שאלה של עיתוי

מאזן בעונה שעברה: 46-36

סיימה את העונה: במקום השישי במזרח, וסדרת פלייאוף שבה מתחה את אטלנטה עד ל-7 משחקים, ללא יתרון ביתיות וללא הכוכב הגדול אנדרו בוגוט שנפצע רגע לפני הפלייאוף.

אומרים שהנבואה ניתנה לשוטים, ודומה שאין כמו מילווקי של 2009/10 כדי להוכיח זאת. ערב פתיחת העונה שעברה היה קונצנזוס פרשני מוחלט בדבר חולשתם של הבאקס ומועמדותם הבכירה לסיים את השנה על קרקעית הליגה. אודה ואתוודה – בתחילת העונה שעברה ניבאתי למילווקי חורבן מוחלט ומאזן שנמוך ב-40 ניצחונות מהמציאות, אולם די יהיה להסתכל בחמישייה הפותחת שכללה רכז רוקי עם פרופיל בעייתי, סנטר אוסטרלי פצוע, ושלישייה המורכבת מנסיך קמרוני, רוקי טורקי וצ'רלי פאקינג בל, כדי להבין את גודל הנס שביצע סקוט סקיילס - מאמן העונה שלי בלי שמץ של תחרות בכלל.

אז איך זה קרה? שלוש סיבות מרכזיות: ברנדון ג'נינגס, למרות שסיים את העונה עם 37% מחרידים מהשדה (מקום אחרון בליגה בהפרש ניכר), התגלה כשחקן בוגר בהרבה מגילו וכרכז אחראי ויצירתי. אנדרו בוגוט, שהגיע אל העונה בתור המודל לחיקוי של גרג אודן, וסיים אותה מרחק פציעה ביזארית אחת מלהפוך לסנטר האמיתי השני בטיבו בליגה. וכמובן סקוט סקיילס, שהפך את החבורה האקראית הזאת ליחידת הגנה יוצאת מן הכלל. היריבות של מילווקי קלעו באחוזים נמוכים (45.1%, מקום שישי בליגה), ואיבדו כדורים בלי הפסקה (14.7 למשחק, מקום שלישי בליגה), ובאופן כללי איבדו כל חשק לשחק מול חבורת השורטים והנושכים בקו האחורי, והמטרייה האווירית של בוגוט. כדי להשלים את התמונה, ולהוסיף קצת כשרון התקפי, הביאה הקבוצה בפברואר את ג'ון סלמונס משיקגו, שהתחבר לקבוצה בתוך שנייה וחצי והפך לקלעי הבולט שלה ולחוליה החסרה בדרך למירוץ לפלייאוף, שלא האט אפילו כשאנדרו בוגוט הצליח איכשהו לסיים הטבעה פשוטה בהתרסקות על הפרקט עם שבר מסובך, שהשלכותיו הסופיות אינן ברורות נכון לרגע זה. מילווקי סיימה את העונה במקום השישי במזרח, ומיררה את חייה של אטלנטה בסדרה שכללה 7 משחקים וכדורסל גרוע של איבודים ואחוזים נמוכים, בדיוק כמו שסקיילס אוהב.

ואי אפשר כמובן לסכם את העונה מבלי להזכיר את הפרידה מהכוכב הבלתי מעורער של הבאקס בשנים האחרונות - מייקל רד. רד הגיע אל העונה אחרי שעבר ניתוח לאיחוי קרעים בשתי רצועות בברכו, ו-18 משחקים לאחר מכן קרע שוב את שתי הרצועות האלו, סיים את העונה, ואולי אפילו את הקריירה. רד הבטיח אמנם שיעשה הכל כדי לחזור לשחק כדורסל, אבל קשה לי להיזכר בתקדים לשחקן שחזר מפציעה כזו. סביר להניח שגם אם רד יחזור, מדובר יהיה בצל של הסקורר המחונן של אמצע העשור, ותרומתו לקבוצה תהיה סמלית בלבד.

באו: דרו גודן (שחקן חופשי, קליפרס), קורי מגטי (טרייד, ווריורס), כריס דגלאס רוברטס (טרייד, נטס), קיאון דולינג (שחקן חופשי, נטס), ג'ון ברוקמן (טרייד, קינגס), ארל בויקינס (שחקן חופשי, וויזארדס), דארינגטון הובסון וטייני גאלון (בחירות דראפט).

