מגרש גרוטאות

מאזן בעונה שעברה: 55-27

סיימו את העונה: במקום האחרון המרכזי, ומחוץ לפלייאוף בפעם הראשונה מאז עונת 2000/01.

העונה האחרונה של דטרויט היתה כל כך גרועה מכל בחינה אפשרית שהיא, שדומה שאפילו התואר "כישלון" עושה עמה חסד בלתי מוצדק. קשה להזכר בקבוצה שהצליחה לרדת מנכסיה בצורה כה פתאומית ומיידית ובזמן כה קצר, לבטח כשמדובר בקבוצה הדומיננטית ביותר במזרח בעשור האחרון. לעונת 2009/2010 התייצבה דטרויט עם סגל שהיה למעשה שעטנז בלתי סביר בין שרידי האלופה של 2004 (ריפ, טיישון, ובן וואלאס שחזר מן הכפור), צעירים מאכזבים במידה זו או אחרת (סטאקי, מקסייל), ושני מוחתמים חדשים ושנויים במחלוקת בדמותם של בן גורדון ו-וילאנובה. מהתערובת הזו, כצפוי, לא יצא שום דבר טוב: ריפ וטיישון בילו חצי עונה תחת פציעות שונות ומשונות ותרמו בעיקר לירידת הערך שלהם; בן גורדון, שהגיע על תקן היורש של המילטון, ירש ממנו בעיקר את הנקע בקרסול וסיים עם עונה מזעזעת שנראתה כמו ההגדרה המילונית לסינדרום פוסט-חתימת חוזה, ואילו צ'רלי וי מצליח כהרגלו לעצבן את המאמן ולעבור להירקב על הספסל בתור המחליף של רוקי שבדי בשם יונאס יוברקו. ללא ספק שימוש הולם בשחקן שזה עתה חתם על חוזה ארוך טווח בשווי 40 מליון.

ואם בקו האחורי מדובר בשחקנים מוכשרים שלא הצליחו להביא את עצמם לידי ביטוי, הרי שבקו בקדמי כל יכולת הביטוי עלי אדמות לא היתה מצילה את המצב. עם רוטציה שמורכבת מבן וואלאס בן ה-35, כריס ווילקוקס, קוואמי בראון וג'ייסון מקסייל, כל מה שיכלה דטרויט לקוות לו זה שהסנטר היריב יירדם משעמום, בתקווה שקרש-סל זה לא פרוייקט מסובך מדי בעבור חבורת הנגרים הנ"ל. 6.8 נקודות למשחק היתה תרומתו של מקסייל – הבולט שבין הסקוררים האימתניים מבין הביגמנים של הפיסטונס. בשורה התחתונה, ההתקפה של דטרויט היוותה דוגמה ומופת לחוסר יעילות וסיימה את העונה עם 44% קבוצתיים מהשדה (מקום שלישי מהסוף בכל הליגה), שהיו עוד איכשהו מתקבלים על הדעת אילולא היתה ההגנה מאפשרת ליריבות לעמוד על ממוצע של 48% (מקום חמישי מהסוף). וכששתי נקודות האור היחידות של העונה הם רודני סטאקי הבינוני ויברקו עלום השם, העתיד נראה רע, רע מאד.

באו: טרייסי מקגריידי (שחקן חופשי, ניקס), גרג מונרו (בחירת דראפט).

הלכו: קוואמי בראון (חתם בשרלוט)

אז כפי שאתם רואים, תכנית הבניה מחדש של דומארס מתבססת ככל הנראה על תיאורית נדידת היבשות, בתקווה שדטרויט תנדוד איכשהו לכיוון מיאמי, כי אחרת לא ברור למה בדיוק מחכה הג'נרל מנג'ר המהולל כדי להשתמש סופסוף בטיישון פרינס וריפ המילטון ולשלוח אותם לקבוצה אמיתית בתמורה לאיזשהו חומר גלם שאפשר יהיה לעבוד איתו. מזה שנתיים שבקבוצה מדברים על מציאת בית חם עבור שני הווטרנים, אולם בפועל דטרויט מכתתת רגליה בעקשנות משוק הטריידים האימתני, ולאוהדים לא נותר אלא לקוות שדומארס פשוט מחכה לפתיחת העונה כדי לנסות ולהזיז את הצמד הנ"ל בתמורה לקצת חומר בניין צעיר ומרענן – רצוי כזה שמסתובב באיזור הצבע.

