גמרו את הסוס?

העובדות ידועות – מאז שנת 2001, הפטריוטס זכו בראשות בית ה-AFC מזרח בכל שנה למעט 2002 ו-2008, ואף קבוצה מהבית לא השיגה יותר ניצחונות מהם באף עונה (בשנתיים ההן, הג'טס והדולפינס זכו בבית עם שובר שיוויון). אם נוריד את שנת 2008, אז בריידי היה פצוע מהרבע הראשון של המשחק הראשון, הרי שמאז 2003 הצמד בליצ'יק את בריידי זכה בראשות הבית בכל שנה במשך שבע שנים, שבע שנים שכללו שתי אליפויות, שלושה סופרבולים ועונה (כמעט) מושלמת אחת.

יכול מאוד להיות שגם העונה הרצף הזה יימשך – אני עדיין לא מכור על ההתקפה של הג'טס ושאר היריבות של הפאטס על הבית – אבל כרגע זה נראה רק עניין של זמן עד שהצמד המצליח ביותר אולי מאז מונטנה את וולש יהפוך לנוסטלגיה יפה ולא יותר מזה. לבליצ'יק יוחסו בשנים שלו בפאטס יכולות מיתיות כמעט בהפיכת שחקנים חסרי שם (במיוחד בהגנה) לפרובולרים, אבל בשנים האחרונות נראה שהיכולות הללו התפוגגו להן וכבר כמה שנים שחוליית ההגנה האחורית של הפאטס – זאת שפעם היתה חוטפת לפייטון מאנינג ארבעה כדורים במשחק והיום לא מצליחה לעצור את מארק סאנצ'ז – נראית פשוט מזעזע.

בכלל, בליצ'יק בנה את הקריירה שלו (ובצדק) על היותו מאמן הגנה מקורי ומאתגר, אבל שוב – בשנים האחרונות ההגנה של הפאטס היא לא יותר מבינונית, כשהמראה הכי טובה לכישלון שלה היא הביצועים מול בולטימור בפלייאוף אשתקד. ואם בעבר, אפילו בעונת 2007 המושלמת, ההגנה גימגמה, הרי שלפחות התקפית ידעת שיש לך על מי לסמוך שישים תמיד נקודות על הלוח.

בריידי כבר שנים מסומן כהול אוף פיימר בטוח, אבל את המוניטין שלו הוא בנה בעיקר על היכולת הווינרית שלו, כפי שבאה לידי ביטוי בפלייאוף ובסופרבולים בהם זכה. אבל גם פה הבקיעים במגן כבר די ברורים. שנה אחרי שנה שבריידי לא מצליח להביא את היכולות הווינריות שלו לידי ביטוי – אם זה בסופרבול של 2007 (היה לו זמן לדרייב משווה), במשחק נגד אינדי בשנה שעברה ובכלל – כל רבע רביעי של הפאטס נראה איום ונורא. אם פעם הפטריוטס היו מגיעים לרבע האחרון עם יתרון אז היה ברור שהמשחק גמור, הרי שהיום, אם הם מגיעים בפיגור, אתה יודע שהמשחק גמור , רק לכיוון השני - בדיוק כמו שהיה מול הג'טס בראשון האחרון.

אז האם הסיפור גמור? נתחיל מבליצ'יק. נקודת השבר נראית בלי ספק הנקודה שבה נתפס על הכנסת מצלמות למשחק במשחק הראשון של 2007. אמנם, הפאטס רצו אחרי המשחק הזה ולא הפסידו אף משחק עד לסופרבול, אבל ניצני היהירות של בליצ'יק התגלו אז במלוא עוזם. הרצת נקודות על קבוצות שלא עשו לו כלום, התקפה שלא ניסתה אפילו להריץ את הכדור והליכה על דאון רביעי גם כשהמשחק גמור. מאז, המצב רק החמיר. לאחר העזיבות של צ'רלי וייס ורומיאו קורנל, המתאם היחיד שקיבל אמון מסוים מהמערכת היה ג'וש מקדנילאס, ואחרי שהוא עזב לברונקוס, בליצ'יק לקח על עצמו יותר ויותר אחריות, כשעכשיו הוא גם קורא המהלכים בהתקפה וגם בהגנה. נוסיף לזה את העובדה שסקוט פיולי – ה-GM וחברו הטוב של ביליצ'ק – עזב לפני שנתיים לקנזס סיטי, וקיבלנו מאמן עם אחריות של גנרל קטן ועם אגו של נפוליאון.

כל זה היה נסלח, כמובן, אם התוצאות היו נשארות כבעבר, אבל קשה שלא למתוח ביקורת, אפילו אם אתה אוהד פאטס מושבע שהורגל לטוב מהידיים של בליצ'יק, על חלק גדול מאותן החלטות. כבר כמה שנים שלפאטס אין שום דבר שמתקרב להתקפת ריצה ושום דבר לא נעשה מאז הבחירה של לורנס מארוני כדי לשפר את המצב הזה. אם ב-2007 הצליחה ניו אינגלנד בעזרת התקפת המסירה שלה להתגבר על החוסר בריצה, הרי שעכשיו הליגה למדה אותה וכששני הרצים המובילים שלך הם פרד טיילור וסמי מוריס, ברור שמצבך בבעיה.