הלכו: צ'רלי בל, דן גזוריץ' (טרייד לווריורס), לוק רידנאוור (חתם במיניסוטה), קורט תומאס (חתם בבולס), ג'רי סטקאהוס (סיים חוזה).

במילווקי הוכיחו הקיץ שאין כמו הצלחה בלתי צפויה כדי לפתוח את התיאבון ואת כיסיו הקפוצים של הרב קוהל, והחתימו שחקנים מכל הבא ליד, כשהמכנה המשותף של כל ההחתמות האלו הוא שכולם, בלי יוצא מן הכלל, הם שחקנים מפוקפקים שמגיעים מקבוצות גרועות. עם זאת, נראה שמרבית השחקנים האלה מתיישבים היטב בשיטת המשחק של סקיילס שאוהב להשתמש ברוטציה עמוקה ובהרבה פועלים שחורים. עם סגל שכולל לפחות 12 שחקני NBA לגיטימיים ומעלה, נראה שהבאקס יהיו חסינים במיוחד בכל הנוגע לפציעות ועייפות החומר, כשהבעיות עלולות להיווצר דווקא בגזרת התסכול מפאת מיעוט הדקות, במיוחד בעמדת הסמול פורוורד שנכון לעכשיו מכילה לא פחות מ-4 מועמדים פוטנציאליים לפתוח בחמישייה (מגטי, א-מבה מוטה, דלפינו, דגלאס-רוברטס).

השם הנוצץ ביותר בחבורה הוא כמובן קורי מגטי, הפורוורד המוכשר והבעייתי שמגיע הישר מגולדן סטייט בה נתן עונת שיא של 20 נקודות למשחק בלא פחות מ-51% מהשדה. תחת סקיילס צפוי מגטי להשלים את הטרנספורמציה מסקורר מעצבן וחסר מצפון שמצליח להסתכסך עם אחרון האפסנאים, לשחקן שישי קלאסי שכל אפסנאי אוהב ומעריך, ולתת לבאקס את אופציית הסקורר מהספסל שכ"כ חסרה לה בעונה שעברה. השם הבולט השני בדבוקה הוא הסוכן הנוסע דרו גודן, שאף על פי שהספיק איכשהו להחליף 6 קבוצות בשתי העונות האחרונות, מהווה עדיין תוספת איכותית לרוטציית הגבוהים הבעייתית של הקבוצה. מצטרפים נוספים לקבוצה הם הגארד-פורוורד המאורך כריס דגלאס רוברטס (להלן: כ.ד.ר) שמסיבה כלשהי נתרם לקבוצה ע"י ניו ג'רזי בתמורה לבחירה בסיבוב השישי ב-2082, ושני הרכזים המחליפים דולינג את בויקינס שיגבו את ג'נקינס על כל צרה שלא תבוא. לסיום, בחרה מילווקי בדראפט את דארינגטון הובסון וטייני גאלון, שגם אם לא יתרמו כלום מבחינת כדורסל, לפחות יש להם שמות ממש מצחיקים.

חמישייה: ברנדון ג'נינגס, ג'ון סלמונס, קרלוס דלפינו, לוק ריצ'רד א-מבה מוטה, אנדרו בוגוט

ספסל: קיאון דולינג, ארל בויקינס, כ.ד.ר, קורי מגטי, ארסן אילייסובה, ג'ון ברוקמן, דרו גודן.

מאמן: סקוט סקיילס (עונה שלישית)

מועמד לפריצה:

ברנדון ג'נינגס מגיע אל העונה הזאת לאחר עונת רוקי מצוינת שבה הוכיח שהוא הרבה יותר מעוד סקורר בגוף של רכז, אולם העובדה שג'נינגס כבר שחקן מוכח לא אומרת שהוא לא יכול לבצע את קפיצת המדרגה הבאה כבר בעונה הנוכחית. השילוב של משמעת עצמית גבוהה ופגיעה באגו בדמות אי זימון לנבחרת ארה"ב גרמו לברנדון לעבוד קשה מאד הקיץ, בעיקר על שיפור השימוש ביד ימין החלשה שלו ועל יכולת המסירה. הצירוף של כלים התקפיים כמו מגטי וגודן אמורים להוריד מג'נינגס את העול שבלקיחת זריקות קשות, ובכך להפוך אותו לרכז שלם ויעיל בהרבה.

