לעומת המרוצים המרתקים בבית המערב והמזרח והמפתיע במרכז ב-NL, מאבקי האמריקן ליג היו הרבה פחות מותחים. את גרסת המטס של העונה שעברה בהצגה "קבוצת בית חולים" גילמו העונה הרד סוקס, שיחד עם עונה איומה של האס ג'וש בקט סתמו את הגולל על רצונם להתמודד על כתר המזרח. היאנקיז והרייז נלחמו עד הרגע האחרון על הרקורד הטוב בליגה, ולבסוף היו אלה הפסים שמעדו אל הוויילד קארד. במרכז, הטווינס בעטו תחילה בטייגרס מחוץ לתחרות, ובהמשך דיכאו את הגרביים הלבנים, בדרך לייצוג נוסף של הבית בפלייאוף. טקסס לא ספרה אף אחד כמעט מהפתיחה, כשהמחבטים הארורים של סיאטל שוב נדמו והמלאכים לא פרסו כנפיים.
עונת הפיצ'רים התגלמה גם ב-AL, עם משחק מושלם של בריידן תחילה, נו היטר של מאט גארזה מטמפה וגם טעות המילניום של ג'ים ג'ויס, שמנע מארמנדו גאלארגה הנמר לרשום את עצמו בהיסטוריה. 54 דינגרים של חוזה "מי לעזאזל?" באוטיסטה הציתו מחדש את דיון האמפטמינים, איצ'ירו גילה כי להיות בן 200 עשר פעמים מראה עד כמה הוא צעיר והמוות של בעלי הפסים ג'ורג' סטיינברנר רגע לפני משחק האולסטאר הכתיר אותו כבעלים הטוב בהיסטוריה של קבוצה מקצוענית.
טמפה ביי רייז טקסס ריינג'רס
רוטציה פותחת לרייז: דייויד פרייס (6:19 במאזן ניצחונות והפסדים, ERA של 2.72), ג'יימס שילדס (15:13, 5.18), מאט גארזה (10:15, 3.91).
קלוזר: רפאל סוריאנו (1.73, 45 שמירות)
רוטציה פותחת לריינג'רס: קליף לי (9:12, 3.18), סי.ג'יי. ווילסון (8:15, 3.35), קולבי לואיס (13:12, 3.72)
קלוזר: נפתלי פליז (2.73, 40 שמירות)
הרייז הצליחו ממש בדקה ה-90 לעקוף בסיבוב את היאנקיז בצמרת הבית ביום האחרון לעונה הרגילה, ולסיים במקום הראשון בבית המזרח ב-AL אינו עניין של מה בכך. מבחינתם, זו סגירת מעגל: טמפה ביי כבר הובילו את הבית מפתיחת העונה עד סוף יוני, כאשר אז נכנסו הפסים לפורמה ופצחו בקרב הקשה לזכייה בכתר בית בכל האמריקן ליג. בכל הנוגע לטמפה ביי, היריב תמיד נאלץ לבחור ברעל שלו כאשר הרייז הכניסו שוב ושוב ריצות בכל דרך אפשרית, ולכך עומדות כראיה 802 הריצות שלהם כקבוצה, הנתון השלישי בטיבו בליגה. עם התקפה הנשענת על שני האולסטארים לונגוריה וקרופורד קשה לעבור דרך הליין-אפ של טמפה ביי, כשגם זובריסט, אפטון ופנייה (למרות ממוצע חבטות מתחת לקו מנדוזה) מהווים איום התקפי אדיר לא אחת. ההתקפה של הרייז בטלה בשישים לעומת ההגשה שלהם: עם הרוטציה הטובה בליגה, אולי, הרייז לכל אורך כל העונה נתנו את הטון. דייויד פרייס העניק העונה לפליקס הרננדז קרב טיטאנים על הסיי יאנג, בהיותו שלישי במייג'ורס בניצחונות, שלישי בליגה ב-ERA ורביעי בליגה באאוטינגים איכותיים. לצידו נמצאים מאט גארזה, שהגיע לשיא עם הנו היטר שלו בסוף יולי, כאשר ג'ף נימן וג'יימס שילדס סוגרים רביעייה חזקה. שילדס, הצפוי לפתוח במשחק השני מול טקסס, התחיל את העונה מצוין אולם נמצא בסלאמפ מטורף, כאשר הוא ללא ניצחון בששת משחקיו האחרונים בעונה הרגילה. אף על פי כן, עדיין מדובר במגיש חכם ומנוסה K אחד חסר לו להשוות את פרייס בהובלת הקבוצה בסטרייקאאוטים, והוא שלישי בקבוצה בניצחונות. במובנים מסוימים, הקאדר הזה נראה שדרוג של זה שהגיע לוורלד סירייס לפני שנתיים, ואם השנה ילכו עד הסוף הפעם זה לא יפתיע אף אחד.