בנוסף, הפאטס כבר כמה שנים אוספים בחירות דראפט, תוך כדי שהם מוותרים על נכס אחרי נכס – ורייבל, סימור, אסנטה סמואל וכו' – ולא מצליחים כמעט לבחור שחקנים שימלאו את הנעליים הגדולות של השחקנים שעזבו. גם על המגרש המצב לא טוב יותר, כשאם בעבר הם היו עולים לחצי השני ותמיד מבצעים שיפורים בתכנית המשחק, בשנים האחרונות זה בדיוק הפוך, והפאטס פותחים יתרון בחצי הראשון רק כדי לאבד אותו בשני, שזה סימן ברור למאמן לא טוב.

ופה אנחנו מגיעים לצלע השניה. בואו נדגיש – בריידי עדיין ק"ב מהעילית של הליגה וטוב מ-90 אחוז מהמוסרים שמסתובבים בה. אבל בריידי תמיד היה יותר מזה. בריידי היה זה שיכולת לסמוך עליו ברבע האחרון שייקח אותך 80 יארד לט"ד מנצח. בריידי היה זה שמסתובב עם חיוך זחוח על הספסל כי הוא ידע שהוא הולך לנצח את המשחק. איפה זה ואיפה בריידי של היום. מאז הניצחון על בפאלו במשחק הראשון של העונה הקודמת (שגם בו, בואו נודה, הבילס נתנו לפטס את המשחק במתנה) אני לא זוכר את בריידי נכנס לרבע האחרון בפיגור ומנצח את המשחק, אפילו כשהמצב נוח מאוד, כמו ביום ראשון האחרון. גרוע מכך, גם אם ניו אינגלנד הגיעה לרבע האחרון ביתרון – כמו שהיה מול הקולטס בעונה שעברה – אז בריידי שבעבר היה שומר על היתרון בלי שום בעיה, היום לא מצליח להשלים את המסירות שלו ומסתובב על הסיידליינס כשהוא מקלל את כולם.

קשה שלא לתלות את חוסר ההצלחה של בריידי בפציעה שעבר לפני שנתיים. גם אם הברך שלו החלימה, הרי שבהחלט ייתכן שהוא איבד טאץ' מסוים במסירות שלו, ביכולת שלו להפעיל לחץ על הברך, שמונע ממנו להשלים את המסירות הארוכות שהוא התרגל אליהן. בנוסף, יכול מאוד להיות שהחשש מפציעה משפיע בצורה פסיכולוגית על הדרך שבה הוא משחק ומגן על עצמו מפציעה נוספת, אם כי אני מודה שקשה לראות את זה בדרך שבה הוא משחק או חוטף פגיעות.

אבל נראה שיש פה עוד משהו, שלאו דווקא קשור ישירות לפציעה. מאז 2007, בריידי הספיק ללדת ילד עם האקסית שלו, להתחתן עם ג'יזל ולהוליד גם איתה ילד. אם נוסיף לזה את הפציעה ואת העובדה שבריידי השיג הרבה בחיים שלו וגם חטף הרבה מכות, יש לי הרגשה שלבריידי פשוט קצת, איך נגיד, נמאס. הוא עדיין משחק, כמובן, אבל הטענות החוזרות ונשנות שלו כל פעם שרסיבר לא עושה את העבודה כמו שצריך או שדפנסיב ליינמן יריב מרביץ לו קצת, התסרוקת המגוחכת שהוא מסתובב איתה והביצועים על המגרש גורמים לי לחשוב שהבחור פשוט התרכך והראש שלו לא לגמרי במשחק. אולי הוא מחפף קצת באימונים, אולי בהכנות למשחק, אולי במשחק עצמו הוא לא מרגיש שזה יהיה נורא אם הוא ישחרר את הכדור שניה יותר מוקדם כדי לא לחטוף מכה (אפילו לא במודע) גם במחיר של פספוס או חטיפה, אני לא יודע – אבל די ברור לי שבריידי היום לא מחויב לפוטבול כמו שהוא היה לפני ארבע וחמש שנים.

כמובן, אי אפשר להאשים אותו, אבל אני בכלל לא אתפלא אם תוך שנה-שנתיים בריידי יודיע בפתאומיות שהוא פורש מהמשחק. בניגוד ליריב המושבע שלו, פייטון מאנינג, שחייו תמיד היו אך ורק פוטבול, הרי שבריידי נראה לי מוכן לזוז לשלב הבא (כוכב בהוליווד? דוגמן שמפו?) ועוד עונה לא מוצלחת מסוגלת בהחלט להיות הקש שישבור את גב הגמל. ואם זה יקרה, אז באמת בליצ'יק יצטרך להתחיל לפדות צ'קים שהאגו שלו כותב.