פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        שמש חיוורת

        מחממים את הפרקט: פיניקס נפרדה מאמארה, לא הביאה תחליף ונשארה בלי עוצמה בצבע. סטיב נאש והספסל עלולים לא להספיק

        שחקני פיניקס סאנס, סטיב נאש, אמארה סטודמאייר (GettyImages , Christian Petersen)
        הפרידה מאמארה תשפיע, זה בטוח, השאלה באיזה אופן. נאש וסטודמאייר (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        תקציר הפרקים הקודמים

        מאזן בעונה שעברה: 28-54, מקום שלישי במערב

        סיימה את העונה: הפסד 4-2 בגמר המערב מול הלייקרס

        פניקס פתחה את העונה שעברה כשהיא מוספדת בעיני רוב התקשורת ודעת הקהל. לאחר עונה ראשונה ללא מייק דאנטוני על הקווים, ומחוץ לפלייאוף לאחר ארבע שנים רצופות של חצי גמר המערב ומעלה, נראה היה שהקבוצה רק דחתה את הפירוק הבלתי נמנע. סטיב נאש וגרנט היל בחרו להפגין נאמנות ולהישאר – כולם החמיאו להם על כך, אבל בעצם הצטערו עבורם.

        אמארה סטודמאייר חזר מעונה בינונית ופציעה בעין, עם סימני שאלה סביב רצונו להישאר בקבוצה מעבר לקיץ 2010 רווי הפיתויים. המאמן אלווין ג'נטרי נתפס כמי שבסך הכול שיחרר לנאש את הרסן של טרי פורטר ונתן לקבוצה לרוץ שוב, ולא כמישהו המסוגל לחולל שינוי מהותי בקבוצה.

        אבל הסאנס פתחו את העונה במטרה להוכיח כי השמועות על מותם היו מוקדמות מדי: מאזן 3-14 עד סוף נובמבר והפסד ביתי ראשון שהגיע רק ב- 21.12 מול קליבלנד הדורסנית. הבעיה היא שקדמו להפסד זה שישה הפסדי חוץ רצופים והמגמה נמשכה עד לשלהי ינואר, בדרך למאזן 21:26. אבל אז הגיע מסע חוץ של ארבעה משחקים ובכולם פניקס ניצחה. עד סוף העונה הסאנס הפסידו רק בשבעה משחקים נוספים, שלושה מהם דווקא בבית.

        הצעד הבולט שהביא לשיפור הדראסטי היה הכנסתו של הסנטר רובין לופז לחמישייה על חשבון צ'אנינג פריי. זמן המשחק של לופז הוכפל פי שניים ומעלה, הוא בתגובה סיפק ריבאונדים, חסימות ובעיקר גוף גדול בצבע לצד אמארה. התפוקה של פריי, שהיה בעונת פריצה, ירדה במקצת, אבל הוא המשיך לצלוף שלשות בצרורות והתאפשר לו לשמור על גבוהים מאיימים פחות. גם ג'ייסון ריצ'רדסון שימש ברומטר מעניין לעונה של פניקס, עם ממוצעים של 13 נקודות בחודשי דצמבר-ינואר הקשים, לעומת 17-20 נקודות למשחק בחודשים הטובים.

        המגמות האלה נמשכו לתוך הפלייאוף, שבו ריצ'רדסון קלע 19.8 נקודות למשחק באחוזים משובחים (50.2% מהשדה, 47.5% משלוש) והחמישייה השנייה של פניקס – דראגיץ', בארבוסה, דאדלי, אמונדסון ופריי – נראתה הכי טובה בליגה ועשתה את ההבדל בלא מעט משחקים.

        אם הניצחון בסיבוב הראשון, על פורטלנד חסרת ברנדון רוי הפצוע, לא הפתיע אף אחד – הרי שהסוויפ על הספרס בחצי גמר המערב נראה כמו פנטזיית נקמה פרועה. בגמר המערב פניקס התעקשה להגן על הבית בדרך לשוויון 2 מול הלייקרס, אבל זה נגמר במשחק שש עם תצוגת תכלית של קובי בריאנט מול האוהדים באריזונה.

