נשק קטלני

מאזן בעונה שעברה: 56-26

סיימו את העונה: במקום ה-14 במזרח (ותודה לניו ג'רזי).

הנציגה של הבירה התחילה עוד עונה עמוסת ציפיות, בעיקר בזכות ההחלמה של גילברט ארינאס מפציעות שהשביתו אותו לשנתיים לא תמימות. הנשיא והג'נרל מנג'ר ארני גראנפלד אפילו ויתר על בחירת הדראפט החמישית, שהייתה יכולה להניב את סטפן קרי, כדי לחזק את הקבוצה במיידי עם רנדי פוי ומייק מילר, והביא את המאמן פליפ סונדרס כדי להצעיד את הקבוצה קדימה. האופטימיות שרדה בדיוק למשחק אחד - ניצחון חוץ יפה בדאלאס במשחק הפתיחה, ומשם הדרך למטה הייתה קצרה.

בנובמבר נפטר הבעלים הנצחי אייב פולין ששלט בקבוצה מאז 1964 (במאי רכש את הקבוצה טד לאונסיס הנמרץ). פולין ראה כמעט הכל - אליפות, החלפת עיר ושם, הצלחות וכישלונות מכל הסוגים, מאות שחקנים שעברו דרכו, עימותים ושת"פים עם מייקל ג'ורדן. כמעט, כי למזלו נחסכה ממנו השערורייה הענקית שהתרחשה חודש לאחר מכן - ארינאס הגיע לחדר ההלבשה עם ארבעה אקדחים וככל הנראה השתמש בהם לבדיחה לא מוצלחת על חשבונו של ג'באריס קריטנטון (גרסה אחרת דיברה על ויכוח שקשור להימורים ונגמר בשליפת נשק). לדיוויד סטרן לקח קצת זמן להגיב, אבל לאחר שראה שהפרשה מקבלת גוון פלילי ואת ארינאס עושה צחוק מכל הסיפור, הוא החליט להשעות את המטורלל עד לסוף העונה - 50 משחקים.

כך הלכה לה עוד עונה לוויזארדס, כאשר שוב זה הסוכן אפס שמחסל אותה. שנה לפני כן הוא חתם על חוזה של 111 מליון דולר ל-6 שנים ושני משחקים לתוך העונה התברר שהוא פצוע ולא יכול להמשיך. הגילברטולוג שיחק 47 משחקים בשלוש העונות האחרונות. ביחד. החוזה שלו הפך רשמית לגרוע ביותר ב-NBA והוא מכתים את הקריירה הניהולית המשובחת של גראנפלד. חשוב לציין שגם לפני ההשעיה ארינאס לא נראה טוב במיוחד וגם איתו וושינגטון ניצחה רק 11 מ-32 משחקים. אחרי החיקוי של יוסמיטי סם, לגראנפלד נשבר והוא החליט לפרק את החבילה. לקראת תום מועד ההעברות הוא שלח את קרון באטלר וברנדון היווד לדאלאס ואת אנטואן ג'יימיסון לקליבלנד תמורת חוזים גמורים וחלק מג'וש הווארד. בארינאס אף אחד לא התכוון לגעת.

בחודשיים האחרונים וושינגטון הייתה קבוצה חדשה לחלוטין שנתנה את הבמה לצעירים. חלקם ניצלו אותה, כשהבולט הוא אנדריי בלאץ' שנתן מספרי אולסטאר אחרי האולסטאר, כולל 22.5 נקודות למשחק. חלקם פחות, בעיקר ניק יאנג שהיה אמור לקפוץ על המציאה ולהראות את הכישרון שלו. ובעיקר, זה היה זמנם של כל מיני צעירים שלרובם זה היה צ'אנס חד פעמי, והם אפילו דאגו להסתדר בחרוזים: ג'בייל מגי נראה לרגעים כמו סנטר רציני, בעוד שאלונזו גי סידר לעצמו חוזה ליותר משבועיים. שון ליבינגסטון הזכיר שהוא פוינט גארד נהדר בעולם בו לברכיים אין חשיבות, ג'יימס סינגלסטון נראה מדי פעם כמו ריבאונדר גדול ואל תורנטון הוכיח שבימי שלישי לפעמים בא לו לשמור. הילדים השיגו בערך אותו מאזן כמו המבוגרים, וסגרו את העונה האיומה עם שביבי אופטימיות זהירים.

באו: ג'ון וול (רוקי, בחירה ראשונה), קירק היינריך (בטרייד משיקגו), יי ז'יינליין (בטרייד מניו ג'רזי), קווין סראפין (רוקי, בחירה 17), טרבור בוקר (רוקי, בחירה 23), חמאדי נ'דיה (רוקי, בחירה 56), הילטון ארמסטרונג (חופשי, מסקרמנטו).

