עונה על כל הציפיות

דור שלם דורש אוויר

פרויקט פתיחת עונת ה-NBA המסורתי של וואלה! יוצא לדרך ואנחנו מתחילים לחמם את הפרקט עם סגנית האלופה מבוסטון, שנהנית מסגל עמוק והתקפי יותר, אבל הזדקנותם של שאקיל, אלן ופירס, הברכיים השחוקות של גארנט והטריו של מיאמי מאיימים לשלוח אותם לסכם תקופה

אסף רביץ
בעונה שעברה זה נגמר מרחק ניצחון אחד מטבעת (צילום: AP)

תקציר הפרקים הקודמים

מאזן בעונה שעברה: 50-32

סיימו את העונה: בעונה הרגילה במקום הרביעי במזרח. בפלייאוף- בהפסד במשחק השביעי בגמר מול הלייקרס, לאחר 4:1 על מיאמי, 4:2 על קליבלנד ו-4:2 על אורלנדו בדרך לשם.

בחלקים רבים של העונה שעברה, בוסטון נראתה כמו קבוצה גמורה. שנתיים אחרי האליפות ושנה אחרי הפציעה שמנעה מקווין גארנט לשחק בפלייאוף, שלושת הגדולים לא הצליחו לשמור על יציבות ובריאות. אחרי פתיחה טובה לעונה, שוב זו הייתה פציעה של גארנט שהתחילה התדרדרות שהביאה את הסלטיקס עד למקום הרביעי במזרח, אחרי אטלנטה הסימפטית. הברכיים של הביג טיקט בגדו בו והוא היה רחוק משחקן ההגנה הטוב בעולם שהוא היה לפני שנתיים ואיתו גם כל הקבוצה - מהגנה ששומרת את היריבה על 41.9 אחוזים בלתי אפשריים מהשדה הסלטיקס הפכו לקבוצה הגנה ממוצעת-פלוס שהיריבות קולעות מולה ב-45.1 אחוזים. גם פול פירס וריי אלן היו מעט פחות טובים. עונת שיא של רייג'ון רונדו, שהיה גדול גם בהגנה (מלך החטיפות של הליגה), גם בניהול משחק (רביעי באסיסטים) וגם בחדירות, לא הספיקה כדי לאזן את היחלשות שלושת הגדולים ואת חוסר היכולת של הרכש ראשיד וואלאס לתרום או לזוז על הפרקט.

ואז הגיע הפלייאוף. משום מקום, הכל התחבר מחדש בבוסטון. וזה התחיל מההגנה. KG אמנם לא חזר שנתיים אחורה, אבל עם רונדו, פירס, קנדריק פרקינס וטוני אלן לסלטיקס היו שחקני הגנה נהדרים בכל עמדה עם פתרונות לכל יריבה. השיא היה בלחץ על הכדור - בפוסט סיזן בוסטון אפשרה ליריבות רק 16.4 אסיסטים וכפתה 14.7 איבודים. שלוש מארבע היריבות הללו היו הקבוצות הטובות בליגה - קליבלנד, אורלנדו והלייקרס, אבל גם הן התקשו מול ההגנה הלוחצת שהנהיגו דוק ריברס וטום תיבודו.

מה לא היה בפלייאוף של הסלטיקס (טוב, נו, חוץ מטבעת). מול קליבלנד הם השיגו נצחון חוץ ב-18 הפרש רק כדי להפסיד בבית ב-29 אחרי הצגה גדולה של לברון, אבל ניצחו שוב בחוץ ב-32 הפרש במשחק ההתפרקות של קינג ג'יימס. רונדו היה גיבור הסדרה עם כמה הצגות בלתי נשכחות ולרגע נראה כמו הפוינט גארד הטוב בעולם. את גמר המזרח הם פתחו עם שני נצחונות חוץ באורלנדו בדרך ל-4:2 לא קשה במיוחד בכיכובו של פול פירס. בגמר הם ניצחו בסטייפלס סנטר בזכות 8 שלשות של ריי אלן, אבל במשחקים הבאים הוא קלע רק 4 מ-24 השלשות שזרק. דקות נהדרות של "ביג בייבי" דיוויס, נייט רובינסון וראשיד הביאו אותם עם יתרון 3:2 לשני המשחקים האחרונים בלוס אנג'לס, במשחק השביעי הם הובילו בפער דו ספרתי ברבע השלישי, אבל בסוף נגמר הכוח והטבעת נשארה אצל קובי. החבורה הוותיקה יצאה עם תחושת החמצה עצומה, בעיקר כי זה עשוי להתברר כצ'אנס האחרון שהיה להם.