        ג'נטרי הוכתר כאחד המאמנים הטובים ביותר של העונה האחרונה, והוכיח שהגנה וספסל הן לא מילים זרות לשיטת הראן אנד גאן, ואילו נאש הוכיח פעם נוספת שהוא בלתי נגמר עם יכולת שלא נפלה מזו של עונות ה-MVP שלו.

        אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

        באו: הידו טורקוגלו (בטרייד מטורונטו), ג'וש צ'ילדרס (בטרייד מאטלנטה), האקים ווריק (שחקן חופשי, משיקאגו), גאני לוואל (רוקי, בחירה 46), מאט ג'אנינג (רוקי, לא נבחר בדראפט)

        עזבו: אמארה סטודמאייר (שחקן חופשי, לניו יורק), ליאנדרו בארבוסה (בטרייד לטורונטו), לואיס אמונדסון (שחקן חופשי, לגולדן סטייט), ג'ארון קולינס (שחקן חופשי, לקליפרס)

        לאחר שנתיים שבהן פניקס גיששה לגבי טריידים על סטודמאייר לקראת הטרייד דד ליין, הגיע קיץ 2010 ואיתו הרגע שממנו חששו גם אוהדי הסאנס שלא ראו בסטאט שחקן פרנצ'ייז שכדאי לבנות סביבו – אמארה נטש לתפוח הגדול ללא שום תמורה. טוב נו, הגיעה תמורה מסוימת בדמות חריגת טריידים, שחלק ממנה הסאנס כבר ניצלו כדי להביא את ג'וש צ'ילדרס שחזר משנתיים באולימפיאקוס. צ'ילדרס הוא שחקן כנף שצפוי לפרוח במשחק הריצה של פניקס, אבל יעיל גם במשחק העומד ושומר נהדר – בהחלט שדרוג לעומת ליאנדרו בארבוסה. אותו בארבוסה שחווה אשתקד עונת דעיכה רוויה בפציעות, נשלח לטורונטו בתמורה להידו טורקוגלו, החתום על חוזה של 45 מיליון לארבע השנים הקרובות ושיחק פשוט נורא ואיום אשתקד.

        עוד נחזור לטורקי בהמשך, אבל קשה שלא לתהות על הנכונות של רוברט סארבר, הבעלים של הסאנס שנודע בחוסר נכונותו לבזבז כספים מעבר לסף של מס המותרות, לספוג את החוזה הנ"ל. לאורך חצי העשור האחרון, פניקס ויתרה על בחירות דראפט שהניבו בין היתר שחקנים כמו לואל דנג, רייג'ון רונדו ורודי פרננדז, מטעמי חיסכון בלבד. זה נבע בעיקר משני חוזי המקסימום שהקבוצה שילמה לשון מריון (הועבר בתמורה לשאק שהועבר בתמורה לחיסכון כספי מיידי) ולסטודמאייר. על איזה בחירת דראפט פניקס תוותר בעוד שנתיים-שלוש כדי להיפטר מהחוזה של טורקוגלו המזדקן?

        הארנק המשיך להיפתח עבור פריי (30 מיליון לחמש שנים) והאקים ווריק (12.7 מיליון לשלוש שנים). השניים משאירים את הספסל של פניקס איכותי ומגוון, אם כי מדובר בצמד שחיפי למדי בשביל עמדות הגבוהים. ווריק הוא שחקן כנף אתלטי שחסר לפניקס בעמדת הפאוור פורוורד מאז מריון, אבל הוא טווינר בדומה לסופמור ארל קלארק, שנבחר 14 בדראפט 2009 ובדרך להידחק עוד יותר לקצה הספסל.

