פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אבל לאן נעלמו הרצים ששיחקתי איתם?

        אפשר לזכות באליפות בלי רץ הול אוף פיימר, אבל לתשומת לב דנבר - צריך מישהו שיידע לרוץ. אריאל גרייזס סוגר מחזור

        איך אפשר לסכם מחזור שלא ראית משחק אחד בו בשידור ישיר? טוב, מסתבר שאפשר. היום, עם התקצירים באינטרנט ועם שירותי ההקלטה של היס-מקס שלי, לא קשה בכלל לקבל תמונת מצב של מה שהיה במחזור האחרון, אבל הריחוק הזה מהמשחקים איפשר לי להסתכל על התמונה קצת מגבוה ולחשוב על מה שצריך כדי להצליח בליגה הזאת.

        מרוץ הלילה של נייקי ברחובות תל אביב, אוקטובר 2010 (אורי לנץ)
        כשאתם ראיתם פוטבול, אני עשיתי את זה. איזה כיף לי (צילום: אורי לנץ)

        בשבועות האחרונים התעורר דיון אינטרנטי, בעקבות טענה שהעלה זאב אברהמי, שבימינו הק"ב הפך להרבה פחות חשוב וקבוצות שרוצות להצליח צריכות לוותר על בחירה גבוהה בק"ב בדראפט וללכת על שחקנים אחרים, בטוחים יותר. בהתחלה חשבתי שמדובר בשטות מוחלטת, אבל אחרי שהקדשתי לזה מחשבה, הגעתי למסקנה שאולי יש בזה משהו, גם אם זה רחוק מלהיות מדויק. בעשור הקודם, כל הקבוצות שלקחו אליפות, למעט הג'איינטס ב-90, עשו זאת עם ק"ב הול אוף פיימר – אייקמן בדאלאס, אלוויי בדנבר, סטיב יאנג בניינרס, ברט פארב בגרין ביי וקורט וורנר בסט לואיס (שני האחרונים עדיין לא בקנטון, אבל יהיו מתישהו).

        לעומת זאת, בעשור האחרון, ארבע אליפויות הושגו על ידי הול אוף פיימרים בטוחים (בריידי ומאנינג), אחת על ידי אחד גבולי (דרו בריס), שתיים באמצעות אחד שאולי עוד יגיע לשם (ביג בן) ועוד שלוש על ידי כאלו שייראו את ההול רק מהבית (טרנט דילפר, בראד ג'ונסון ואיליי מאנינג. טוב, במקרה שלו הוא יראה אותו דווקא מקרוב. כשפייטון ייכנס). כלומר, במקרה הכי טוב, רק 7 מ-10 אליפויות הושגו עם ק"ב הול אוף פיים, לעומת 9 בעשור הקודם. המסקנה, לפיכך, די ברורה: אם בשנות התשעים, ק"ב הול אוף פיים היה תנאי כמעט הכרחי כדי לקחת אליפות, הרי שבעשור האחרון זה רצוי אבל ממש לא הכרחי (אפשר, דרך אגב, להתווכח האם חייבים לקחת ק"ב בסיבוב הראשון כדי להשיג הול אוף פיימר, הרי כמה מהרשימה כמו וורנר או בריידי לא נבחרו בסיבובים גבוהים, אבל צריך להודות שהסיכוי לכך גדול יותר, וזה נושא לדיון נפרד, אולי בשבוע הבא).

        טרנט דילפר שחקן בולטימור רייבנס (AP , David Phillip)
        פתח טרנד חדש בתחילת העשור. דילפר (צילום: AP)

        אבל כשחשבתי על זה עוד טיפה, גיליתי עוד נתון שמעניין להסתכל עליו. בשנות התשעים, כמעט לכל קבוצה גדולה היה גם ראנינג בק הול אוף פיים, שחלקו בהצלחה היה לא פחות גדול מזה של הק"ב, אם לא יותר. דאלאס לא היתה לוקחת שלוש אליפויות בלי אמט סמית', דנבר לא לוקחת שתיים בלי טרל דייויס וסט. לואיס לא לוקחת אחת בלי מרשל פולק. בעשור שנגמר עכשיו, לעומת זאת, יש שלוש אלופות בלבד שבהן שיחק הול אוף פיים פוטנציאלי - פריסט הולמס בבולטימור, קורי דילון בפטריוטס וג'רום בטיס בפיטסבורג – ורק אחד מהם (דילון) מילא תפקיד משמעותי בקבוצה.

