מציאות בהמתנה

מאזן בעונה שעברה: 40-42

סיימה את העונה: מקום תשיעי במערב, הקבוצה היחידה מחוץ לפלייאוף מעל 50% ניצחונות.

עידן יאו-מקגריידי ביוסטון לא היה חף מפציעות ואכזבות מאז שהחל, אבל אשתקד חזינו בשיא – יאו ישב עונה שלמה בחוץ עם ספק רב לגבי עתידו המקצועי; וטימאק דווקא היה אמור לתת את הקאמבק של חייו, בעקבות קיץ של עבודה עם מאמן הכושר המהולל טים גרובר ודיבורים על חזרה לכושר של 2002.

אבל ריק אדלמן התרשם פחות – הוא לא רצה את מקגריידי (לא בכושר אך נחוש לסדר לעצמו חוזה גדול בקיץ) כחלק מהתלכיד הקבוצתי שנבנה ביוסטון ושיחק כדורסל מהיר ודינמי. החזרה של טימאק נדחתה עד לאמצע דצמבר ואז הוא שותף במשך שישה משחקים רצופים, לשבע וחצי דקות בלבד כל משחק. מקגריידי יצא נגד אדלמן בפומבי, ולאחר שיחת הבהרה הפסיק להיות חלק מהקבוצה, שחיפשה לעצמה את האופציה הטובה ביותר לטרייד על חוזה העתק המסתיים שלו.

הטרייד הזה הגיע במועד האחרון להעברות, לצד ויתור כואב מצד הרוקטס על קארל לאנדרי שחווה עונת פריצה, אבל בעבור תמורה נאותה: קווין מרטין, סקורר חיוני בין כל פועלי הצווארון הכחול ביוסטון, אבל כזה שצמח בשיטה של אדלמן ומתאים לה מאוד. הרוקי ג'ורדן היל ושתי בחירות דראפט עתידיות של הניקס, שבינתיים לא נראים כמו קבוצה הנעולה בפלייאוף, שימשו בתור הדובדבן מעל הקצפת.

הגעתו של מרטין לא הספיקה בשביל העפלה מפתיעה לפלייאוף, אבל זה לא גרע במאומה מהעונה הנהדרת שיוסטון הפיקה מסגל נטול אולסטארים (למרות שמקגריידי כמעט ונבחר למשחק האולסטאר שוב), אלא רק שחקנים שסומנו כנמוכים מדי לליגה (ברוקס, לאורי, לאנדרי, הייז), לא מספיק אתלטיים (באטייה, סקולה), לא ראויים לבחירה בסיבוב הראשון (הרוקי באדינגר) ובאופן כללי, רול-פליירס שהולכים ליפול חזק בלי כוכב לידם (כולם, ובמיוחד טרבור אריזה).

זה הסתיים בעונות פריצה של ארון ברוקס, שלקח את תואר השחקן המשתפר בליגה וגם הוביל אותה בשלשות, ולואיס סקולה שקפץ מדרגה בתור סקורר עם 16.2 נקודות וחודש מרץ של ממוצעי 10-20 בנקודות וריבאונדים. צ'אק הייז נתן עונה הרואית בתור סנטר פותח שגובהו נמוך משני מטר ובכל זאת הוא אחד השומרים אחד-על-אחד הטובים בליגה. גם האחרים בסגל סומנו מחדש בתור צוות השחקנים המשלימים הכי טובים בליגה, כל מה שנותר זה רק לחכות לחזרתו של יאו מינג מפציעה ואולי גם לפנטז על חזרתו של כריס בוש הטקסני לכור מחצבתו.