        הבשר המשמעותי ביותר שהגיע כדי למלא את החלל של סטודמאייר בצבע הוא הרוקי גאני לוואל, שרשם ממוצעים של 15.4 נקודות לצד 7.4 ריבאונדים בליגת הקיץ. אבל לא בונים הגנה על פאוור פורוורד שהחליק עד לאמצע הסיבוב השני בדראפט, לכן פניקס מתעניינת לאחרונה באריק דאמפייר שרחוק מלהתאים לקבוצה מבחינה התקפית.

        מה מי מו

        חמישייה: סטיב נאש, ג'ייסון ריצ'רדסון, גרנט היל, הידו טורקוגלו, רובין לופז

        ספסל: גוראן דראגיץ', ג'וש צ'ילדרס, ג'ארד דאדלי, האקים ווריק, צ'אנינג פריי, ארל קלארק, גאני לוואל

        מאמן: אלווין ג'נטרי, עונה שנייה במלואה בקבוצה

        מועמד לפריצה:

        מי שעוקב יזכור שרובין לופז הופיע בקטגוריה הזאת גם לפני שנה. אז ממוצע הדקות שלו הוכפל אשתקד בהשוואה לעונת הרוקי והממוצעים טיפסו בהתאם; כבר תיארנו איך להשתלבות שלו בחמישייה היה חלק משמעותי מאוד בהצלחה המסחררת של פניקס; ואפילו ראינו ממנו חודש פברואר עם ממוצעים של 13 נקודות, 59.3% מהשדה, 7.1 ריבאונדים ו-1.2 חסימות, כל זה ב-26 דקות למשחק. אבל זו הייתה פריצה מאלמוניות לתודעה – כעת יש בידי לופז הזדמנות פז לפרוץ ובגדול. ג'נטרי לא יוכל להרשות לעצמו מבחינה הגנתית, יותר מדי דקות של פריי בסנטר ולצידו טורקוגלו או ווריק הרזים מדי. לכן לופז עשוי לשחק 30+ דקות למשחק ומלבד הגנה, למלא ואקום התקפי שנוצר עם עזיבתו של סטודמאייר. לופז מספיק מהיר ואתלטי בשביל לרוץ במגרש הפתוח, יש לו ידיים טובות לתפיסת כדורים בפיק אנד רול והוא גם הציג אשתקד קליעה לא רעה מחצי מרחק. כישורים לא רעים בשביל גבוה המשחק לצד נאש וטורקוגלו, שניים שיודעים איך להפעיל סנטר בצבע. האח ברוק יישאר התאום המוכשר יותר, אבל רובין יכול להיראות השנה כמו שילוב של אחיו ושל אנדרסן ורז'או – ולא רק מבחינת מראה חיצוני.

        מועמד לדעיכה:

        גרנט היל הוא אחד מסמלי הספורטיביות, תחרותיות והתמדה בליגה. אבל הוא חגג 38 לאחרונה וכבר בעונה שעברה אחוזי הקליעה שלו ירדו מעט. השנה ריצ'רדסון, צ'ילדרס, דאדלי, טורקוגלו ואפילו ווריק במידה שג'נטרי ירצה לשחק בהרכב גבוה, יוכלו לתת דקות בעמדת הסמול פורוורד. אז תהיו בטוחים שכמות הדקות למשחק של היל מאז הגיע לפניקס (30), תפחת ואולי גם באופן משמעותי. אבל תהיו בטוחים באותה מידה שאם פניקס מגיעה לפלייאוף, היל ייקרא לדגל כדי לתרום מניסיונו, במיוחד בהגנה.