        יותר מזה, אם נסתכל על רצי ההול אוף פיים הגדולים של העשור הזה, כמעט כולם הולכים לסיים את הקריירה שלהם בלי טבעת אליפות – אם זה לדניאן טומלינסון (טוב, עוד יש לו סיכוי בג'טס), טיקי בארבר, פרד טיילור, אדי ג'ורג' או אדג'רין ג'יימס. יכול להיות שאני שוכח מישהו או נותן הול קרדנשיילס לשחקנים שלא מגיע להם, אבל אני חושב שהנקודה די ברורה – אם בעשור הקודם ראנינג בק הול אוף פיים היה תנאי חשוב מאוד לקבוצה אלופה הרי שבעשור האחרון זה כמעט הפוך – כמעט כל קבוצה הצליחה לזכות באליפות למרות שלא היה לה ראנינג בק ענק.

        כל זה, כמובן, לא בא להגיד שמשחק ריצה לא חשוב. להיפך. גם בקבוצות אלופות שבהן לא שיחק ראנינג בק עם אספירציות להול, היה לפחות משחק ריצה אפקטיבי, ואם אתם מחפשים את ההבדל בין הקבוצות ששיחקו בסופרבול האחרון, הרי ששתיהן היו די דומות, רק שניו אורלינס היתה מסוגלת להזיז את הכדור בצורה יעילה יותר על הקרקע מאשר הקולטס.

        פה מגיע המחזור האחרון, וגם אלו שלפניו, לידי ביטוי. אם ניקח את דנבר בתור דוגמא, הרי קייל אורטון מדורג היום בטופ 5 של הק"בים בליגה ועדיין דנבר נמצאת על מאזן שלילי. יש שיגידו שזה בגלל שמשחק ההגנה לא מספיק טוב, וזה יהיה נכון במידה, אבל משחק ההגנה מושפע רבות מזה של ההתקפה וקבוצה שלא מסוגלת לשלוט בשעון דרך משחק הריצה פשוט תגרום להגנה שלה לבלות דקות רבות מדי על המגרש, להתעייף – ובסופו של דבר – להפסיד.

        דנבר, כמובן, לא לבד. סינסינטי הצליחה להפסיד שבוע שעבר לקליבלנד (קליבלנד!) למרות שקרסון פאלמר זרק ליום קריירה של 370 יארד בלי איבודי כדור. ניו אורלינס נראית מזעזע מאז שרג'י בוש ופייר תומאס נפצעו. גם גרין ביי לא נראית קרוב למה שהיא אמורה להיות מאז הפציעה של ריאן גראנט ואינדי מתקשה בהיעדר משחק ריצה יעיל. במקרה של שלוש האחרונות, כולן מחזיקות ק"ב מספיק טוב כדי להתגבר על החוסר במשחק ריצה, אבל לא בטוח שזה יספיק להן כשיגיע רגע האמת. לכל שאר הקבוצות, כמו דנבר או סינסינטי – היה נחמד אם היה לכם ק"ב הול אוף פיים, אבל מכיוון שאין – לכו תדאגו למשחק הריצה שלכם.

        לורנס מארוני שחקן דנבר ברונקוס (AP , Jack Dempsey)
        פלא שדנבר לא מצליחה לנצח כשהוא הרץ האחורי? מארוני (צילום: AP)

        עוד כמה הערות קצרות

        - לפני שבועיים שאלתי את השאלה – האם עידן הפטריוטס נגמר? למי שהתשובה לא היתה ברורה לו, הגיעה הידיעה על הריב בין בריידי למוס לפני שהאחרון הועבר בטרייד. באמת, אתם יכולים לראות את בריידי רב ברצינות עם מישהו בגלל אורך השיער שלו בתקופת השיא של הפטריוטס?

        - מה שכן, גם אם הטרייד על מוס היה טעות כי הפיצוי שהפאטס קיבלו בשבילו היה נמוך מדי, בשורה התחתונה אני חושב שמוס כבר לא נמצא בטופ של הליגה, הוא איבד את המהירות שלו ולא בטוח שהתקפת הפטריוטס תסבול מהיעדרו. זה נכון שמוס תפס ט"ד אחד ארוך הלילה במדי הווייקינגס, אבל הוא גם פספס הרבה מאוד תפיסות פשוט בגלל שלא הצליח ליצור את הספריישן מהקורנר שלו, כמו שפעם הוא היה יודע לעשות.