באו: בראד מילר (שחקן חופשי, משיקאגו), קורטני לי (בטרייד מניו ג'רזי), פטריק פטרסון (רוקי, בחירה 14), ישמעאל סמית (רוקי, לא נבחר בדראפט)

עזבו: טרבור אריזה (בטרייד לניו אורלינס), דייויד אנדרסן (בטרייד לטורונטו)

אז בוש העדיף להיות זנב לאריות מאשר ראש לשועלים, הסימנים סביב יאו רחוקים מלהיות מעודדים, אבל כל זה לא מנע מדריל מורי, הג'נרל מנג'ר המוערך מיוסטון, לחזק את מצבת השחקנים המשלימים סביב איזה סופרסטאר שזה לא יהיה, שמתישהו ילבש מדי רוקטס.

זה התחיל בדראפט עם בחירה בפטריק פטרסון, שעשוי להתגלות כגרסה גבוהה וארוכה יותר של קארל לאנדרי, עם יכולת מסוימת לתפקד גם כסמול פורוורד. בהמשך הוחתם בראד מילר, עוד שחקן שפרח בשיטת המשחק של אדלמן בסקרמנטו. מילר יעבה את עמדת הסנטר לצד הסופמור האתלטי ג'ורדן היל וצ'אק הייז, הסנטר הפותח אשתקד שיחזור לתפקידו הטבעי כביגמן מחליף למשימות מיוחדות (כמו לאמלל את פאו גאסול בצבע, למשל).

השלישייה הזו תהיה נחוצה במיוחד אם יאו שוב לא יהיה כשיר לשחק ובכל מקרה הכוונה היא להגביל את הענק הסיני עד ל-24 דקות במשחק – לא בממוצע, פשוט לא לאפשר לו לשחק מעבר למכסה הזאת בכל משחק נתון, בתקווה שכך הוא יחזיק מעמד עד הפלייאוף. בינתיים בקדם העונה, מגבילים את יאו למכסה של 12 דקות במשחק ולדבריו, הוא רץ ללא כאבים בינתיים.

הצעד הבא של מורי היה להעניק חוזים חדשים לקייל לאורי ולואיס סקולה, שסיימו את חוזי הרוקי שלהם. שניהם עדיין מרוויחים סכום הוגן ביחס לתפוקה המשמעותית שלהם, אבל פתאום הרוקטס מצאו את עצמם הרבה מעל הסף של מס המותרות. אז כשהזדמן למורי להחליף את טרבור אריזה (6.3 מיליון דולר בעונה הקרובה) בתמורה לקורטני לי (1.3 מיליון), הוא הסכים למהלך מפתיע במקצת.

אבל האמת היא שלמרות המניות המשמעותיות של אריזה באליפות של הלייקרס, מדובר ברול פלייר שקלע אשתקד באחוזים מזעזעים מהשדה (39.4%), מהעונשין (64.9%) ולפי השמועות גם לא הסתדר עם הרכז הפותח ברוקס. לי, לעומתו, נמצא רק שנתיים בליגה, לא הצליח לנצל ואקום בניו ג'רזי אשתקד כדי לככב, אבל צפוי להיות יעיל יותר בשיטה של אדלמן, גם בהשוואה לאריזה. קווין מרטין שיעלה לפניו בעמדת השוטינג גארד, כבר הוזכר כמועמד להישלח בטרייד עבור כרמלו אנתוני ונוטה לפציעות – בשלוש העונות האחרונות שיחק 52.6 משחקים בממוצע.

לי האתלטי הוא גם שומר אישי מצוין ובכך מצטרף אל לאורי, הייז, ג'פריס המגוון וכמובן באטייה הנהדר. ההתקפה של יוסטון - שמינית בליגה אשתקד - תמשיך להתבסס על מסירות, תנועה ללא כדור, חיתוכים לכיוון הסל מצד הגארדים המהירים ברוקס, מרטין ולי, לצד גבוהים שמסוגלים לקלוע מחצי מרחק וגם להתמצא היטב בקרבת הטבעת – סקולה ופטרסון. בראד מילר יתרום גוף גדול בצבע, בהשוואה להייז הנמוך והיל הדקיק, ומבחינה התקפית הוא המוסר הטוב ביותר בכל הסגל הנוכחי של הרוקטס. אבל יוסטון זקוקה נואשות לחיזוק שיביא איתו יאו משני הצדדים – נוכחות חוסמת בצבע וגו-טו-גאי בהתקפה.