דווקא בפינת הפיקנטריה/מסע אל העבר, הצליחה דטרויט לענות על כל הציפיות כשהחתימה את טימאק על חוזה מינימום לעונה אחת – הימור סופר סביר, שלא ברור איך שום קבוצה אחרת לא לקחה על עצמה. אז נכון, טימאק מגיע לדטרויט אחרי עונת שפל שבה קיבל את הזדמנות חייו ברוטציה הבלתי קיימת של הניקס, והצליח להפסיד את מקומו לביל ווקר, ונכון, הדבר האחרון שהפיסטונים צריכים כעת זה עוד סווינגמן בן 30 פלוס עם חוסן מערכתי שמבייש חולה איידס, אבל במחיר כל כך זול שווה לדטרויט לקחת צ'אנס, ולו בשביל מעט העניין התקשורתי שיגיע בזכות מקגריידי לקבוצה המשעממת של עיר המכוניות, כשהבונוס הוא כמובן הסיכוי הנמוך-אך-ריאלי שמקגריידי יהפוך לכל הפחות לשחקן רוטציה לגיטימי וסקורר נוסף מהספסל.

חמישייה: רודני סטאקי, ריפ המילטון, טיישון פרינס, יונאס ירבקו, בן וואלאס.

ספסל: וויל ביינום, בן גורדון, אוסטין דיי, טרייסי מקגריידי, צ'רלי וילנואבה, גרג מונרו, כריס ווילקוקס, ג'ייסון מקסייל.

מאמן: ג'ון קיוסטר (עונה שנייה)

מועמד לפריצה:

קצת מצחיק לבחור רוקי בתור מועמד לפריצה, אבל כשאתה מתייצב לעונה חדשה עם סגל זהה לזה שהיה שם בעונה שלפני כן, ובאמתחתך אין ולו צעיר אחד שניתן לכנותו "מבטיח", או "צעיר", אין לי ברירה אלא להשתמש בפתרונות יצירתיים. אודה ואתוודה שמעולם לא ראיתי את גרג מונרו משחק כדורסל או עושה כל פעולה אחרת לצורך העניין, אבל השילוב שבין דוחות הסקאוטרים המפרגנים לבין הקו הקדמי העלוב של דטרויט מעיד על כך שיהיה זה פשע לא לתת למונרו את ההזדמנות להוכיח מה הוא שווה, שכן על פי כל הסימנים, מדובר בשחקן בעל אינטליגנציית משחק ויכולת מסירה נדירה לעמדה שלו, בדיוק מהסוג שדטרויט עמוסת הנגרים והוילאנואבות משוועת אליו.

מועמד לדעיכה:

צ'רלי וילנואבה הגיע בעונה שעברה למצב אידיאלי מבחינתו, כשחתם על חוזה חדש וגדול בקבוצה חדשה עם חור עצום בעמדה מספר 4, וסיים אותה, כאמור, בתור המחליף של עוזר המחסנאי של איקאה, וכן אני חושב שזה מצחיק גם בפעם החמישית. לרוע מזלו, העונה הוא יצטרך להתחרות על הדקות גם עם גרג מונרו, שנראה כמו הפרוספקט החשוב ביותר בקבוצה כרגע. ולקינוח, נראה שהוא הצליח לעלות על העצבים של ג'ון קיוסטר שפשוט לא מאמין בו. חוצמזה, כששחקן מתחיל את העונה שלו עם משפט כמו "אני מאמין שאצליח לתת לירבקו פייט על המקום בהרכב", כנראה שהוא יודע לאן נושבת הרוח…

