מושב לצים

פארק זילקר באוסטין, טקסס, אירח בסוף השבוע האחרון 130 להקות על שמונה במות ענקיות. עם כל הכבוד ללהקות כמו מיוז, סטרוקס והאיגלס, במרכז הפארק עמד אוהל לבן עם שני מסכי 70 אינץ' ענקיים שהראו את משחקי הספורט השונים. המסכים היוו מעיין תזכורת למציאות בתוך בועת הפסטיבל. בין הופעה להופעה עברו האנשים ליד האוהל, בדקו את התוצאות והמשיכו לבמה הבאה לשמוע את האומן התורן. בשבת זה היה תורן של קבוצות המכללות להופיע על המסך ובראשון הילדים הגדולים חילקו את המסך עם ההפסד של הריינג'רס בבייסבול.

מאות האנשים שהחליטו לא לוותר על המשחק של הקאובויס קיבלו פסקול מושלם, שעידן במעט את קבלת ההחלטות הבעייתית של דאלאס. בין עבירה של מייק ג'נינגס לחטיפה של טוני רומו, ניגנו על הבמה הקרובה הפליימינג ליפס. גם כשהסולן המשוגע של הלהקה הוותיקה נכנס לבועת אוויר ענקית שנזרקת לקהל, המקומיים לא הזיזו את מבטם מהמסך המראה את וייד פיליפס האומלל. למרות השגיאות, איבודי הכדור והפיגור הם נשארו רגועים, עד שהגיעה ההחלטה של הליגה שאסור לשחקנים לחגוג כשהם נוגעים בדשא.

החוק המטופש שאמור למנוע מג'רד אלן לבחוש בסיר אחרי עוד סאק מוצלח, עלה לקאובויס בכמה יארדים (עוד עבירה) בהחזרת הכדור. הרי מה מארק קולומבו עשה רע? האם הוא השפיל את היריב כמו שכריס ג'ונסון עשה שחגג את הטאצ'דאון עם ריקוד מכוון על הכוכב הקדוש של דאלאס? זהו עוד ניסיון כושל של הליגה למנוע מהשחקנים להציג רגשות ולהפוך אותם לרובוטים ללא בולמי זעזועים. למרות השטות התורנית של רוג'ר גודל, היא רק בוטנים בערמת הבעיות של הקאובויס. ההתקפה דווקא נראית לא רע והמספרים של טוני רומו טובים, אבל ההגנה היא מה שגורמת לג'רי ג'ונס לכאבי ראש בלילה.

בסך הכל, המגנים חטפו רק שני כדורים מתחילת העונה, שניהם במשחק מול יוסטון. הקורנרבק מייק ג'נינגס ממש לא נראה כמו הפרו-בול מהשנה שעברה וטרנס ניומן לא יכול לסחוב את הסקנדרי לבדו. הקבוצה במקום האחרון בליגה עם 220 תיקולים בלבד, לא מקובל לקבוצה שדמרקוס וור הוא המנהיג ההגנתי שלה. אוהדי הקאובויס לא אוהבים לדבר על פאניקה, הם מעדיפים להמשיך להיות באווירת "הכל סבבה" של הפסטיבל. אחרי המשחק אמר אחד האוהדים שהוא לא מודאג: "נסיים במאזן של 3:13 ונגיע לסופרבול". השחצנות של הקאובויס יכולה לעלות להם ביוקר, במיוחד כשה-NFC מזרח כל כך צפוף השנה והכרטיס לפלייאוף יוכרע על משחק בודד. בשבוע הבא הם יוצאים למשחק סופר קשה מול מינסוטה, וכרגע יש סיכויים טובים שנשמע את אותו אוהד אומר: "נסיים את העונה 4:12".

אם היו שואלים בתחילת השנה את אחד מצמד הליצנים של הבנגאלס, אוצ'וסינקו או טרל אואנס, האם סינסינטי תפסיד שני משחקים רצופים לקליבלנד וטמפה הם היו נשפכים על הרצפה ונקרעים מצחוק. אבל בעונת פוטבול מוזרה אנחנו אלה שמוצאים את עצמנו על הרצפה צוחקים על צמד הליצנים. אחרי שני ניצחונות מרשימים על בולטימור וקרוליינה, שנתנו תחושה שהבנגאלס באמת עבדו נכון בקיץ האחרון, אנחנו מוצאים עוד קבוצה שלא מצליחה לממש את הפוטנציאל שלה. הפעם הם נתנו לקרסון פאלמר את כל הכלים ההתקפים הנחוצים להגיע לפלייאוף. יש להם רביעיית תופסים מרשימה עם הצמד חמד, ג'רמיין גרשם והרוקי מטקסס ג'ורדן שיפלי. בנוסף, הרץ האחורי, סדריק בנסון נראה מצוין. אבל משהו תקוע במכונה של סינסי. הבנגאלס בקושי רשמו יותר נקודות מט"ד מאשר מבעיטות שדה.

