פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        להרביץ, להתפלל, להפסיד

        סיכום שבוע 2 ב-NFL. במוקד: הטקטיקה הלא משתלמת של הרייבנס, המחלוקת של ויק והכיסוי הרעוע על אנדרה ג'ונסון

        השבוע הלכנו למרכז קניות הקרוב למקום מגורינו, ואחרי שגררנו את הילד מחנות אחת לשניה, הוא התחנן לגלידה (או כמו שהוא קורא לזה – לקלידה. ילדים הם עם חכם, קוראים לדברים על בסיס מה שעושים איתם. לאופנוע, למשל, הוא קורא נוסנוע. אבשלום קור, מאחוריך) ובסוף נשברנו ולקחנו אותו לפוד קורט כדי להשביע את רצונו. מפה לשם, הרעב כרסם גם בנו ובסוף נשברנו וקנינו שתי מנות מהבורגר קינג שליד. לא המבורגר חלילה - טורטיה ברבקיו. או כמו שאני קורא לזה – שאריות של המבורגר בתוך לאפה עם רוטב אלף האיים. כן, זה מגעיל כמו שזה נשמע. שנה שלמה גרנו בארה"ב ופעם אחת לא קנינו ג'אנק פוד של מקדונלד, בורגר קינג או (הכי גרוע) KFC, והנה פה אנחנו יושבים ואוכלים בורגר קינג כמו אחרוני הווייט טראש.

        ברט פארב שחקן מינסוטה וייקינגס (AP , Andy King)
        עוד הוכחה לזיכרון הקצר שלנו. ברט פארב (צילום: AP)

        כמובן, כל קשר בין החוויה האמריקאית לזו הישראלית מקרי בהחלט. הרעיון של ג'אנק פוד הוא פשוט מאוד – אנחנו ניתן לך אוכל שומני ומגעיל, ואתה תאכל אותו כי הוא מגיע מהר ובזול. בארץ זה בדיוק אותו דבר, רק שלוקח לו חצי שעה להגיע והוא יקר בטירוף. מה שכן – הוא מגעיל באותה מידה. אין מה להגיד, אנחנו והאמריקאים לא בדיוק אותו דבר. אבל יש דבר אחד שמאחד את כולנו כבני אדם – לכולנו יש זכרון קצר כמו של דג. או כמו שהאמריקאים אוהבים לנסח את זה – What have you done for me lately?

        קצת פרופורציה לא תזיק

        שימו לב למסקנות משבוע שעבר, שלא רק אני הגעתי אליהן, אלא גם מרבית הפרשנים האמריקאיים: לפטריוטס יש הגנת מסירה טובה, טום בריידי חזר לעצמו, מארק סאנצ'ז בלוף, הג'טס בלון נפוח, אלכס סמית' ק"ב גרוע, לסינסינטי אין הגנה, ג'ו פלאקו ק"ב מצוין, מאט ריאן פלופ, אינדינפוליס בדעיכה, דנבר גמורה ודאלאס סתם מסריחה.

        טוב, המשפט האחרון תמיד נכון, אבל חוץ מזה כנראה שכולנו, גם אני, חייבים ללמוד לקחת דברים בפרופורציות. כמו שהג'טס הוכיחו לנו השבוע, להסיק מסקנות על סמך משחק אחד או שניים זאת פשוט טעות. קחו דווקא את מינסוטה בתור דוגמה – הם נמצאים על מאזן של 2:0, ברט פארב מסריח כבר שבוע שני והפעם הוא מוסר לשלושה אינטרספשנס בלי ט"ד ובאופן כללי נראים בדרך הבטוחה לכשלון. אבל האם זה באמת כך? אנחנו מדברים פה עדיין על התקפה שהק"ב שלה לא שיחק חצי שנה וצריך להכיר שני רסיברים חדשים, הם עדיין היו מאוד קרובים לנצח את שני המשחקים הללו (אחד מהם מול האלופה, יש לזכור) ומספיק להסתכל על מה שאדריאן פיטרסון עושה כדי להבין שאם פארב ייכנס לכושר (והוא ייכנס), יהיה קשה מאוד לעצור את הקבוצה הזאת. כל מה שצריך זה טיפה סבלנות.

        אז עם העירבון המוגבל הזה (כלומר, כל אנליזה פה מספיקה בדיוק עד המשחק הראשון של שבוע הבא), הנה הנקודות שלי לשבוע השני של העונה.

        בשביל מה הבאתם תופסים?

        - בולטימור מתחילה יותר ויותר להזכיר לי את קבוצת הכדורסל שהייתי משחק בה כשהייתי ילד. מכיוון שתמיד הייתי נמוך ולא מוכשר במיוחד, לא הייתי יכול לנצח בזכות כדורסל נטו, אז עברנו לשיטה הפשוטה של להרביץ בהגנה, להרביץ בהתקפה ובאופן כללי להוריד את הרמה של המשחק כל כך שעד שייגמר הזמן נצליח לשים סל אחד יותר מהקבוצה השניה. אם בשבוע שעבר חשבנו שאלו הג'טס שגרועים התקפית אבל טובים הגנתית, הרי שהשבוע פשוט נדמה שבולטימור מפשטים את המשחק לשמירה על תוצאה נמוכה, הרבה מכות ומלחמה, ומקווים לטוב. שבוע שעבר זה עבד, השבוע קצת פחות. בכל מקרה, מישהו שם חייב לעשות קצת חושבים כי קבוצה שיש לה רסיברים מעולים כמו בולדין, מייסון וחושמנזדה וראנינג בק כמו ריי רייס לא יכולה להראות התקפית כל כך גרוע.