חמישייה: ארון ברוקס, קווין מרטין, שיין באטייה, לואיס סקולה, יאו מינג

ספסל: קייל לאורי, ישמעאל סמית, קורטני לי, ג'רמיין טיילור, צ'ייס באדינגר, ג'ארד ג'פריס, פטריק פטרסון, צ'אק הייז, ג'ורדן היל, בראד מילר

מאמן: ריק אדלמן, עונה רביעית בקבוצה

מועמד לפריצה:

עם 24 דקות פנויות בעמדת הסנטר כאשר יאו ינוח ובהתחשב בגילו המתקדם של בראד מילר, ג'ורדן היל מסוגל לקושש זמן משחק בלתי מבוטל בעונתו השנייה בליגה, כשגם בעמדת הפאוור פורוורד הוא מתחרה ברוקי פטרסון ובצ'אק הייז, שניהם נמוכים ממנו. היל לא זכה להערכתו של דאנטוני בתקופה הקצרה שהעביר בניקס וגם דוני וולש לא היסס להקריב אותו על מזבח תוכנית קיץ 2010 הגרנדיוזית. אבל ב-23 משחקים שלו ביוסטון, היל רשם 6.4 נקודות לצד 5 ריבאונדים ב-16 דקות בממוצע בלבד. עם היל בסנטר הרוקטס יוכלו לרוץ יותר, יש לו ארסנל התקפי מגוון מחצי מרחק, עם הגב לסל ובקרבת הטבעת, ותנועה טובה בלי כדור – יכולת מבורכת בשיטה של אדלמן. היל הוא גם החוסם השני הכי טוב ביוסטון אחרי יאו וחסימות היו מצרך נדיר ביוסטון אשתקד. אם כל זה יתחבר לו כבר בעונה הקרובה, הרוקטס יוכלו לומר לעצמם שאולי כריס בוש לא היה כל כך נחוץ מלכתחילה.

מועמד לדעיכה:

רק לפני חודש כתבנו על הדומיננטיות של לואיס סקולה במונדובאסקט ותהינו מדוע הוא לא מפגין אותה גם ביוסטון. אז הנה, סקולה סיפק תשובה לאחרונה – לדבריו הוא רגיל לפתוח טוב את העונה, להתעייף באמצע ואז להתאושש לקראת הסיומת. קבלו המחשה מעונה שעברה: ממוצעים של 13 נקודות, 48.7% מהשדה, 7.1 ריבאונדים ו-27.5 דקות למשחק, ב-11 משחקים בפברואר; ואז 20.6 נקודות, 52% מהשדה, 10.5 ריבאונדים ו-39 דקות למשחק ב-16 משחקים במרץ. אין מה לעשות, קשה להסתגל ללוח המשחקים העמוס של האן.בי.איי באמצע החיים ואנחנו רק נקווה שעומרי כספי יצליח בכך יותר. אבל בחזרה לסקולה – הקיץ העמוס שלו במדי נבחרת ארגנטינה גבה מחיר, כשלדבריו הוא מרגיש עייף כבר מעתה. תוסיפו את העובדה שמצבת הגבוהים של יוסטון התחזקה, עם חזרתו הצפויה של יאו והגעתו של מילר, ותקבלו מתכון לדעיכה במספרים של סקולה – על הפרקט עצמו השור הארגנטינאי ימשיך להפגין 100% מאמץ.

