פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        דורכים במקום

        כשהשחקנים לא בתקופה טובה, הניצוצות לא עפים ומוטיב ההפתעה כבר לא קיים, לישראל אין מה למכור מול אוסטריה

        שלוש שנים פחות ארבעה ימים עברו מאז המשחק הראשון של ישראל בבית העליון והסנסציה מול צ'ילה ועד להפסד 3:2 וההדחה הכואבת על ידי אוסטריה, שסיימה סופית את החלום עבור שחקניו של אייל רן. וחייבים לומר את האמת, זה קרה בצדק, אף על פי שההתמודדות הייתה יכולה ללכת לשני הכיוונים. אוסטריה ראויה להיות בין 16 הנבחרות הטובות בעולם, ישראל נכון לעכשיו לא. אין לנו את האיכות של שחקן טופ 30-40 באופן קבוע, חסר לנו עומק, ושחקנים כמו הראל לוי, שסחב את הנבחרת לאורך השנים האחרונות, לא נעשה צעיר יותר ולא נכנס לכושר גופני טוב יותר.

        אחרי שלושה ימים מרוכזים של דייויס, המסקנה הכי מתבקשת היא שהדבר הכי מפתיע הוא דווקא שלא היו הפתעות. בטח לא ביחידים. כל המדורגים הבכירים ניצחו בקלות בארבעת המשחקים, פרט למרטין פישר שהצליח לחזור מפיגור מערכה במשחק החמישי. חוסר ההפתעות היא גם בשורה רעה לנבחרת בכחול-לבן, שהכח המרכזי שלה בשנים האחרונות היה גורם ההפתעה. ברגע שניצוצות לא עפים ושחקנים שמזייפים בסבב כל השנה לא נקלעים ליום חריג, לישראל ממש אין מה למכור מול הנבחרות הטובות בעולם. אפילו לא מול אוסטריה, ששייכת לדרג הבינוני.

        השנה החשובה של סלע

        לא צריך פסיכולוג ספורט או כל מומחה אחר כדי לקבל שיעור על התמודדות במצבי לחץ. אפשר פשוט להסתכל על המשחק של דודי סלע מול יורגן מלצר. אפשר ללמוד על מצבו הנפשי של הישראלי לפי דבר אחד בלבד: אם הוא חובט עם היד באוויר בין הנקודות (מעין אייר גיטר לעניים) הוא בתנופה. אם המצב הפוך, המדורג 85 בעולם נראה לא שקט, לא רגוע, ממהר בין נקודות ובמהלכן ומאבד סבלנות. כך היה גם הפעם כשבמשך שמונת המשחקונים הראשונים, סלע, שנמצא בכושר בינוני ומטה, הצליח להציג את הטניס שהביא אותו להישגים והניצחונות מול מיכאיל יוז'ני ו-פרננדו גונזאלס והצליח להתמודד עם העוצמות של מלצר.

        השבירה הראשונה שברה גם את הישראלי, שלא התקרב למהירות, העוצמה והטכניקה של המדורג 13 בעולם. נראה שפשוט ההפסד במערכה הראשונה הוציא לישראלי את הרוח מהמפרשים והוא נראה חסר חשק מאותו הרגע. הסרבים נכנסו באחוזים איומים (58) ולא אפשרו לסלע להשיג נקודות קלות ואייסים (אחד כל המשחק), מול מלצר שהצליח להשיג 10. סלע יסגור בקרוב את אחת השנים החלשות בקריירה שלו, אולי הגרועה מכולן. היום, כשהוא כבר בן 25, הוא מבין שעל הכישרון האדיר שיש לו לבד הוא לא יוכל לבנות קריירה. אחת הסוגיות המרתקות בספורט הישראלי תהיה פתיחת השנה הבאה של סלע, שבעצמו מבין שהגיע כבר לגיל בו הוא צריך להתייחס לעניינים בצורה יותר מקצועית. הקיץ הקרוב וההכנה לשנה הבאה יהיו הקריטיים בקריירה שלו.

