מכבי בדרך לאליפות הפופולריות

נפתח בחשיפה: בשנים הגדולות של מכבי תל אביב באמצע העשור הנוכחי לא שיחקו בה ישראלים רבים. החמישיה הורכבה מארבעה זרים ומישראלי אחד, טל בורשטיין, שהיה שחקן מסייע ולא יותר. יותם הלפרין מיעט לקבל דקות ועזב, יניב גרין סופסל ונדד, שרון ששון בא והלך. וראו זה פלא: איש לא ביקר את מכבי על מיעוט הישראלים בהרכבה. מרבית העיתונאים היו עסוקים בהתחנפות לראשיה על ההצלחות, התגלגלו מצחוק מהבדיחות של פיני גרשון במסיבות העיתונאים והפכו את הגוי שרונאס יאסיקביצ'וס לגיבור תרבות. כולם חיו נהדר עם הזרים, כי הם ניצחו.

הבעיה מתחילה כשמכבי לא מנצחת. במקרה הזה צצה ועולה הביקורת, שנובעת בחלקה מהתסכול מכשלונותיה ובחלקה האחר – מאגף שונה בתקשורת – משמחה לאיד. במשך שנים, מאז ימי חנן קרן, דרך תומר שטיינהאור ועד לליאור ליובין, הוטח במכבי שהיא מעדיפה לייבש על הספסל את מיטב הישראלים במטרה להחליש את יריבותיה. למרבה האירוניה, מכבי שילמה בעונה האחרונה, שגם בה נכשלה, את המחיר הציבורי של הפנמת המסר הזה. מאמן שלא סופר את השחקן הישראלי, פיני גרשון, יחד עם הנהלה שחרדה מביקורת על ספסולם של שחקנים כמו גל מקל, הביאו לכך שמכבי התרוקנה כמעט לחלוטין ממקומיים בכירים. אז היא שוב ספגה ביקורת, והגיבה אליה, כפי שהתרגלה לעשות בקיצים האחרונים.

הנושאים שבעטיים סופגת מכבי אש אמנם משתנים, אולם התגובות ההיסטריות זהות. המאמן הזר לא מתחבר לקהל? בואו נחתים את עודד קטש האהוד למרות חוסר ניסיונו. אפי בירנבוים מנצח את מכבי שלוש פעמים? בואו נסגור איתו תוך התעלמות מעשרות נורות אזהרה מהבהבות. קרלוס ארויו היקר לא הצליח? בואו נבנה קבוצה עם שחקנים זולים יחסית. פיני גרשון מפסיד אליפות ועושה בושות במסיבות עיתונאים? נשלם לו מאות אלפי דולרים כדי שיישב בבית. פרטיזן בלגרד הענייה ומרובת המקומיים גוברת על מכבי נטולת הישראלים? נחתים את אליהו, בורשטיין וכדיר ונדבר בלי הפסקה על "החזרת הזהות הישראלית", בתקווה שמי שטרם רכש מנוי יבין את המסר ויחזור ליציעי נוקיה.

חייבים לציין שאין כל פסול בהחזרת הזהות הישראלית למכבי תל אביב. גילוי נאות: גם כותב שורות אלו היה חלק מהמקהלה שקראה למכבי לשוב לאוריינטציה המקומית. אלא שכדי לעשות זאת, מכבי לא צריכה להתחיל מהקבוצה הבוגרת. עליה להקצות חלקים נכבדים מתקציבה לשיקום מחלקת הנוער השוקעת שלה, להחתים את מיטב המאמנים לקבוצות הילדים והנערים, להיאבק באקדמיה לכדורסל של האיגוד ששואבת מהקבוצות את כל הכשרונות ולחדש את זרם ייצור השחקנים, שפסק כמעט לחלוטין בשנים האחרונות. הצעד היחיד שהתקרב לכל אלה היה החתימה על הסכם שיתוף הפעולה עם מגידו מהליגה הלאומית, רק שפעם הייתה מכבי מטפחת בליגה השנייה את עודד קטש, והיום היא שולחת לשם את נמרוד טישמן. שחקני כדורסל מתחילים לייצר בגיל 12, לא מנסים להציל בגיל 19.

בשורה התחתונה, מכבי בסך הכל החתימה שלושה שחקנים כדי להתכתב עם התקשורת, אבל זו תסנוט בה גם אם הסגל שלה יהיה כל ישראלי. היא מחזירה את אליהו בסכום מופקע, למרות עומס בעמדה מספר 4 (הנדריקס, בלו, פניני וגם כדיר, שתקוע כעת לצהובים כמו עצם בגרון); היא הופכת את טל בורשטיין, שכבר שנים לא נתן עונה טובה ברמת יורוליג, לסקנד גארד הטבעי היחיד שלה, חודש לפני פתיחת העונה; היא תחתים לבסוף קלעי – תפקיד קריטי בכל עונה ובפרט בכזו שבה קשת השלוש מורחקת – בעודף שנותר; היא מכתיבה לדייויד בלאט הרכב שספק אם היה בונה בעצמו. מכבי לא באמת שינתה קונספציה, כי מעולם לא היתה לה כזו. היא בסך הכל מגיבה לקול שבוקע לכאורה מהציבור, אך קיים בעיקר בעיתונות ולא ביציעי יד אליהו.

רק כשתהיה לה דרך מקצועית אמיתית, תוכל מכבי לפתח עמוד שדרה ולא לתת לרחוב הספורטיבי לנהל אותה. היא תוכל להתוות דרך כזו רק כשבהנהלתה יישבו אנשי כדורסל אמיתיים. אפילו בליגת העל החצי מקצוענית ינוהלו בעונה הקרובה שתי קבוצות – בני השרון ומכבי אשדוד –על ידי ג'נרל מנג'רים בעלי תעודת מאמן. מכבי תל אביב, לעומת זאת, משלמת לפיני גרשון יותר ממיליון דולר ברוטו ואפילו לא מתייעצת איתו לגבי בניית הקבוצה. הסיכום עם השחקן הנהדר שהוא עמד להחתים, מילאן מצ'וואן, בוטל עם עזיבתו, כי בהיעדר ניהול מקצועי האגו משחק תפקיד גדול יותר משיקולים ענייניים. כדי לתת סמכויות אמיתיות לג'נרל מנג'ר יצטרכו דייויד פדרמן, שמעון מזרחי והרקנאטים למחול על כבודם ולזוז הצידה, ולכך הם לא מוכנים.

בקיץ הבא, כשיבקרו את מכבי על כך שייבשה את אלישי כדיר, יניב גרין וגיא פניני, שיגיעו חלודים ולא מוכנים לאליפות אירופה לנבחרות בליטא, היא שוב תעוף ברוח כמו לולב ותשנה קונספציה. הדרך היחידה להימנע מכך היא ניצחונות, רק שכרגע נראה שמכבי לא בונה קבוצה כדי לזכות בתארים, אלא כדי לזכות בתחרות פופולריות.