תוספת בנייה

מאזן בעונה שעברה: 50-32

סיימה את העונה: מקום עשירי במזרח

לאחר שלוש עונות כושלות ומחוץ לפלייאוף, אותן הפייסרס עדיין סיימו במקומות 9-10 במזרח ועם סיכויים קלושים לבחירה גבוהה בלוטרי, נראה היה שפתיחת העונה הקודמת מביאה עמה בשורה "שלילית לטובה" עבור אינדיאנה. בתקופת פגרת האולסטאר, המאזן של אינדיאנה מיקם אותה כקבוצה הרביעית הגרועה בליגה, כישלון מובן בהתחשב במכת הפציעות שנחתה על הקבוצה. הפייסרס הסימפטיים, שהתפרקו מנכסיהם לאט-לאט מאמצע העשור האחרון - הפרישה של רג'י מילר, הקטטה בפאלאס, הפציעות של ג'רמיין אוניל וצרות אחרות - סופסוף החזיקו בסיכוי כלשהו לבחירה גבוהה בשחקן שיקפיץ אותם דרגה. אבל בעוד קבוצות אחרות מבצעות טנקינג, באינדיאנה התעוררו ועם סגל הבריא סופסוף, השיגו מאזן 50% במרץ וסיימו את אפריל עם 3-4. זה היה רחוק מלהספיק עבור פלייאוף המזרח, אך בהחלט השפיע על מיקום הפייסרס בדראפט 2010 - בחירה עשירית.

הזכרנו כבר את מכת הפציעות שבאופן אירוני, הגיעה לאחר שבסקירתנו את אינדיאנה אשתקד, נכתב: "החדשות הטובות? הם חסינים לפציעות יותר מכל קבוצה אחרת בליגה". אז הנה מה שקרה לחסינות של הפייסרס בעונה שעברה: כוכב הקבוצה דני גריינג'ר החמיץ 20 משחקים ולראשונה בקריירה הממוצעים שלו ירדו במקום לעלות; מייק דאנליבי חזר מכמעט עונה שלמה בחוץ, נראה כמו צל של השחקן שהיה לפני ופיספס 15 משחקים; ג'ף פוסטר, חביב האוהדים שנותן הכל על הפרקט, שיחק 16 משחקים בלבד; טי. ג'יי. פורד, הרכז היחיד בקבוצה שראוי לפתוח בחמישייה, פיספס את כל ינואר, חזר כמחליף וגמר את העונה לאחר 47 משחקים; ואפילו הרוקי טיילר הנסברו, פועל צווארון כחול שסומן כיורש המוכשר יותר של פוסטר, נפצע בירך עוד במהלך ליגת הקיץ ולא תפקד 100%. הוא הספיק לשחק 29 משחקים בטרם גמר את העונה בגלל זיהום באוזן הפנימית. כן, שמעתם נכון.

בין נקודות האור מהעונה שעברה באינדיאנה: טרוי מרפי סיפק עונה נוספת של ממוצעי דאבל-דאבל בנקודות וריבאונדים, לצד כמות שלשות מכובדת ובאחוזים טובים; דנטיי ג'ונס, סווינגמן הגנתי שהחתמתו בקיץ שעבר נתפסה כמהלך מיותר מבחינה מקצועית וכלכלית יחדיו, הראה שיש לו מה למכור בהתקפה כל עוד לא מצפים ממנו לקלוע שלשות פנויות (תפקידו בדנבר); והסנטר הצעיר רוי היברט זכה לעלייה משמעותית בדקות המשחק, בעיקר הודות לשיפור בהימנעותו מפאולים אבל גם בזכות כושר גופני משופר, שנבע מירידה משמעותית במשקל ובאחוזי השומן.

