושני משחקים בשלב הבתים של ליגת האלופות. בעונה שעברה זלאטן סיפק לאחר אותה כמות משחקים חמישה שערים, ושנה קודם לכן סמואל אטו הבקיע שמונה בפרק זמן זהה. גם עם השוואות אלה צריך וייה להתמודד בכל עת, אף על פי שהוא מקבל (ובצדק) קרדיט רב יותר מבחינה תקשורתית מקודמו השבדי. בניגוד לאטו, שקצר רווחים ממשחק הלחץ של ברצלונה, וייה עדיין לא נטמע לגמרי בסגנון וגם הניידות שלו טעונת שיפור. בינתיים הוא עדיין מגשש את דרכו וחושף לא מעט תסכול. הפגיעה ללא כדור בקרלוס גורפגי מבילבאו, שעלתה לו בכרטיס האדום השני בקריירה, הייתה דוגמה מוחשית לכך.

"השערים יגיעו, אין מה לדאוג", הרגיע ג'רארד פיקה, חברו של וייה בבארסה ובנבחרת, המשוכנע כי בקרוב מאוד וייה ישוב להיות אותו חלוץ פורה ומאיים. "זו רק תקופה של מעט חוסר מזל". וייה התרגל לשחק באגף שמאל בנבחרת, אבל בברצלונה הוא בינתיים צל חיוור של אותו שחקן, אם זה כחלוץ או כשחקן אגף. "לפעמים כשהוא מגיע מהאגף הוא לא רואה את החברים שלו, אך זה נובע מחוסר שקט", הסביר לואיס אנריקה, כיום מאמן ברצלונה ב'. "ברגע שימצא את השלווה, הוא גם יכבוש בכמויות. בקבוצה כמו ברצלונה לא חסרות הזדמנויות".

הלחץ הגדול מהנבחרת ולפני המפגש עם ולנסיה, גרם לגווארדיולה לאסור על וייה לדבר עם התקשורת לקראת המשחק המסקרן. פפ לא אוהב את העיסוק התקשורתי במפגשים של שחקן עם קבוצתו הקודמת. בעונה שעברה השאיר את פדרו על הספסל במשחק מול טנריפה, הקבוצה המייצגת את עירו, ונתן לו רק עשר דקות לקראת הסיום. בניגוד לכישרון הצעיר, וייה לא יאבד את מקומו בהרכב, במיוחד בתקופה בה בארסה לא בדיוק כובשת בסיטונות. גווארדיולה רק יקווה שהשוואת השיא של ראול, יחד עם המאזן המרשים של וייה במשחקים נגד האקסיות, תיתן לו סוף כל סוף ליהנות מהחלוץ האפקטיבי ביותר בעולם בחמש השנים האחרונות, על פי סטטיסטיקה רשמית של פיפ"א.

בברצלונה מאמינים שהפנדל מול סקוטלנד ייזכר כרגע המפנה של העונה מבחינת וייה. מהרגע בו החלה התקשורת לעסוק בשיא המדובר, וייה פיתח סוג של אובססיה לא בריאה באשר לנושא. החברים בקבוצה תמכו פומבית בכל הזדמנות, אבל היה ברור שהסיטואציה לא עושה טוב לנבחרת הספרדית או לשחקן עצמו. "חלוץ שעולה על המגרש עם אובססיה לכבוש, בסופו של דבר נכשל מול השוער ומאבד ביטחון", טען איבן זמוראנו, חלוצה לשעבר של ריאל מדריד ונבחרת צ'ילה, בראיון ל'אס'.

גם ויסנטה דל בוסקה הודה כי "וייה נראה קצת מתוח ועצבני מול ליטא, אבל אני לא מודאג לגביו. אותה להיטות הניעה אותו במונדיאל ושם הוא כבש שערים חשובים". זה רק עניין של זמן, אמרו כולם בסוף השבוע שעבר, והשער המיוחל אכן הגיע. וייה השתווה למספר 7 הקודם של ספרד, אך עשה זאת בצורה מרשימה הרבה יותר, עם 44 שערים ב-69 משחקים (ממוצע מדהים של 0.64 שערים למשחק) לעומת 44 ב-102 הופעות של ראול. "חיכיתי לגול הזה וידעתי שהוא יבוא", נשם וייה לרווחה בסיום המשחק. "השער ה-45 כבר לא מדאיג אותי".

אז הפקק השתחרר? שחקני ולנסיה, שמגיעים לקאמפ נואו למפגש מול עמיתם לשעבר מהמקום הראשון בטבלה, מאמינים שכן. "אם יש דבר שאף פעם לא חסר לדויד זה גולים", הזכיר חואן מאטה. "בכל עונה הוא מסיים לפחות עם 15-20 שערים, אז אני משוכנע שבסופו של דבר הוא יהיה מלך השערים של ברצלונה". וייה הבטיח כי לא יחגוג אם יכבוש מול ולנסיה – "יהיה ערב מרגש, זו קבוצה שנתנה לי הכל" – אך גם הוא יודע שאין זמן טוב מזה להתחיל לפרוע את השטרות.