אקס פקטור:

בניגוד לצ'רלי וי, בן גורדון הגיע לדטרויט כמניה בטוחה, לאחר עונה מצויינת שבה הוכיח שהוא אחד הסקוררים הטובים בליגה. למרבה הצער, כמו הרבה מניות בטוחות שחותמות על חוזים ארוכי טווח, נפצע גורדון כבר בתחילת העונה, וכשחזר מהפציעה הפגין יכולת מזעזעת שכללה מספרים כמו 11.5 נקודות למשחק ו-40% שדה, לא בדיוק החומרים שמהם עשויים שחקנים של 11 מליון לעונה. במידה שיצליח גורדון להשתקם מהעונה הגרועה בקריירה שלו, תוכל דטרויט לפחות לסמן וי על עמדה אחת בחמישייה הרעועה שלה ואולי אף לסיים את העונה בשולי הפלייאוף. במידה שלא – יהפוך הגארד הבריטי לדייר קבע ברשימות החוזים המופרכים ביותר של הליגה.

התסריט האופטימי:

קצת קשה להחליט מהו התסריט האופטימי בקבוצה שנמצאת בשלב ביניים ללא מטרות מוגדרות, שלרוב תכוון דווקא לעונה שתניב לה בחירת דראפט גבוהה לצד התפתחות בגזרת הצעירים. בהסתכלות ספורטיבית נטו, בתקווה שאלוקי הפציעות יהיה רחום יותר בעונה הנוכחית, ניתן לקוות שהשילוב של סקוררים מוכשרים כמו ריפ, גורדון וטימאק, יחד עם ההגנה של טיישון, מקסייל ו-וואלאס והכישרון המתגבש של סטאקי ומונרו, יספיקו כדי להעמיד קבוצה תחרותית שגדולה מסכום חלקיה, בדרך לעונה של 38 נצחונות ומאבק על המקום השמיני בפלייאוף והמקום ה-15 בדראפט, שיאלץ את דומארס להעמיד פנים שהוא מרוצה בזמן שהוא מורח גריז על הפרקט.

התסריט הפסימי:

באופן מפתיע, הגעתו של טימאק לא מהווה את ההשראה הבריאותית שריפ, גורדון וטיישון כל כך צריכים, כשהרביעייה המובילה של הפיסטונס נפצעת בתאונת "מארבע יוצא אחד" מצערת, ומסיימת את העונה עם 82 משחקים, ביחד. וילאנובה נותן את כל מה שיש לו אולם מפסיד את מקומו בסגל בתור זה שמפסיד את מקומו בהרכב ליברקו, ואפילו ועידת הסנטרים הנגרים מתגלה כבלוף מוחלט כשוואלאס המבוגר, ומקסייל את וילקוקס המאותגרים אינצ'ית הופכים את הצבע של דטרויט לחגיגה עבור כל סנטר פוחז שנקלע לעיר. הקבוצה מסיימת את העונה עם 22 נצחונות ואפס חומרי גלם לעבוד איתם, כשכל תקוותיה לעתיד תלויות במכונה שמוציאה כדורים.

תחזית:

עם חמישייה שנראית כמו אחת החלשות והעייפות בליגה, ספסל שהורכב טלאים טלאים ללא כל תכנון מוקדם הגיוני, והיעדר מטרות ברורות, נראה שדטרויט הולכת להיות אחת הקבוצות המשעממות והמיותרות של העונה הקרובה, כשמעט האקשן יתחולל בגזרת הטריידים (החוזה הנגמר של טיישון ואולי גם המילטון), והעניין שיחולל בלון הניסוי על שם טימאק. השורה הסופית, אם להמר, תסתובב סביב ה-30 נצחונות, והרבה כסאות ריקים באולם הביתי.