מועמד לדעיכה:

קשה יהיה להכריז על מועמד לדעיכה בשעה שהחמישייה שפותחת לוטה בערפל, אבל מבין כ.ד.ר, דלפינו, מגטי, א-מבה מוטה ואילייסובה, נראה שדווקא הפורוורד הארגנטינאי הוא המועמד הראשי לספוג את הפגיעה הקשה ביותר במעמדו. דלפינו מגיע אחרי עונה שבה מילא בהצלחה מרובה את עמדת הסמול פורוורד הדלילה והעמיד מספרי שיא של 30 דקות ו-11 נקודות למשחק והוא המועמד העיקרי לפתוח בעמדה גם בתחילת העונה הזו, אולם במקביל הוא צפוי לאבד הרבה מאד דקות למגטי וכ.ד.ר, וכתוצאה מכך להפוך לשחקן חשוב הרבה פחות במערך הצפוף של סקיילס.

האקס פקטור:

עם כל הכבוד למגטי, גודן וכ.ד.ר, עיניהם של שני האוהדים במילווקי עוקבות בימים אלו בדאגה בעיקר אחרי צילומי הרנטגן של אנדרו בוגוט. הסנטר האוסטרלי הוא ללא ספק ה- MVP של הקבוצה בעונה הקודמת, והשחקן החשוב ביותר במערך גם בעונה הזו. מסיבה כלשהי הזניחה מילווקי דווקא את נושא החתמת הסנטר ההגנתי המחליף, לאחר ששחררה את קורט תומאס קשישא וגזוריץ' חסר התועלת. ההערכות מדברות כרגע על היעדרות של כחודש-חודש וחצי בפתיחת העונה, אולם אם הפציעה תימשך זמן רב יותר, עלולה הקבוצה למצוא את עצמה עם חור ענקי במרכז הרחבה, כשגודן וברוקמן הנמוכים יחסית עומדים ומסתכלים באימה על דוויטיי הליגה בשעה שאלה מחוררים את הרשת פעם אחר פעם. ניתן רק לקוות שמילווקי תנצל את החודש הנותר כדי להחתים את אחד הנגרים הפנויים בשוק, כי הדלילות הזו באיזור הצבע עלולה עוד לעלות להם ביוקר.

התסריט האופטימי:

אנדרו בוגוט מפתיע וחוזר לעניינים כבר באמצע נובמבר, ומילווקי מתחילה להזכיר את הקבוצה של העונה שעברה, רק טובה בהרבה. עם הסגל העבה מצליח סקיילס לשחק בשיטת הלחץ על כל המגרש למשך דקות ארוכות מדי ערב, מה שהופך את מילווקי לשיאנית איבודי היריבות של הליגה, בזמן שבהתקפה חל שיפור ניכר ביעילות, בעיקר בזכותם של ג'נינגס המתבגר, ומגטי הנלהב שזוכה גם בתואר השחקן השישי של העונה. מילווקי מסיימת את העונה במקום הרביעי במזרח ויתרון הביתיות לקראת הנקמה באטלנטה בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

התסריט הפסימי:

בשבועיים הראשונים גודן וברוקמן עוד מצליחים לעצור את גבוהי היריבה באמצעות נעלי פלטפורמה והרבה מוטיבציה, אולם ככל שהזמן עובר נראה שהפציעה של בוגוט חמורה משנדמה, עד שבשלהי דצמבר מתייאש ג'ון האמונד מהמאזן השלילי ומחתים את אריק דמפייר על חוזה ל-5 שנים. במקביל מתגלה שהשיפור שהבטיח ג'נינגס בקבלת ההחלטות מתבטאת פשוט בהחטאות מעמדות נוחות יותר, מגטי, כמו הרבה סקוררים נטולי הגנה לפניו, מקורקע למוות על ידי סקיילס, והקבוצה הופכת לגרסה חלשה יותר של העונה הקודמת ומסיימת מחוץ לתמונת הפלייאוף.

התחזית:

האמת היא שמצבו של בוגוט אינו מבשר טובות. בוגוט מעולם לא היה סמל הבריאות, וההתאוששות האיטית שלו מהפציעה במרפק מעלה את החשש שמא חזרתו תתעכב בחודשיים או יותר, וכמובן את השאלה כמה זמן ייקח עד שנראה את בוגוט האגרסיבי והדורס של העונה שעברה. במידה שלא יוחתם סנטר מחליף אמיתי, עלולה מילווקי לפתוח את העונה בהילוך נמוך מדי ולסיים את העונה במקומות 6-8 במזרח, לקראת מפגש עם יריבה קשה מדי, והסתפקות בהופעה מכובדת נוספת, שמסתיימת בסיבוב הראשון של הפלייאוף.