פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מי הפייבוריטית בדרבי?

        אחרי דכאון הנבחרת, וואלה! ספורט שמחה לפתוח את פרויקט הדרבי התל אביבי שלה, אבל לא לפני שתעזרו לנו להחליט בנוגע לחידה הקשה מכולן: מי בעצם המועמדת לנצח במוצ"ש? לא קל, הא?

        למה הפועל

        יגאל אנטבי אמר לפני שנתיים שבכל פעם שמכבי רואה את הפועל תל אביב בדרבי היא משקשקת. תגידו שזה קשקוש פסיכולוגי, שעושים מזה יותר מדי, שהשחקנים מקצוענים – אלמנט הפחד שולט במשחקי כדורגל, במיוחד בדרבי. מנצ'סטר סיטי של כל הרוביניואים והטבזים ממשיכה לקבל מיונייטד גולים בדקה ה-90. הפועל חיפה סופרת על יד אחת את מספר הניצחונות בדרבי ב-30 השנים האחרונות, אתלטיקו ניגפת בקלות מפני ריאל. אמת, בדרך כלל הקבוצות האלה נחותות מקצועית, אבל לא זו הסיבה שהן מפסידות. הן מפסידות כי הן מפחדות. מכבי תל אביב, בניגוד אליהן, לא נחותה מקצועית. אבל היא מפחדת. או-הו, כמה שהיא מפחדת.

        אתם יכולים להגיד שאין ממה. שהפועל לא בכושר, שיש בלגאן ולחץ בקבוצה, שההכנות לשאלקה יוציאו מפוקוס, שההגנה מסננת, שגילי ורמוט רדום, שאלי גוטמן עצבני, שההרכב של מכבי הוא לא ההרכב של השנים האחרונות. תגידו, אין בעיה. עד שיתחיל המשחק ואז תראו איך הרעד משתלט על הצד הצהוב, איך כל כניסה של שחקן אדום לרחבה מייצרת אוושת עצבנות בשער 11. ארבעה ניצחונות רצופים? שנזכיר לכם עם כמה ניצחונות רצופים הגיעה מכבי לדרבי בשנה שעברה?

        אבל לא על הפחד לבדו תיפול מכבי. היא תיפול גם כי אין לה מי שיעצור את איתי שכטר. ראיתם מה הוא עשה לקרואטיה וליוון? כל מי שישחק באגף יסבול ממנו קשות. מלבד פאביצ'ביץ', אין למכבי תל אביב אף שחקן הגנה ששכטר רואה ממטר. וכשהוא לא רואה אף אחד, הוא מרשית בקלילות. זה, עוד לפני שהזכרנו את טוטו תמוז שהתחיל לממש את ההשקעה. הפועל תל אביב יכולה ליפול לפני משחק בליגת האלופות נגד הפועל חיפה או הפועל עכו, לא נגד מכבי תל אביב. תוסיפו את הדומיננטיות האדומה ביציעים, ותבינו למה כל החצים מצביעים על תוצאה אחת: ניצחון לאלופה. הדאבליסטית בשבילכם. או בקיצור: הקבוצה הטובה מבין השתיים שרק חיכתה למשחק הזה כדי לעשות סוף למשבר המקצועי שלה. מכבי כבר רגילה לזה.

        למה מכבי

        ארבעה ניצחונות יש למכבי תל אביב השנה. מלבד ה-0:4 על סכנין, את שלושת האחרים היא לא הייתה מנצחת בשנים עברו. בטדי היא הייתה מסיימת בתיקו, גם באשדוד, במזל, הייתה מוציאה נקודה ונגד הפועל פתח תקוה היא הייתה מפסידה. התאים למכבי תל אביב להפסיד משחק כזה להפועל פתח תקוה.

        אבל מכבי תל אביב של 2010/11 היא קבוצה שונה. לא עוד שחקנים מתרפסים שמשלימים עם מר גורלם לאחר שנכנסו לפיגור, אלא קבוצה שעובדת בשביל מטרה אחת: לנצח. גם אם לא משחקים כל כך טוב, הרעיון הוא לצאת עם שלוש נקודות. אפרוריות? מות המכביזם האמיתי? יאללה, יאללה, יש אליפות לאסוף אז רדו לנו מהצוואר.

        וזו הסיבה שמכבי תל אביב תיקח את הדרבי הזה, כי היא התעלמה השנה מכל השקרים והמסיכות שליוו אותה לאורך השנים, לעגה לערכים שלא מתאימים לכדורגל המודרני. שחקני בית? שחקני נשמה? הקבוצה הזו הייתה צריכה שחקני כדורגל, בשלב ראשון, והיא קיבלה אותם. היא הייתה צריכה באד בויז. אלירן עטר הוא באד בוי, אחד ששם זין על כל קללה שיקבל מהיציע. האריס מדוניאנין הוא באד בוי, פרימדונה שלא ייגע בכדור משחק שלם, אבל כשצריך הוא ישחיל אותו לרשת. ג'יבריל סידיבה הוא קצב ששולף את הסכין לכל רגל יריבה באזור. אפילו על דור מלול, שאף אחד לא נתן לו את חולצת ההרכב והוא פשוט בא וחטף אותה, אפשר להגיד שהוא באד בוי. הדברים האלה מדבקים. שחקנים רעים מייצרים קבוצה טובה.

        זו לא מכבי תל אביב המלוקקת שתפחד מבלומפילד צבוע באדום. זו לא מכבי תל אביב האיטית והמפוזרת שתייצר טיילת ברחבה ותאפשר להפועל לחגוג שלישיות. זו לא מכבי תל אביב העלובה שתוותר מראש על כל כדור גובה לוואליד באדיר. זו מכבי תל אביב שגידלה לעצמה אופי וביצים. זו מכבי תל אביב, אחרי הרבה שנים, עם סגל טוב, חזק ועשיר מזה של הפועל. או בקיצור: הפייבוריטית הברורה לדרבי.