הדרבי הגדול בפול ווליום

מי שחושב שהיריבות בין מכבי והפועל תל אביב התחממה רק בעשורים האחרונים, כנראה לא יודע מספיק. "תשמע", נזכר אמציה לבקוביץ' בעונות של סוף שנות ה-60, "אסור להיות אחרי מכבי בטבלה. לא לקחת אליפות זה בסדר, העיקר שמכבי תראה לנו את הגב". בעונות ההן שתי היריבות העירוניות התמודדו על האליפות. לבקוביץ', למי שלא יודע, חווה חלק מאותה תקופה כשחקן ותיק שחונך צעירים, רק כדי לפרוש ב-1968. את המתח של התקופה הזו הוא לא ישכח לעולם.

קצת אירוני הוא שאף על פי שמדובר בשתי קבוצות מעוטרות, מניין השנים בהן מכבי והפועל תל אביב נאבקו על התואר ראש בראש לא גדול. המאבקים הצמודים החלו עוד לפני קום המדינה. בשנת 1928 נערך הדרבי הראשון, בו הצהובים (שלבשו בכלל כחול עד לתחילת שנות ה-50) ניצחו 0:3. הקרב הראשון על כל הקופה היה ב-1934, כשהשתיים נפגשו בגמר הגביע. הפועל ניצחה 2:3 וזכתה בדאבל. בשנת 41' החזירה מכבי את כבודה עם דאבל משלה וניצחון מתוק על הפועל בגמר.

את העונות שלפני קום המדינה קשה להכניס לקטגוריה של עונות בהן שתי התל אביביות רצו ראש בראש על התואר, כמו גם את עונת המשחקים הראשונה של מדינת ישראל, 1949/50. מכבי סיימה כאלופה, הפועל כסגנית, אבל זאת לא הייתה באמת התמודדות צמודה, משום שמכבי כבשה באותה עונה 103 שערים ופירקה את כל הליגה. ניצנים ראשונים למה שאנחנו מחפשים הגיחו ב-1955/6, אז שיחקו בצד האדום יעקב חודורוב, גדעון טיש, אמציה לבקוביץ', רחביה רוזנבוים ודוביד שוויצר, כשמנגד עלו שייע גלזר, אברהם בנדורי, יצחק שניאור, יונה פוקס, רפי לוי ומלך השערים הראשון בתולדות הליגה, יוסל'ה מרימוביץ. "היינו נפגשים עם שחקני מכבי", מספר לבקוביץ', "אבל אף פעם לא כחברים. גם בקפה "רוול" בדיזנגוף היינו רואים אותם, אבל בשולחנות נפרדים. אין חברים במכבי, זה לא כמו היום שנמני ואבוקסיס חברים טובים".

גם ב-1985/6 (גילי לנדאו: "בשבילי משחק האליפות באותה עונה לא היה מול חיפה, אלא הדרבי") וב-2002/3 שתי הקבוצות נאבקו על האליפות יחד עם צלע שלישית זהה – מכבי חיפה. אלא שיש רק תקופה אחת אותה ניתן להגדיר כתקופה בה השתיים רבו על האליפות ראש בראש – סוף שנות השישים, עם דגש על שתי עונות שעיצבו לעד את היריבות בין השתיים: 1968/9, 1969/70. זה קרה לא מעט בזכות אנשי רוח כמו אריק איינשטיין, שהחדירו את רוח האגדות והמיסטיקה שמאפיינת את הדרבי עד היום והפכה אותו להרבה יותר מוויכוח פוליטי.

הרקע לאותו פיניש נדיר של העשור מתחיל בחמש האליפות של הפועל פתח תקווה, רצף שהסתיים ב-1963. הקבוצה האדירה ההיא הזדקנה ופינתה את הבמה לכוחות חדשים. שתי אליפויות של הרמת גניות הכח והפועל לא בישרו מפנה, ולחלל נכנסו מכבי והפועל תל אביב, שהעלו באותן שנים דור חדש של צעירים עם כישרון מופלא. בהפועל הוזנקו לבוגרים שחקנים כמו חיים נוריאלי, יחזקאל חזום, שייע פייגנבוים ורוני קלדרון, ומהצד השני עלו כישרונות כגיורא שפיגל, מיקו בלו, אורי קדמי וצביקה רוזן.

שפיגל, מגדולי המכביסטים בכל הזמנים, מספר: "כשהייתי בן 10 אבא שלי החליט לעבור לתל אביב רק כדי שאשחק במכבי, כי הוא ידע שרק שם תהיה לי האפשרות להפוך לשחקן רציני באמת. כולנו באנו מהנוער, וג'רי (בית- הלוי, א.ד.) האמין בנו ונתן לנו לשחק. היום, אין מצב שנותנים לחבורה של שחקני נוער את המפתחות. היית נאמן לאגודה, והאווירה ש'אסור להפסיד להפועל' הגיעה מתוך האגודה. אנחנו פשוט באנו לשחק כדורגל. זה נשמע בנאלי אבל אלו באמת היו החיים. אז באמת היה 'רחוב ספורטיבי', הלכנו יותר ברגל כי לא היו לנו מכוניות, וככה שמענו מה האוהדים חושבים. הם אלה שהצליחו להטריף אותנו".

והם הטריפו. המערכה הראשונה לקראת השיא בסוף שנות ה-60 הייתה בעונת 1965/66. למכבי היו חמש אליפויות מאז קום המדינה, להפועל רק אחת, אבל האחרונה היא זו שזכתה בתואר, אף על פי שניצחה פחות משחקים ממכבי וכבשה פחות. את שער האליפות כבש פייגנבוים הצעיר מחזור אחד לסיום נגד בני-יהודה, כשהוא משחק בכלל כמגן שמאלי. “היינו כל כך חלק מהאגודה שנקראת הפועל", מסביר לבקוביץ', “שאחרי האליפות של 66' הזמינו את כל הסגל לבית ברנר בתל אביב וקיבלנו במתנה ספר של הסתדרות הפועלים הארצית. ככה אמרו אז תודה על אליפות".