(תוכן מקודם)

לא רק בזמן הקורונה: השירות הרפואי שעוזר לחולי לב

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה

אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

באו: שאקיל אוניל ודלונטה ווסט (שחקנים חופשיים, מקליבלנד), ג'רמיין אוניל (שחקן חופשי, ממיאמי), וון וופר (היה חצי עונה באולימפיאקוס), סמיח ארדן (מפנרבחצ'ה), אייברי ברדלי (רוקי, בחירה 19), לוק הרנגודי (רוקי, בחירה 52).

עזבו: ראשיד וואלאס (פרש, לפחות עד הקאם באק), טוני אלן (שחקן חופשי, לממפיס), שלדון וויליאמס (שחקן חופשי, לדנבר).

דני איינג' ידע שהקבוצה שלו זקנה ועייפה אחרי עונה מתישה וזקוקה נואשות לדם צעיר, אז הוא הביא את שאקיל אוניל בן ה-38. ה-MVP והקקטוס לשעבר החליט לגלות את השורשים האיריים שלו וחתם בסלטיקס לשנתיים על שכר מינימום של וותיקים (למי שמודאג- 1.5 מליון דולר, לא 20.70 לשעה) למרות שהיו קבוצות שהיו משלמות לו יותר. אחרי שהגיע כמושיע לקליבלנד ואכזב, הפעם הדיזל מודע למעמדו כשחקן משני שאולי יעלה מהספסל.

שאק יוכל לעזור לבוסטון בריבאונד ההתקפה (נקודת תורפה משמעותית), ביצירת נקודות בצבע ובהשלמת רוטציית הגבוהים עקב הפציעה של פרקינס שגרמה לו להפסיד את משחק 7 של הגמר (ולדוק ריברס להפוך את "החמישייה הראשונה שלנו עדיין לא הפסידה סדרה" לסטטוס בפייסבוק ולתחליף ל-"בוקר טוב") ותגרום לו להפסיד לפחות את רוב העונה הקרובה - כרגע הוא אמור לחזור אחרי האולסטאר, גם זה לא בטוח. בעונה הקרובה נדע האם שאק למד איך להזדקן בכבוד ואיך היקום מגיב לנוכחות שלו ושל ביג בייבי באותו קו קדמי.

עוד לפני הדיזל, איינג' דאג להחתים אוניל אחר וכנראה יותר חשוב - ג'רמיין. גם ג'וניל כבר הרבה מעבר לשיא וישתלב באופן טבעי במושבת הזקנים, אך לעומת כל השאר לו אין טבעת. את הצ'אנס הכי טוב שהיה לו חיסלו האגרופים של רון ארטסט, ואחרי שרון רון עצמו לקח אליפות ג'וניל מרגיש שגם לו מגיע. הרבה מים עברו מאז בברכיים שלו והוא הפך בעיקר למומחה הגנה במיאמי, אבל עדיין קלע 15.5 נקודות למשחק באחוזים מצוינים אחרי האולסטאר בעונה שעברה ואין ספק שהוא מהווה שדרוג התקפי משמעותי על פרקינס. מה שבטוח, עם ג'וניל ושוניל בוסטון הופכת לאחת הקבוצות עם הכי הרבה הופעות אולסטאר בהיסטוריה, לא בטוח שזה נתון שכדאי לזלזל בו. בטח לא כשזה קורה במועדון המעוטר ב-NBA, שגם הקיץ הכניס שחקן משנות השמונים הגדולות להיכל התהילה - דניס ג'ונסון המנוח.

פרט להם, איינג' החתים את פירס לארבע שנים נוספות, החזיר הביתה את הבן המשוגע דלונטה ווסט (שהושעה לעשרת המשחקים הראשונים בעקבות תקרית האקדחים מהקיץ שעבר), לקח הימור על המפציצן עם השם ההמבורגרי וון וופר, השאיר את נייט רובינסון ומרקיז דניאלס, בחר בדראפט את הפרוספקט המעניין אייברי ברדלי, שהיה יכול להתברר כעוד הברקת דראפט של איינג' אם הוא לא היה האופציה השישית בגארדים, והוסיף לסגל את הסנטר הטורקי המוכשר סמיח ארדן שינסה לנצל את הזמן כדי ללמוד. לעומת כל המצטרפים, ניתן לציין רק שניים ורבע עוזבים - ראשיד שהודיע על פרישה שרבים מאמינים שהיא זמנית, טוני אלן, שמשום מה ייקח את הכשרון שאין לו וההגנה שיש לו לממפיס, ושלדון וויליאמס שהעדיף לחלק מגבות בדנבר במקום להבין שהבית האמיתי שלו נמצא בבני השרון. בעצם, יש עוד עוזב אחד שעשוי להתברר כחשוב במיוחד - עוזר המאמן ומומחה ההגנה תיבודו, שיקבל סוף סוף צ'אנס כמאמן ראשי בשיקאגו.