באו: דארן קוליסון וג'יימס פוזי (בטרייד מניו אורלינס), פול ג'ורג' (רוקי, בחירה 10), לאנס סטיבנסון (רוקי, בחירה 40)

עזבו: טרוי מרפי (בטרייד לנטס), ארל ווטסון (ליוסטון), לותר הד (לניו אורלינס)

בזמן שבלגאן קיץ 2010 השתולל בחוץ, הפייסרס ישבו בשקט ונראה היה שהם ממתינים לקיץ הבא, שבו החוזים של מרפי, דאנליבי, פוסטר ופורד יסתיימו, ויתפנה כסף רב בתקרת השכר של אינדיאנה. אבל אז הגיע הטרייד המרובע בהשתתפות ניו אורלינס, יוסטון והנטס. אם יש קונצנזוס לגביו, זה שאינדיאנה היא המרוויחה המובהקת מהטרייד. אומנם הם נאלצו לוותר על טרוי מרפי ולספוג את החוזה של ג'יימס פוזי, אבל זה מחיר פעוט כשלוקחים בחשבון את צירופו של דארן קוליסון הצעיר, מבלי לוותר אפילו על בחירת דראפט עתידית. קוליסון אמור למלא סופסוף את החלל של הפייסרס בעמדת הרכז, שלמעט הבלחות של כישרון ובריאות מצד ג'מאל טינסלי, נותרה מיותמת במשך כל העשור האחרון מאז שמארק ג'קסון האגדי עזב.

עוד על קוליסון בהמשך, אבל חיסרון בולט כתוצאה מהטרייד זה החור שנוצר בעמדת הפאוור פורוורד. האופציות של אינדיאנה בעמדה כוללות את טיילר הנסברו וג'וש מקרוברטס, שתי תקוות לבנות שכבר התחרו זה בזה בדרבי הגדול של כדורסל המכללות – צפון קרוליינה (הנסברו) מול דיוק (מקרוברטס). הנסברו הקשוח חוזר מעונה עמוסת פציעות וניתוחים, אם יצליח להישאר בריא הפעם אז תהיה לו הזדמנות פז להוכיח עד כמה הוא מסוגל לתרגם את הדומיננטיות שלו במכללות, מול המאסה והאתלטיות שממתינים לו ב-NBA. מקרוברטס כבר הספיק להעביר שלוש עונות על קצוות הספסל בפורטלנד ואינדיאנה, הוא יותר אתלטי ומוכשר לעומת הנסברו אבל הרבה פחות נחוש ועקבי – תכונות שהוא יצטרך לשפר כדי לנצל את הצ'אנס למלא ואקום באינדיאנה ולהישאר בליגה.

אופציות נוספות לעמדה הם ג'ף פוסטר – שחוזר מפציעת גב קשה – וסולומון ג'ונס הארוך והאתלטי. אבל שניהם יצטרכו לתת גיבוי גם בעמדת הסנטר. מאמן הפייסרס, ג'ים אובריאן, אוהב לשחק עם גבוהים שקולעים שלשות כגון אנטואן ווקר וטרוי מרפי, כך שלאור ריבוי שחקני הכנף באינדיאנה, אל תתפלאו לראות דקות ממושכות בהן דני גריינג'ר או ג'יימס פוזי הבנויים חזק, ישחקו בעמדה 4.

ריבוי שחקני הכנף באינדיאנה נובע בין היתר מבחירותיו של לארי בירד בדראפט האחרון. פול ג'ורג' שנבחר עשירי כיכב בליגת הקיץ – 15.2 נקודות, 52% מהשדה, 7.8 ריבאונדים ו-2.4 חטיפות. אבל בדומה לברנדון ראש שאמור לעלות לפניו בחמישייה, יש לו נטייה להתנהל על הפרקט בתור ספוט-אפ שוטר, במקום לנצל את האתלטיות המרשימה שלו. ג'ורג' יצטרך גם לשפר את השליטה בכדור וקבלת ההחלטות, כדי לעלות כסקנד גארד לצד גריינג'ר ולא רק כמחליף שלו.