בעונה הכפולה של 1966-1968 זכינו להפוגה קצרה. מכבי הדפה את ניסיונות הקאמבק של הפועל פתח תקווה וזכתה בתואר, רק כדי להגיע לשתי עונות השיא במאבק התל אביבי על השליטה במדינה. 1968/9 התנהלה באורח צמוד לכל אורכה, כשהפועל לא מצליחה לתפוס את ראשות הטבלה. רק מחזור אחד לפני הסיום היא השכילה לטפס למקום הראשון (אחרי ניצחון טכני על בית"ר ירושלים עקב התפרעות אוהדיה), וגם את זה עשתה רק בזכות הפרש שערים עדיף משמעותית על מכבי. בסיום עונה דרמטי התארחה הפועל אצל מכבי שעריים, אשר הייתה זקוקה לניצחון כדי להישאר בליגה. מכבי אירחה את שמשון. הפועל עשתה את העבודה, ניצחה 0:1 והורידה את שעריים. במקביל, לא הצליחה מכבי לנצח, סיימה ב-1:1 והתואר הלך לאדומים.

"יש לי שתי אליפויות, אבל לאליפות נגד מכבי יש איכות משלה, אלה רגעים שלא שוכחים", נזכר יחזקאל חזום, חלוץ הפועל בין השנים 65'-78', שכבש שבע פעמים בדרבי, שני רק לשייע פייגנבוים בקטגוריה הנחשקת. חזום לא שוכח את הופעת הבכורה בבוגרים - דרבי תל אביבי לעיני 21 אלף צופים בבלומפילד: "באותה תקופה שחקנים צעירים היו צריכים לקנות לעצמם נעליים ולי לא היה כסף, אז קיבלתי נעליים משומשות משחקנים בוגרים ואני ממש זוכר איך מרוב ההתרגשות לא הרגשתי שהציפורניים שלי נשברות בנעליים". שפיגל מסביר את הטירוף שהוביל למאבק אליפות עד המחזור האחרון: "הקהל אז היה הרבה יותר קנאי. לא היה כלום - לא אינטרנט, לא טלוויזיה ולמרות שהתקשורת היום הרבה יותר דומיננטית, לא היה ספק שהיריבות בין המועדונים הייתה הדבר המדובר ביותר בעיר ובספורט בכלל".

ב-1969/70 מכבי נקמה עם אליפות דרמטית משלה בזכות הפרש שערים, כולל ה-0:5 ההיסטורי על האדומים, הפרש שלא נשבר בדרבים עד היום. ארבעה דרבים נערכו בשנתיים הללו, והם כללו ניצחון למכבי ותיקו בעונת האליפות של הפועל, וניצחון אחד לכל צד בעונת הדאבל של מכבי. שלום שיקווה, שהגיע ממכבי רמלה בליגה א' להציל את מכבי תל אביב הגדולה מירידת ליגה ב-1962 לבקשתו של המאמן ג'רי בית- הלוי, נזכר: "ג'רי לא היה צריך לדבר הרבה אז. לכולם היה ברור שפה מונח הכבוד של האגודה כולה. היינו מדברים הרבה על הפועל, ומתכוננים למשחקים על רקע ידיעות משם. היינו חייבים לנצח, בכלל לא הייתה אופציה אחרת".

"צביקה רוזן ואני היינו שותפים לחדר במסעות הנבחרת במשך 12 שנה", מספר פייגנבוים, "ואז, בדרבי הוא היה עושה לי שטפי דם בכל הגוף, כי בדרבי היינו האויבים הכי מרים. כשהיינו מנצחים בדרבי, האוהדים של הפועל היו מרימים אותי על הידיים ולוקחים אותי הביתה, מכניסים אותי לסלון, הורסים בדרך לאמי את הגינה והיא, מרוב אושר, הייתה מחלקת לכולם סוכריות. לא אשכח: יום אחרי החתונה שלי היה דרבי והסתובבתי בבית בלחץ מטורף, מנסה להיכנס לריכוז. אשתי וחמותי ניסו להרגיע אותי ללא הצלחה, אז חמותי אמרה לי לקחת כדור- זה היה וובן (כדור הרגעה – א.ד.) ואני בכלל לא ידעתי. לא יכולתי לרוץ במגרש והרגשתי שהדופק שלי הוא סביב ה-2,000. תאמין לי שרציתי למות, אבל רק רציתי לשחק. לקראת סוף המשחק החליפו אותי כי זה באמת לא היה הגיוני".

אחרי 1970 מכבי המשיכה להתחרות על תארים והפועל לא זכתה באליפות במשך יותר מעשור, אבל באותן שנים התעצבה דמותו של הדרבי התל אביבי לעד. כמו שזה נראה כרגע, אנו עומדים בפני סיבוב נוסף בו שתי הצ'ילבות ירוצו יחד לתואר הנכסף, כשהיריבות בין השתיים עולה בשנים האחרונות לטונים חדשים. כיצד הסיבוב הזה ישפיע וישנה את אופי היריבות ביניהן נדע רק בעתיד, אבל לבקוביץ' יודע שכמו שמכבי הוציאה היום יותר מ-100 מיליון שקלים כדי לעקוף את הפועל, גם בזמנו כל האמצעים היו כשרים. "אנחנו היינו הראשונים שהבאנו מאמן זר (הארי גיים – א.ד.), וגם זה היה רק כדי להיות יותר טובים ממכבי. לא תמיד זה עבד".