        אקס-פאקטור:

        יש תמימות דעים לגבי עונת הקאמבק שהידו טורקוגלו הולך לתת באריזונה: זה קרה לפריי ושאק בשנתיים האחרונות, נאש משפר את השחקנים סביבו, הצוות הרפואי בפניקס מחולל נסים, הידו סבל בטורונטו וכעת הוא יהיה מיס-מאץ' התקפי בעמדת הפאוור פורוורד. אמת היא שטורקוגלו מסוגל למשוך את השומרים שלו החוצה הודות לאיום הקליעה מבחוץ ולחלוף על פניהם בחדירה לסל. אבל באותה מידה ואף יותר, הגבוהים שמול טורקוגלו יוכלו לנצל את חסרונותיו הפיזיים בהגנה. העובדה שהוא פוינט-פורוורד בעמדה 4 לא הופכת אותו מתאים למשחק ריצה, כי הוא פשוט לא שחקן כנף, ובמשחק עומד יש לו נטייה להאט את קצב ההתקפה. בשורה התחתונה, נראה כי טורקוגלו מתאים יותר לעלות מהספסל כשחקן שישי, במיוחד כדי לסייע לגוראן דראגיץ' בניהול המשחק. נאש יסתדר בעצמו, תודה – במיוחד אם הוא יוכל להריץ את ווריק למתפרצות. נראה שבדומה להחלפת פריי בלופז בחמישייה הפותחת, גם חילוף שכזה עשוי לחולל שינוי חיובי ומשמעותי בעונה של פניקס.

        ולכדור הבדולח

        התסריט האופטימי:

        נאש והיל מסרבים להיגמר, ריצ'ארדסון בשנת חוזה מתייצב על 21 נקודות פלוס 6 ריבאונדים למשחק, טורקוגלו נותן את הקאמבק של השנה ולופז מועמד לתואר השחקן המשתפר של העונה. הספסל ממשיך להיראות הכי טוב בליגה וג'נטרי מדגים איך משחקים הגנה עם סנטר אחד ושלל שחקני חוץ. שוב עונה שבה פניקס לועגת למספידים עם מקום רביעי במערב ושוב נקמת פלייאוף מתוקה בספרס, שאחריה גרג פופוביץ' מרים טלפון לברוס בואן ורוברט הורי, בתחינה שיחזרו מפרישה.

        התסריט הפסימי:

        נאש וטורקוגלו לא מסתדרים, לופז נראה כמו סתם עוד סנטר הגנתי ובלי סטודמאייר בחמישייה, אין הצדקה לפתוח איתו. פריי נח על זרי הדפנה או יותר נכון על זרי המזומנים. יותר מדי בלגן בעמדות 2-3, יותר מדי בלגן בכלל – הניקס של דאנטוני, פלטון, ראנדולף וסטודמאייר מזכירים לנו איך התקפת "שבע שניות ופחות" אמורה להיראות. אפשר כבר להספיד – פניקס לא רלוונטית, לא אטרקטיבית, לא בפלייאוף וגם לא בוחרת גבוה בלוטרי. אין ספק שזוהי תחילתה של השקיעה.

        תחזית:

        לא רק שלא פשוט למצוא תחליף לאמארה סטודמאייר, אלא שפניקס לא ממש ניסתה – המחסור בגבוהים נראה קריטי מדי. כרגע פניקס ודנבר (הודות לסיטואציית מלו הבעייתית) מסתמנות כמועמדות להיפלט מתמונת הפלייאוף, בעוד שניו אורלינס ויוסטון אמורות להשתלב בה. כמו תמיד במערב של השנים האחרונות, מישהי חייבת להתאכזב למרות מאזן של 50% ומעלה. אם שאר הקבוצות בריאות יחסית ועומדות ברוב הציפיות, אני מהמר שזו תהיה פניקס במקום התשיעי. אם גם אני מספיד מוקדם מדי את השמשות – אז הפעם קשה להאמין שמקום שלישי הוא ריאלי, יותר בכיוון של 7-8 עם תקווה להימנע מהלייקרס ולהפתיע בסיבוב הראשון. בכל מקרה, פניקס תישאר קבוצה מהנה לצפייה.