המצב הלא אידיאלי בסינסי גרם לאחד הליצנים, אואנס, לפתוח את הפה ולא שמישהו מופתע שזה קרה. אואנס ניסה לגרום למאמני הבנגאלס לשנות את השיטה וקבל: "הם שומעים אותי מדבר, אבל לא באמת מקשיבים". אחר כך, אואנס פתח את הפה על קו ההתקפה שלא מצליח להגן על פאלמר.

הכי קל לא לקחת ברצינות את מה שאואנס אומר, הוא הרי בנה לעצמו את תדמית הליצן, אבל הפעם נראה שיש משהו במה שהוא אומר. הבחור משחק פוטבול כבר 15 שנה בליגה וראה מספר דברים שיכולים לעזור. הטיגריסים לא נראים כמו קבוצה מאוחדת, יותר מדי האשמות שמתאימות לחדר הלבשה בווסרמיל יוצאות לעיתונות. למזלם, הבנגאלס נהנים משבוע חופש לפני ארבע משחקים קשים מול אטלנטה, מיאמי, פיטסבורג ואינדי. זה זמן קריטי לסינסינטי לעבוד על הבעיות המנטאליות של הקבוצה, הם חייבים לחזור חזקים ומאוחדים יותר. אחרת, הדבר היחידי שנזכור מהעונה הזאת הוא תוכנית הריאליטי של אואנס ואוצ'וסינקו, אותה תוכנית לא מעניינת שאף אחד לא רואה.

בדראפט האחרון כולם ציפו לראות איפה יפלו ארבעת הק"ב הבכירים של מחזור 2010. סאם בראדפורד וטים טיבו הלכו בסיבוב הראשון, ג'ימי קלאוסן וקולט מק'קוי חיכו עד לסיבוב השני והשלישי בהתאמה. מאותו מחזור כבר קיבלנו טעימה משני שחקנים, בראדפורד וקלאוסן, שהציגו יכולת טובה שנתנה אינדיקציה לגבי העתיד הוורוד של שניהם. לא מפתיע ששניהם הם הראשונים שקיבלו את ההזדמנות להראות את הפוטנציאל שלהם. נכון, הם נפלו לקבוצות "נכונות" שנתנו להם את ההזדמנות, אבל נדמה שגם בראדפורד וגם קלאוסן יותר שייכים לליגה הזאת ממק'קוי וטיבו.

ביום ראשון קליבלנד בראונס תשחק בפיטסבורג, וכנראה שהיא תעלה עם מק'קוי, הק"ב השלישי שלה. מק'קוי עבר קיץ קשה במחנה האימונים של קליבלנד. המאמן אריק מנג'יני לא היה מרוצה ממה שהוא ראה והשחקן איבד את התפקיד המיועד, ק"ב מחליף, לסנקה וואלאס. אפילו היו מחשבות על ניפויו של מק'קוי מהסגל.

בניגוד למשחק האחרון של מק'קוי במכללות, בו הוא נפצע ברבע הראשון של משחק הגמר, הפעם המזל התהפך, כששני הקוורטרבקים הראשונים של הקבוצה נפצעו. גם הכוכב של הקבוצה (כן, יש דבר כזה בקליבלנד), הרץ האחורי פייטון היליס, בספק למשחק, מה שאומר שלמנג'יני אין הרבה אופציות חוץ מלתת את המפתחות למק'קוי. ההתחלה של מק'קוי בהיינץ פילד יכולה להפוך לאותו סיפור סינדרלה שהביא לנו את קורט וורנר וטום בריידי. שלא תטעו, אני ממש לא חושב שזה יקרה, אבל לאוהדי הספורט בקליבלנד אין משהו אחר. לברון נטש, האינדיאנס כישלון ופתאום נראה הגיוני שמק'קוי יכול להצליח. אם הוא ייכשל, אולי בשנה הבאה יבוא טרל פריור, אחד שמכיר היטב את אוהיו, להביא עוד תקוות שווא.

מייקל ג'נקינס, פאלקונס: כתף, בספק ליום ראשון

ג'וש וילסון, רייבנס: מפשעה, בספק ליום ראשון

פרד טיילור, פטריוטס: בוהן, בספק ליום ראשון

סדריק גריפין, וייקינגס: ברך, גמר את העונה

אנטוני גונזאלס, קולטס, קרסול, בספק ליום ראשון

ג'קובי ג'ונס, טקסאנס, שוקיים, בספק ליום ראשון

ספנסר הבנר, ליונס: מפשעה, בספק ליום ראשון

דרל ריוויס, ג'טס: מפשעה, כנראה יחמיץ את המשחק הבא

בריאן דוקינס, ברונקוס: לא ישחק ביום ראשון

פייטון היליס, בראונס: ירך, בספק ליום ראשון

בית החולים של גרין ביי: ג'רמייקל פינלי, ברך: ייעדר ארבעה-שישה שבועות; דונלד לי, חזה: ייעדר לשבועיים; דריק מרטין, קרסול: ייעדר לשבועיים; ריאן פיקט: קרסול, בספק ליום ראשון; ארון רוג'רס, זעזוע: בספק ליום ראשון