אקס-פאקטור:

לא צריך להיות גאון סטטיסטי כמו דריל מורי, כדי להבין כי יאו מינג הוא האקס-פקטור ביוסטון ובכלל אקס-פקטור משמעותי במערב. אבל העונה זו לא רק שאלה של "בריא/פצוע". איך יאו ייראה על הפרקט לאחר שנה וחצי בחוץ? האם הוא יצליח להיכנס לכושר משחק תחת מגבלת 24 הדקות? ומה הוא והרוקטס עושים במקרה של פציעה נוספת? אם יאו ייפצע שוב באופן חמור, יתכן מאוד שהוא יכריז על פרישה. במקרה כזה, וגם במידה שהוא "רק" גומר את העונה ומתכנן קאמבק נוסף, יוסטון תצטרך לשקול היטב את צעדיה. יאו נמצא בשנה האחרונה לחוזה שלו וירוויח העונה 17.6 מיליון דולר. לצד החוזה המסתיים של ג'ארד ג'פריס (6.8 מיליון), מרטין שכבר צוין כמועמד לטרייד (10.6 מיליון) ושלל פרוספקטים המחזיקים בחוזה רוקי (ברוקס, לי, באדינגר, פטרסון, היל) ובחירות דראפט עתידיות (של יוסטון עצמה ושל הניקס), יש למורי את היכולת להרכיב חבילה אטרקטיבית בעבור כל סופרסטאר פנוי בהווה או בעתיד. הכיוון הנכון שלו כרגע הוא לצרף סופרסטאר שכזה לצד יאו, אבל פציעה נוספת שלו תעורר את השאלה, עד כמה כדאי להעניק חוזה חדש לענק הסיני?

התסריט האופטימי:

השיטה החדשה עובדת – יאו משחק רק 6 דקות למשחק בכל רבע ולאט-לאט הופך לאחד השחקנים היעילים בליגה פר דקה. ברוקס ממשיך להוכיח את עצמו, הפעם בשביל חוזה חדש בקיץ. יוסטון מעלה את הרוטציה הכי עמוקה ואיכותית בליגה שמתישה את יריבותיה, כרמלו אנתוני מתרשם לטובה ומצהיר על נכונותו להאריך חוזה במדי הרוקטס. דנבר שמחה לנתק לניקס בפנים ומסתפקת בחבילה של קווין מרטין, צ'ייס באדינגר, ג'ורדן היל ובחירות הדראפט של...הניקס. יוסטון המשודרגת נאבקת בלייקרס על מקום ראשון במערב והשתיים נפגשות בגמר. ברוקס, מלו ויאו מתעללים בשומרים שלהם; באטייה, לי וג'פריס מטפלים בקובי בזמן שסקולה והייז מאמללים את גאסול משני צדי הפרקט. הרוקטס ואדלמן חוזרים לגמר אן.בי.איי קלאסי מול הסלטיקס.

התסריט הפסימי:

מרטין שוב נפצע לתקופה ממושכת, סקולה עייף, באטייה ומילר כבר בצד השני של הגבעה. יאו לא מצליח להיכנס לכושר משחק כל העונה והרוקטס יוצאים מופסדים כפליים כאשר הוא נפצע רגע לקראת הפלייאוף. יוסטון מסיימת שמינית במערב ונותנת עוד סדרה הרואית מול הלייקרס שמסתיימת בהדחה. אוהדי הרוקטס מתחילים לשכנע את עצמם שליאור אליהו הוא הדבר הגדול הבא מאירופה.

תחזית:

יש ליוסטון סגל עמוק ומוכשר במידה שכולם בריאים, גם יש לדריל מורי את האמצעים והיכולת להוציא לפועל טרייד גדול. הרוקטס מוקפים בחוסר ודאות לטוב ולרע, אבל בטווח המיידי זו קבוצה עם מגוון כלים התקפיים והגנתיים שמובלת על ידי אחד המאמנים הטובים בליגה. ייאבקו על מקומות 3-7 בהתאם להתפתחויות במהלך העונה ויהיו סוס שחור בפלייאוף, אבל בהרכב הנוכחי זו לא קונטנדרית אמיתית, אפילו אם יאו בריא ושוב בכושר שיא.