בסיבוב השני, בירד שוב הימר על פרשמן ורסטילי עם פוטנציאל גבוה – לאנס סטיבנסון, שכיכב במגרשי רוקר פארק בניו יורק, שם זכה לכינוי "נולד מוכן". סטיבנסון בחר להיכנס לדראפט למרות עונה אחת בלבד ודי בינונית במכללת סינסינטי, אבל הערכות מסוימות שלפיהן הוא מתאים יותר ל-NBA מאשר לכדורסל המכללות, זכו לתמיכה בליגת הקיץ. סטיבנסון תופקד שם כרכז, עמדה שבה הפגין דומיננטיות פיזית מול שומריו וחילץ השוואות לטייריק אוואנס. הוא בראש ובראשונה סקורר, בעיקר במגרש הפתוח, אבל עם יכולת מסירה שגרמה לאובריאן לשקול אותו בתור רכז פותח. אבל אז הגיעו קוליסון והאשמה בתקיפה כנגד סטיבנסון, שדחף את חברתו במורד המדרגות. באינדיאנה למדו להישמר מטראבל מייקרים בשנים האחרונות – רון ארטסט, סטיבן ג'קסון וג'מאל טינסלי הם לקח טוב – וסטיבנסון הושעה מאימוני הקבוצה עד להודעה חדשה. אבל עם תחרות על תפקיד הרכז המחליף מצד טי. ג'יי. פורד הגמור (ראו בהמשך) ואיי. ג'יי. פרייס הבינוני, הסיכויים של סטיבנסון להתגלות כגניבה עדיין טובים למדי.

חמישייה: דארן קוליסון, ברנדון ראש, דני גריינג'ר, טיילר הנסברו, רוי היברט

ספסל: לאנס סטיבנסון, איי ג'יי פרייס, מייק דאנליבי, דנטיי ג'ונס, פול ג'ורג', ג'יימס פוזי, ג'ף פוסטר, סולומון ג'ונס,
ג'וש מקרוברטס, מאגנום רול, טי ג'יי פורד

מאמן: ג'ים אובריאן (עונה רביעית במועדון)

מועמד לפריצה:

רוי היברט המשיך הקיץ במגמה של הורדת אחוזי השומן בגופו ל-10% והתאמן תחת הדרכתו של ביל וולטון, מהסנטרים הטובים ביותר בתולדות המשחק. הממוצעים של היברט אשתקד ב- 25 דקות למשחק: 11.7 נקודות, 5.7 ריבאונדים ו- 1.6 חסימות. עם עלייה בדקות, הענק בגובה 2.18 יכול להיות ממובילי הליגה בחסימות, כשגם במשקלו המופחת הוא מהווה נוכחות פיזית ומרתיעה בצבע. יש להיברט טאץ' מצוין אבל הוא חסר אתלטיות, זריזות וגם נוטה לשחק רך, תכונות המשפיעות על יכולתו לסיים חזק בקרבת הסל, לשמור אחד על אחד ואפילו להוריד ריבאונדים בהגנה. אבל אם השיעורים אצל וולטון עזרו, אז לצד ואקום מתחת לסלים שנוצר עם עזיבתו של מרפי, היברט מסוגל לתת עונה של מועמד לתואר השחקן המשתפר בליגה.

מועמד לדעיכה:

טי. ג'יי. פורד דועך כבר שלוש עונות ברצף, שכללו פציעות ונישול מהחמישייה על ידי חוזה קלדרון, ארל ווטסון וג'ארט ג'ק. אבל עם קוליסון בחמישייה, לא בטוח אפילו שפורד יעלה מהספסל כמחליף. מדובר בצמד רכזים נמוכים וצנומים, כאשר פורד אף מהווה נטל בהגנה, לכן סביר כי אובריאן יעדיף את יתרון הפיזיות של סטיבנסון או את איי. ג'יי. פרייס הממולח, בתור גיבוי. באינדיאנה כבר ניסו להעביר את פורד, אבל הוא מרוויח 8.5 מיליון השנה והפייסרס לא ירצו לספוג חוזים ארוכי טווח בתמורה לחוזה המסתיים שלו, כדי לא לצמצם את כמות הכסף שיוכלו לבזבז בקיץ הבא. כרגע פורד מסרב להתפשר על שכרו כדי להשתחרר מהחוזה, אבל כמו שקרה לג'מאל טינסלי באינדיאנה, יתכן וכמה חודשים מחוץ לפרקט ישנו את דעתו.