לעומתם נעמדים הסיירים, אותם ניתן לסכם במילה אחת: אנדרייטד. בחודש הראשון של העונה, הריינג'רס נתנו לאייז להרגיש טוב עם עצמם ולהוביל את הבית, אך ברגע שנטלו את ההובלה הם לא הביטו לאחור. קרוז (בעיקר בתחילת העונה), המילטון ו-ולאד שיחקו בכיסאות מוזיקליים מי מהם ימחץ כדורים ארוכים, יאנג וקינסלר העניקו ניסיון והרוטציה הצעירה שלהם פרעה שטרות. כשקליף לי הונחת במצנח זהב בארלינגטון, הריינג'רס כבר גמאו מרחקי אוקיינוס בהובלה, עד כי לא שינה כמה ארוכים היו מרצפי ההפסדים שלהם, הם עדיין היו הטובים בדיוויזיה.
עם זאת, טקסס לאורך כל העונה לא היו באותה סקאלה של ניו יורק, טמפה ביי ומינסוטה ורבים זלזלו בה. כעת, החוסר היחסי בהכרה עומד לטובתה: אין אחד שמוכן לשחק מול הריינג'רס בפלייאוף, במיוחד עם קליף לי כמגיש פותח, שבוודאי יזכה לשתי הופעות בסדרה. למרות עונה רגילה רעועה עבור הריינג'רס, קשה לשכוח את נתוניו בפלייאוף בעונה שעברה, כאשר היה 0:4 בחמישה משחקים עבור הפיליז, עם 33 נפנופים, 1.56 ERA ורק שש הולכות. צרפו את זה ל-3.33 ERA לבולפן שלהם, אותו מוביל הקלוזר נפתלי פליז, אולי רוקי העונה, שהציב רקורד חדש לשמירות כרוקי עם ה-40 שלו. הדבר היחיד העומד בעוכריהם של הסיירים הוא המחסור בניסיון רבתי בפלייאוף, וכן בעיות בריאות שתכף נגיע אליהן. עד אז, טקסס will go down swinging . תרתי משמע.
למי לשים לב בטמפה: אוואן לונגוריה. אולי הבסיס השלישי האול אראונד הטוב במשחק הוא גם השחקן הטוב ביותר של הקבוצה, שנכון לעכשיו כשיר לשחק במשחק הפתיחה של הסדרה. לונגוריה הושבת כמעט לשבועיים עם מתיחה בארבע ראשי, והיעדרותו הערימה על טמפה קשיים לא מעטים. כעת, כשברור שישחק במידה כזו או אחרת פצוע, ייתכן שיהיו לכך השלכות על משחקו, ומעניין יהיה לראות כיצד יתפקד. מול קבוצה עם חוש ריח של כריש כמו טקסס, יהיה מסוכן להתיז טיפת דם לונגורית במים.
למי לשים לב בטקסס: ג'וש המילטון וקליף לי. אחרי 24 משחקים בהם לא שיחק עקב צלעות שבורות, המילטון חוזר להרכב, ועימו ההשראה להתקפת הסיירים. בלעדיו, הקבוצה כעציץ ללא מים, עסוקה בחזרתו כדי להרוות צימאונה. איתו, כאמור, הם סיפור אחר לגמרי אולם הוא חייב להיות במיטבו. בד בבד, קליף לי יקבל את מנת אורות הזרקורים שלו גם. שתי הופעות איכותיות שלו על התלולית אשר יתורגמו לניצחונות יהוו מכת מחץ לסדרה קצרה בת חמישה משחקים, וימצבו את הריינג'רס בהזדמנות זהב לרשום אפסט עצום.
תחזית: למרות אינספור כלי ההתקפה של טקסס וקליף לי אחד, בטמפה היו כבר במצבי הלחץ של הפלייאוף כקבוצה, ולכן קשה לראות אותם נופלים לסיירים. הרייז בארבעה משחקים.
ניו יורק יאנקיז מינסוטה טווינס
רוטציה פותחת ליאנקיז: סי.סי. סבאת'יה (7:21, 3.18), טרם פורסמו שני המגישים הפותחים ליאנקיז במשחקים 2-3.
קלוזר: מריאנו ריברה (1.80, 33 שמירות)
רוטציה פותחת לטווינס: פרנסיסקו ליריאנו (10:14, 3.62); קרל פבאנו (11:17, 3.75)
בריאן דנסינג (3:10, 2.62)
קלוזר: מאט קאפס (2.47, 42 שמירות)
היאנקיז בעמדת ההיפוך הגמור בנקודה הזו בזמן לעומת אשתקד: את ספטמבר שעבר הם סיימו בדריסה כוללת, ואת המומנטום הזה הם המשיכו עמוק אל תוך הפלייאוף עד לניצחון בוורלד סירייס. השנה, העניינים שונים לגמרי: רגע אחד היו עם המאזן הטוב בליגה, שנייה אחרי זה הם נחתו למקום האחרון בפלייאוף ללא יתרון ביתיות ב-ALDS. הצד החיובי בעניין הוא שהם נמנעו מלפגוש פעמיים את קליף לי.