עזבו: מייק מילר (חופשי, למיאמי), רנדי פוי (חופשי, לקליפרס), קווינטון רוס (בטרייד לניו ג'רזי), ארל בויקינס (חופשי, למילווקי), שון ליבינגסטון (חופשי, לשארלוט), ג'יימס סינגלסטון (חופשי, לנמרים המעופפים מסינג'יאן. ברצינות), פבריסיו אוברטו (התאדה).

כל מה שהוויזארדס תכננו השתנה כאשר הם זכו בלוטו, והשנה זה אמר רק דבר אחד - ג'ון וול. וושינגטון זכתה בפרס הגדול של מחזור 2010, בפוינט גארד שלפי כל התחזיות יהיה הדבר הגדול הבא. וול הגיע למכללות כשם הגדול ביותר ולא אכזב כשהוביל את החבורה הצעירה מקנטקי לגמר. הוא מנהיג, מנהל משחק, חודר נטול פחד ואתלט אדיר. הוא נראה כמו גרסה מוגדלת של דרק רוז. הוא כיכב בליגת הקיץ ואין ספק שהוא הולך לקבל את המפתחות לקבוצה מהרגע הראשון. וכדי לגמור עם הבדיחה הזאת מוקדם - כן, סביר להניח שהוא ייתקע בקיר הרוקיז בשלב מסוים. עכשיו תחשבו על כל משחק מילים אפשרי.

אם עד כה ארינאס היה זקוק למספר שבועות כדי להרוס לוויזארדס את העונה, השנה יהיה לו צ'אנס לעשות את זה כבר מעצם קיומו. הסוכן האפס יושב לוול על המשבצת וכנראה יצטרך לזוז לעמדת השוטינג גארד כדי ששני הכישרונות העצומים יוכלו לשחק ביחד. האם הוא יצליח לתפקד ככינור שני או שהוא בעיקר יפריע להתפתחות של הרוקי המוכשר? יכול להיות שפחות אור זרקורים דווקא יוציא מארינאס את המיטב, מצד שני - יכול להיות שבעוד חודשיים הוא יבוא למשחק עם נמר המחמד החדש שלו כדי לבדוק אם הוא מסוגל להטביע.

גראנפלד המושמץ החזיר משהו מכבודו כשהיה הראשון לנצל את הניסיונות של קבוצות אחרות לפנות מקום מתחת לתקרת השכר. משיקגו הוא גנב את קירק היינריך ואת הבחירה ה-17, מניו ג'רזי את יי ז'יינליין. אבל בדראפט עצמו הוא לא הרשים את הפרשנים כאשר השתמש בבחירה ה-17 כדי להמר על הפרוספקט הצרפתי קווין סראפין ולקח בבחירה ה-23 את טרבור בוקר שלא היה אמור להיבחר בסיבוב הראשון. שניהם שחקני פנים שיתקשו לקבל דקות. שחקן פנים נוסף שהוחתם הוא הילטון ארמסטרונג הסתמי. בצד העוזבים כדאי לציין את מייק מילר, שניצל טיימינג מושלם כדי למצוא את עצמו במיאמי, ואת רנדי פוי המאוד מאכזב שינסה את מזלו בקליפרס. בלאץ' קיבל הארכת חוזה מסובכת שתשאיר אותו עם 35 מליון דולר בחמש השנים הקרובות.

היינריך הוא בדיוק כמו ארינאס, רק ההיפך הגמור - שחקן שהצליח להיות יעיל בכל סיטואציה אבל אף פעם לא היה כוכב. הוא עזר לדרק רוז להתפתח בשיקגו ואמור לתרום גם לוול, ובדומה למצב בבולס הוא יתפקד בעיקר כשוטינג גארד. ז'יינליין, בשקט מופתי המנוגד לרעש בו נכנס לליגה, הפך לשחקן פנים לגיטימי ב-NBA ויחד עם בלאץ' ומגי ייצור שלישיית פנים גבוהה, מבטיחה ומגוונת. עמדת הסמול פורוורד היא סימן שאלה - ג'וש הווארד חתם על חוזה לעונה במחיר מבצע, אבל יהיה פצוע בחלקה הראשון ולא ברור מה נשאר לו, אל תורנטון הוא בעיקר סקורר בקבוצה שלא תצטרך סקוררים. אולי אדם מוריסון וקרטייה מרטין, שהוזמנו למחנה האימונים, יקבלו חוזה וצ'אנס אמיתי להשפיע.