        הקהל בשירות האוסטרים

        מי שהגיע ליד אליהו קצת לפני 13:00 זכה לראות את גדול טניסאי ישראל, עמוס מנסדורף, באימון אחרון עם הראל לוי. החוויה מהמפגש עם הבקהנד וחבטות ההחזרה של מנסדורף התגמד לעומת היכולת שלוי הציג שם. הוא נראה חד, חם ונכון למשימה כשגם הוא ידע שהכל יגיע אליו בסופו של יום. לכאורה, הוא לא יכול היה לבקש יותר מאשר יריב כמו מרטין פישר, 133 בעולם ששיחק בדייויס בפעם הראשונה בקריירה שלו. כך גם התחיל המשחק, ולוי גילה עליונות ברורה בדרך ל-2:6. אך פתאום יצא מפישר שחקן, שגם הוא הודה לאחר מכן במסיבת העיתונאים, שאפילו הוא לא ידע שיש בתוכו. סרב-וולי, בקהנד ופורהנד ו-11 אייסים ויכולת שלא הייתה מביישת שחקן בטופ 30, שהובילו אותו למה שהוא הגדיר כניצחון הגדול בקריירה שלו.

        לוי לא יכול היה להגיד את זה מהסיבות הברורות, אבל הקהל העצום ביד אליהו בעיקר פגע בו. לוי הוא פשוט מסוג השחקנים שלוקחים מאוד ללב את מה שקורה במהלך המשחק וכל נקודה חוזרת ועיכוב עולים לו בעצבים ובנקודות. בכל פעם שהוא התעצבן במשחק מול פישר, והיו הרבה רגעים כאלה, הוא הפסיד מיד שלוש-ארבע נקודות טיפשיות. האכזבה הכי גדולה מלוי, אחד הספורטאים היותר חביבים בישראל, היא בעיקר שפת הגוף שלו שגרמה לו להפסיד 11 משחקונים ברציפות. בנוסף, הוא הגיע למפגש בכושר גופני ומקצועי לא מספיק טוב ובשני המשחקים זה ניכר בצורה בולטת, בעיקר בעליות ובירידות שלו בתוך המשחקים עצמם. אחרי המשחק, אמר לוי שאין לו מושג לאן הוא ממשיך מכאן. תשובה שבטניס המקצועני כמעט תמיד מרמזת על פרישה.

        בירה אוסטרית משובחת

        ההפסד והיכולת האנמית במשחק הזוגות גרמו למחשבה שאולי יורגן מלצר הוא לא מי שחשבנו. אולי בכל זאת הוא הגיע בשילוב של מזל ומקרה למקום ה-13 בעולם. טעות. האוסטרי, שמתנשא לגובה של 1.83 מטר, הציג מול סלע את המשחק הטוב ביותר שראינו בשנים האחרונות בישראל. מעבר לנתונים היבשים, מלצר הוא פשוט כישרון ענק. אתלט ברמה הכי גבוהה שיש, טכניקת חבטות והגשות קרובה לשלמות, משחק רשת מצוין ועוצמה מנטלית נדירה, והוא הוכיח את זה מול קהל עוין במיוחד ולא ספורטיבי בהיכל יד אליהו. או כמו שהוא הגדיר את זה אחרי הניצחון על לוי: "חוץ מלהרים אותו על הכתפיים, הקהל עשה כאן הכל. מעולם לא נתקלתי באווירה כזו בטניס".

        יכול להיות שגונזאלס או יוז'ני ינצחו את מלצר פה ושם, אך מבחינת כישרון הם אפילו לא מתקרבים לקרסוליים שלו מבחינת שלמות המשחק. קצת חבל מבחינתו ומבחינת חובבי הטניס שהפריצה הגדולה שלו הגיעה רק השנה כשהוא כבר בן 29. רגע לפני שנסתנוור כאן מיריבות הפועל תל אביב בכדורגל, שנופלות או קמות על כח הקולקטיב, נחת בארץ ספורטאי על בענף יחידני - בן גילו של רוג'ר פדרר ויריב קבוע שלו בטורנירי הנוער, ועמד באופן מעורר השתאות במבחנים קשים.

        היה תענוג לראות ספורטאי כמו מלצר. חבל שאת רוב הקהל זה ממש לא עניין. מבחינתם תמיכה בישראל חייבת להיות טוטלית, הווה אומר שנאה לכל מה שאחר. הצעקות המבישות: "מלצר יא הומו" (אחריהן כמובן כולם צוחקים) מהיציע אולי יהדהדו לו קצת באוזניים, מה שברור הוא שזעקות השמחה וריח הבירה מחדר ההלבשה האוסטרית יהדהדו לכל מי שעמד באזור לעוד הרבה שנים.