אקס-פאקטור:

הממוצעים של דארן קוליסון לאורך 37 משחקים מעונת הרוקי שלו, כאשר החליף את כריס פול הפצוע בחמישייה, מבהירים את גודל הציפיות שתולים בו באינדיאנה: 18.8 נקודות, 48.5% מהשדה, שלשה למשחק ב-43%, 9.1 אסיסטים, 1.4 חטיפות וגם 3.5 ריבאונדים. כעת יצפו מקוליסון למספרים דומים ולמשך עונה שלמה. באופן אירוני, יתכן והיה לקוליסון קל יותר למלא את החלל של פול בהורנטס, בהשוואה לחלל שיצטרך למלא באינדיאנה. בהורנטס, קוליסון השתלב בשיטה מובנית סביב רכז דומיננטי, ושיתף פעולה עם גבוהים ניידים שיכולים לקלוע בפיק אנד רול (אמקה אוקאפור) או ממרחק (דייויד ווסט). באינדיאנה, קוליסון יצטרך להתאים את עצמו לצד גריינג'ר, כוכב הקבוצה וסקורר שרגיל להחזיק בכדור לא מעט; ולשתף פעולה עם היברט, שלמרות השלת הקילוגרמים הוא עדיין הרבה פחות נייד מגבוהי ההורנטס. קוליסון יצטרך לספק תשובה קריטית להמשך הבנייה מחדש באינדיאנה – האם הוא רכז פותח לגיטימי במזרח השופע רכזים אתלטיים ודומיננטיים כמו דרק רוז, רייג'ון רונדו והבחירה הראשונה בדראפט, ג'ון וול? קוליסון הוא שומר מצוין בכל הקשור ללחץ על מובילי כדור, אבל נחות פיזית בהשוואה לשמות הנ"ל.

תסריט אופטימי:

קוליסון נראה כמו בעל הבית למשך העשור הקרוב; היברט פורץ בגדול ומסתמן כמענה הטוב ביותר לדווייט הווארד במזרח; גריינג'ר נותן עונה בריאה עם אחוזי קליעה משופרים; הרוקיס שמפגינים ניצוצות של כוכבות והנסברו בעונה בריאה, גורמים לבירד להיראות כמו גאון דראפט; ואפרופו דראפט, הפייסרס מתוגמלים על עונה של כדורסל יפה וחכם, עם זכייה ממוזלת בבחירת טופ 3 למרות מאזן מכובד בסוף העונה.

תסריט פסימי:

אחוזי הקליעה של קוליסון בירידה ובדומה לעונת הרוקי שלו, הוא רושם מעל 4 איבודים למשחק כשחקן חמישייה; היברט לא מסוגל ליותר משלושים דקות למשחק, בגלל פאולים וכושר לקוי; גריינג'ר שוב לא מגיע לשבעים משחקים והממוצעים ממשיכים לרדת; הרוקיס נראים כמו פרויקטים לטווח בלתי מוגדר, במקרה של סטיבנסון זה כולל שורה של תקריות מחוץ למגרש; הנסברו לא מפסיק להיפצע, הפייסרס שוב פותחים עונה כאחת הגרועות בליגה ונותנים פוש בחודשיים האחרונים בדרך לבחירה 10-13 נוספת.

תחזית:

השנה יש במזרח מספר קבוצות שסביר כי לא יעפילו לפלייאוף, אבל מסוגלות להתחרות בבינוניות של אינדיאנה ועל מקומות 9-10 חסרי התועלת. הפייסרס מסוגלים לעונה באזור ה-35 ניצחונות, מה שמעניין יותר לגביהם זה התשקיף לעתיד. קוליסון-גריינג'ר-היברט מסוגלים לעונה משותפת שתבטיח עתיד ורוד – אבל בגוונים של אפור, כל עוד לא יצוץ ביניהם כוכב נוסף.