        - אם אתם מחפשים סימן ברור לאובדן עשתונות, אין לכם תמונה יותר ברורה מאשר מייק סינגלטרי צורח על הסיידליין על הק"ב שלו, אלכס סמית, אחרי שזה פימבל כדור לט"ד. זה שאלכס סמית' גמר את הקריירה שלו כפותח בליגה הזאת (גם אם ישחק עוד משחק פה ושם) די ברור, אבל אחרי ההתפרצות הזאת, אני די משוכנע שגם הקריירה של סינגלטרי לא הולכת להמשך יותר מדי. זה משהו אחד להיות ביל פארסלס ולהתפס מתפרץ ככה, וזה משהו אחר לגמרי להיות מאמן צעיר שמאבד את העשתונות במשחק בנשיונל TV.

        - נו, לפחות הפעם הוא השאיר את הצלב בבית, גם זה משהו.

        רנדי מוס שחקן מינסוטה וייקינגס (AP , Seth Wenig)
        בגובה עדיין אין עליו, אבל פעם ידע ליצור ספריישן טוב יותר. מוס (צילום: AP)

        - אני שוב צריך לשאול, יש עוד מישהו שחושב שקרסון פאלמר באמת ק"ב עילית בליגה הזאת?

        - וגם את זה אני צריך לשאול – יש עוד מישהו שחושב שיש סיבות לאופטימיות בקרוליינה? איך TMQ אומר – בבאר של הגיהנום יש 30 מסכים וכולם מקרינים שוב ושוב את המשחק בין שיקגו לקרוליינה.

        - לא ממש קשור, אבל אפשר אולי כבר להפסיק להתעסק עם מחיר העגבניה? כשבן אדם רואה כותרת בעיתון: "ילדים הולכים לבית הספר עם סנדוויץ' יבש כי אין כסף לעגבניה" (נשבע לכם, ראיתי כזה), אתה מוכרח לשאול – מה נהיה?!

        - הבנתי שסנקה וואלאס נפצע, אבל זאת סיבה להעלות את ג'ייק דלהום? יש לך את קולט מקוי על הספסל, לא עדיף לתת לו צ'אנס, כמה גרוע זה כבר יכול להיות בהשוואה לג'ייק דלהום? בכלל, איזו סיבה בעולם יש להעלות את דלהום?

        - בדרך כלל אני לא נוהג לערבב פנטזי בסיכום שלי, אבל הפעם אני חייב – אם הקדילאק שלך לא מניע, שיהיה לך לפחות מרצדס בהרכב! (הערת עורך: משורר, דוז פואה!)

        - לפני שבוע אמרתי שנראה לי שהביקורת של טיקי בארבר על טום קאפלין תגרום לקבוצה להתאחד מסביבו, וזה בדיוק מה שקרה. אם הייתי טיפוס קונספירטיבי, הייתי מתחיל לחשוד שכל פעם שיש בג'איינטס משבר, קופלין משלם לבארבר שידבר קצת שטויות. בכל מקרה, נראה לי הגיע הזמן להוציא חוק חדש שיאסור על פרשנים לנתח קבוצות שיש להם אינטרס בהן. מה תגידו, אפילו יש לי שם בשבילו - חוק איל ברקוביץ', נקרא לו.

        - שבוע הבא, בולטימור נגד ניו אינגלנד – משחק סטייטמנט ענק לשתי הקבוצות. בולטימור נראית כמו אחת משלוש הקבוצות הטובות בליגה, וניצחון במשחק יבסס את מעמדם שם. הפטריוטס ירצו לנקום על ההפסד המביך בפלייאוף שנה שעברה, אבל בשביל זה ההגנה שלהם תהיה חייבת להוכיח שהיא מסוגלת לעצור את ג'ו פלאקו וצוות הרסיברים המרשים שלו.

        - ברצינות עכשיו, עוד כמה שבועות עוד נצטרך לראות את הורוד הזה?

        דאנטה רוסאריו שחקן קרוליינה פנתרס בתיקול של פיסה טינויסמואה שחקן שיקגו ברס (AP , Mike McCarn)
        "שלום, אני חדש בגיהינום. מה רואים היום?" - את זה, על 30 מסכים (צילום: AP)