חמישייה: ג'ון וול, גילברט ארינאס, אל תורנטון, אנדריי בלאץ', ג'בייל מגי.

ספסל: קירק היינריך, ניק יאנג, ג'וש הווארד, יי ז'יינליין, טרבור בוקר, קווין סראפין, הילטון ארמסטרונג.

מאמן: פליפ סונדרס (עונה שנייה).

מועמד לפריצה:

לאחר שבלאץ' פרץ בעונה שעברה, יש תחושה שהפעם תורו של מגי. הסנטר המעניין הזה הצליח לגבוה במהלך הקיץ לאזור ה-2.15, לספק תצוגות בליגת הקיץ ולהתאמן עם נבחרת ארה"ב עד הניפויים האחרונים. לאחר שגילה שהוא סובל מאסטמה והתחיל לטפל בה, מגי מסוגל לתפקד לדקות ארוכות יותר ולתת תפוקה עקבית. הוא יכול להתפתח לשחקן הגנה גדול ויש לו גם יכולות התקפיות סבירות. הוא יותר מתאים מבלאץ' לשחק ליד שחקני חוץ דומיננטיים, כך שהסיטואציה אידיאלית עבורו.

מועמד לדעיכה:

עד לא מזמן ג'וש הווארד עוד נחשב למספר 2 לגיטימי בקונטנדרית. אחרי כמה שנים נהדרות בדאלאס, פציעות וירידה עצומה ביכולת הפכו אותו לשחקן שנראה גמור. בגיל 30, שאמור להיות שיא הקריירה, הווארד מצא את עצמו חותם על חוזה לשנה אחת תמורת 4 מליון דולר, בין היתר בגלל שהוא עדיין מתאושש מניתוח ברך. הוא ינסה לחזור במהלך העונה ולהזכיר שעוד נשאר בו משהו, אבל הוא יהיה שחקן משלים לכל דבר, ואם הוא לא ירשים הוא עשוי להישאר גם מחוץ לרוטציה.

אקס פקטור:

פליפ סונדרס, שנחשב למאמן התקפה איכותי, מאמן עונה רגילה מוצלח וכזה שיודע לעבוד עם כוכבים, יעמוד במבחן מעניין. יש לו קבוצה עם שני גארדים מאוד דומיננטיים, והוא יצטרך לדאוג שגם האחרים יתפקדו לידם ושיהיה משהו שדומה לאיזון במשחק הקבוצתי. זה בקלות יכול להתדרדר לסגנון בו וול וארינאס לוקחים על עצמם כל התקפה ולא מאפשרים לשחקן כמו בלאץ' לממש את היכולות שהוא הציג בסוף העונה שעברה. וושינגטון תהיה אחת הקבוצות הצעירות בליגה, בעיקר בכל הקשור לשחקני המפתח שלה, ולא בטוח שהילדים האלה יתמודדו בהצלחה עם תסכולים שינבעו מסגנון שכונתי. זמן טוב עבור סונדרס להוכיח שהוא לא סתם היה שם במקרה באזור של קווין גארנט.

תסריט אופטימי:

וול נבחר לאולסטאר כבר בעונת הרוקי, החיבור שלו עם ארינאס מצוין, ג'וש הווארד חוזר בדצמבר ומוכיח שהוא יודע מה זה שנת חוזה, בלאץ' ומגי נראים כמו צמד שחקני פנים ראוי לעשור הקרוב. 45 נצחונות, מקום שישי במזרח ועתיד מבטיח. אופציה ב': ארינאס (תאלתרו משהו), מורחק לכל החיים והחוזה שלו מבוטל.

תסריט פסימי:

וושינגטון מצליחה לשבור שיא שלילי גם באיבודים וגם באחוזים מהשדה, וול וארינאס מתחרים ביניהם, השאר מתוסכלים ופליפ מאבד שליטה. שוב מקום 14 במזרח, ותודה לטורונטו. אופציה ב': וול וארינאס מסתדרים מצוין ונהיים חברים הכי טובים, כל כך טובים שהם חולקים אוהל במשחקי חוץ.

תחזית:

גם בהנחה שארינאס יתפנה לכדורסל השנה, הקבוצה הזאת נראית צעירה ולא מאוזנת מכדי לדבר חזק כבר העונה. וול יהיה מצוין (אבל עדיין רוקי), אולי גם בלאץ' ומגי, אבל אין שם מספיק הגנה, אחריות וקליעה מבחוץ. 35 נצחונות, מקום 11 ואופטימיות פחות זהירה לקראת ההמשך.