        - קשה לי עדיין לדבר על המשחק של הג'טס מול הפטריוטס אז אני אגביל את עצמי לנקודה אחת קטנה – הפציעה של דארל ריוויס. יש לי המון הערכה לצוות המקצועי של הג'טס, באמת, אבל מה הם חשבו לעצמם, שדארל ריוויס לא ייתאמן כל האוף סיזן, יפתח ישר במשחק הראשון אחרי פחות משבוע של אימונים, ויצליח לעבור את זה בלי שום פציעה? ושלא יהיו לכם ספקות – פציעת המסטרינג היא אחת הפציעות הכי טורדניות שיש, היא הולכת להשפיע על כל העונה של ריוויס, לא רק על השבועיים-שלושה הקרובים. בראיה לאחור, די ברור שהיה עדיף לתת לו לשחק בצורה מוגבלת בשבוע-שבועיים הראשונים במקום להסתכן בפציעה, אפילו במחיר של הפסד.

        - שאלתם את עצמכם פעם מה השופטים האלו עושים כל כך הרבה זמן מתחת לפרגוד בזמן של אינסטנט ריפליי? בדיון שעשינו בפאב עלתה האפשרות שהם צופים בסרטי פורנו, בודקים את מצב קבוצת הפנטזי שלהם, או האפשרות הסבירה ביותר – מסתכלים במצלמות שהותקנו בפאב שלנו ולפי מה שאנחנו חושבים הם מקבלים החלטה.

        חיים בזיגזג

        - אנדרה ג'ונסון, איזה ענק! אבל איך, באמת איך, במצב של דאון רביעי וזריקה על המשחק, הוא עומד באנדזון ומכוסה על ידי שחקן הגנה אחד בלבד? בכל מקרה, יוסטון הצטרפה העונה לסטטוס של היריבה הגדולה שלה מאינדיאנפוליס – לא משנה כמה היא דאון, אף פעם אל תספידו אותם. עם מאט שאוב, אנדרה ג'ונסון ועכשיו גם אריאן פוסטר (לא, לא שכחנו), מעט מאוד קבוצות יכולות לעצור את השטף ההתקפי הזה.

        - למרות הביצועים השבוע, אני עדיין חושב שמייקל ויק ק"ב מספיק טוב כדי לנצח קבוצות בינוניות, אבל מול קבוצות טובות שייסגרו לו את אופציית המסירה הראשונה ואת נתיבי הריצה (לא אמרתי שזה קל, אבל ראינו קבוצות עושות זאת בעבר) הוא ייכשל. יש כאלו שאומרים – תראה, אבל הוא לקח את אטלנטה לגמר ה-NFC, אני אומר – זה המקסימום שהוא יכול לקחת קבוצה. אבל אחרי שאמרתי את כל זה, אני מוכרח להסכים עם מה שחברי גיא אברהמי אמר לי ביום ראשון – יש הרבה יותר ק"ב מסריחים בליגה ממנו. הרבה הרבה יותר.

        - וכל הזיגזג הזה בעמדת הק"ב של פילדלפיה, למי זה טוב בדיוק? עכשיו קולב יודע שבכל פאשלה הכי קטנה האוהדים ירצו את ויק (אותם אוהדים שזרקו ק"ב טוב יותר בדמותו של מקנאב, דרך אגב) ובטח אנדי ריד גם ככה ישלב את ויק כל מהלך שני, מה שרק יפגע בביטחון של קווין קולב. מתכון בטוח לאסון, הדבר הזה.

        - בתחילת העונה חזיתי שמאט מור לא יישאר ק"ב בקרוליינה הרבה זמן וג'ימי קלאוסן יעלה לעמדה במקומו מהר מהצפוי, אבל גם אני לא חשבתי שזה יקרה אחרי שבועיים. על זה, רווקים היו אומרים – אדון פוקס – זה לא אנחנו, זה אתה. לך כבר הביתה.

        - מי שיילך הביתה במוקדם או במאוחר הוא וייד פיליפס. עוד הפסד בשבוע הבא בדרבי מול יוסטון וזה יהיה הרבה יותר קרוב למוקדם.

        - טים טיבו לא ראה מגרש בניצחון דנבר על סיאטל. יכול להיות שג'וש מקדונלד מתחיל לראות את האור?

        - זה רק אני, או שאיכשהו, לא משנה מה, בסוף באוקלנד פותח ברוס גרדקובסקי?

        - ושביירון לפטוויץ' לעולם יחתום בפיטסבורג?

        - ואם כבר פיטסבורג, עכשיו, אחרי שדניס דיקסון נפצע, הג'וב של ביג בן כשהוא יחזור בטוח שלו או שעדיין לא?

        - ועוד משהו, זה רק אני או שלדונובן מקנאב, עם הכובע ההפוך הזה, חסרים רק משקפיים גדולים כדי להיראות כמו סטיב ארקל?

        אנדרה ג'ונסון שחקן יוסטון טקסאנס (AP , Evan Vucci)
        איך זה שרק אחד כיסה אותו? אנדרה ג'ונסון (צילום: AP)