ג'ו ג'ירארדי טרם פרסם מי יהיו המגישים הפותחים במשחקים 2 ו-3, והוא יחליט על כך רק לאחר פגישה עם הצוות המקצועי, מאמן המגישים דייב איילנד והג'נרל מנג'ר בריאן קשמן. לפי פירורי רמזים שג'ירארדי השאיר בחיק המדיה הניו יורקית, הוא נוטה להסתמך על רוטציה בת שלושה מגישים, כאשר אנדי פטיט מועמד לפתוח במשחק מספר 2, מה שבהחלט אומר שאיי.ג'יי. ברנט יתגלגל לו הבולפנה, וסבאת'יה יגיש את המשחק הרביעי בסדרה, אם יהיה צורך, על פחות ימי מנוחה. לצד כל זאת, הרקורד של היאנקיז בפלייאוף כוויילד קארד מבעית (או משמח, תלוי את מי שואלים): בכל שלוש הפעמים בהן היו הכרטיס הפרוע (95', 97' ו-07'), הם הפסידו בסיבוב הראשון. לעומת זאת, המספרים שלהם מול הטווינס מפיחים בהם תקווה, כשמאזנם מול מינסוטה עומד על 20:63, כולל 2:9 בפוסט סיזן וסוויפ בסדרה מולם בפלייאוף בעונה שעברה.
בערי התאומים, מאידך, נאחזים ביתרון הביתיות. לא עוד כדורים לבנים נבלעים ברעפי המטרודום הלבנים, אלא שמיים כחולים או כוכבים נוצצים בטארגט פילד, וזה מספיק כדי לתת לאוהדי הקבוצה תנופה רצינית לטווינס. המגרש החדש הביא את הטווינס להימנע כמעט מכל איום בבית המרכז העונה, כאשר בניגוד לסיומת המותחת אשתקד בינם לדטרויט במשחק פלייאוף, שהכניס אותם לפוסט סיזן, השנה הטווינס הצליחו להעיף את הטייגרס מהצמרת ואת שיקגו מלטעון לכתר, ולהיות הראשונים להיכנס לפלייאוף.
רון גארדנהייר המאמן הפקיד את הכדור הפותח בידי ליריאנו השמאלי, והוא וסבאת'יה יעניקו מלחמה עצומה. יחד עם פבאנו המשופם-משוקם ודנסינג המבטיח, הטווינס לא מתכוונים לשמש שטיח לפסים. מה שכן, מינסוטה תשחק ללא הבסיס הראשון האולסטאר ג'סטין מורנו, שמאז יולי לא שיחק, וזו תהיה הפעם השנייה ברציפות בה לא ייקח חלק באספירציות הטווינס בפלייאוף.
למי לשים לב בניו יורק: דרק ג'יטר. בעונה הגרועה ביותר בקריירה, רבים תוהים אם לקפטן הוותיק עדיין יש את המוג'ו להמשיך ולשחק ברמות הגבוהות ביותר. ג'יטר חלש עלול לפגוע ביאנקיז בהמון רבדים, בעיקר ברמה המנטלית מספיק שגיאת שדה אחת שלו בזמן קריטי במשחק, וזה יכול להעניק אפקט שלישי על הקבוצה. לעומת זאת, סדרה אדירה שלו תצית ביאנקיז מומנטום אדיר, שספק אם יוכלו לעצור. הוא עד כדי כך בר השפעה בקלאבהאוס.
למי לשים לב במינסוטה: ג'ו מאוור. הטווינס שינו תדמית בשנייה אחת, כאשר החתימו את מאוור לחוזה עתק בטרם העונה. ובדיוק בשביל הרגעים הללו, של המשחק בפלייאוף, מאוור הוא פני המועדון כדי שהוא ולא אחר יצעיד אותם אל עבר הוורלד סירייס לראשונה מאז קירבי פאקט ב-1991. אולם מאוור סבל לפרקים העונה מפציעה בברך, ולמרות ההצהרות החוזרות והנשנות של גארדנהייר שזה לא מטריד אותו, יש רבים בערי התאומים שזה מטריד. בנוסף, עם ההיעדרות של מורנאו, לטווינס יחסר כוח התקפי חשוב ביותר. על כן, הלחץ על מאוור הוא כפול, ובמידה שיעמוד בציפיות, זה עשוי להיות הרה גורל ליאנקיז.
תחזית: למרות סדרה עצבנית של מאוור, ליאנקיז יש יותר מדי כלים אפילו אם הם ימעדו טיפה על התלולית. הם בהחלט יכולים לקחת משחק אחד לפחות במינסוטה, ולהערכתי הטווינס יתקשו לגנוב אחד בברונקס. הפסים בארבעה משחקים.