בסופו של קיץ עמוס, איינג' וריברס יכולים לסמן וי על שתי המטרות שלהם - שיפור העומק וההתקפה. לבוסטון יהיה השנה סגל רחב במיוחד שיכול לאפשר לוותיקים לנוח יותר מהרגיל. אם דוק ממש ירצה לא תהיה לו בעיה לדאוג לכך שאף אחד לא ישחק יותר מ-30 דקות בעונה הרגילה, יש לו מספיק כלים לכך. לעומת העונה שעברה, רוב הכלים הם התקפיים. החמישייה השנייה המסתמנת כוללת את נייט, דלונטה, וופר, ביג בייבי ושאקיל - חמישה שכל אחד מהם יכול לייצר לעצמו מצב קליעה באפקטיביות. התלות המוחלטת בידית של ריי אלן ובפול פירס, תלות שעלתה להם באליפות, לא תחזור השנה.

מה מי מו

חמישייה: רייג'ון רונדו, ריי אלן, פול פירס, קווין גארנט, ג'רמיין אוניל/שאקיל אוניל.

ספסל: נייט רובינסון, אייברי ברדלי, דלונטה ווסט, וון וופר, מרקיז דניאלס, לוק הרנגודי, גלן דיוויס, שאקיל/ג'רמיין, קנדריק פרקינס, סמיח ארדן.

מאמן: דוק ריברס (עונה שביעית).

מועמד לפריצה:

יהיה קשה לצעירים לתפוס מקום ברוטציה עמוסת הקבלות שנוצרה בבוסטון, אבל אם יש חצי חור הוא נמצא בעמדת הסמול פורוורד המחליף. וופר עשוי לקבל צ'אנס בהרכב נמוך, אבל תהיה בעיה הגנתית. מרקיז דניאלס יתאים, אבל הוא אכזב בעונה שעברה. לכן יש שני שחקנים שאם יצליחו להשתחל לסגל אולי אפילו יקבלו דקות משמעותיות- בחירת הסיבוב השני לוק הרנגודי ומומחה ההגנה טוני גפני.

מועמד לדעיכה:

עשיתי אן דן דינו ויצא ריי אלן. גארנט כבר דעך ופירס צעיר ממנו בשנתיים ורק חיזק את מנהיגותו הקיץ. לפירס, כאמור, גם אין מחליף קלאסי, בעוד שמאחוריי אלן מחכים דלונטה, ברדלי, וופר ומרקיז שיכולים לשחק כשוטינג גארדים. אלן ירד בעונה שעברה מ-40 ל-36 אחוזים מעבר לקשת, וחוסר היציבות שלו בפלייאוף עשוי לרמוז על נפילה נוספת.

אקס פקטור:

השעון הביולוגי. בוסטון תעמיד השנה את הסגל העמוק והמגוון ביותר סביב שלושת הגדולים, אך בסופו של דבר העונה תקום או תיפול על השאלה עד כמה הם עדיין גדולים. אלן בן 35, גארנט 34 ופירס 33, ואחרי העונה העמוסה אשתקד, לא בטוח שהגוף שלהם יחזיק מעמד לעוד עונה של מאה משחקים, גם אם הם ינוחו יותר מהרגיל. מכיוון שגם האונילים זקנים ועמוסי פציעות, השאלה המרכזית היא אם כולם יצליחו להגיע בריאים ובכושר סביר לפלייאוף.

שני מפתחות נוספים - הראשון קשור ליכולת של רונדו לפתח קליעה מבחוץ. נקודת התורפה שלו עזרה ללייקרס לנטרל אותו לחלוטין רוב הגמר ולא אפשרה לו לנצל את היכולות יוצאות הדופן שלו. הוא פרש מהנבחרת בקיץ ברגע האחרון כשהבין שהוא לא בתוכניות, אולי זה יעזור לו להבין שבלי קליעה מבחוץ תמיד יהיה חסר לו משהו. השני קשור לעזיבה של תיבודו- האם היא תתברר כקריטית למשחק ההגנה או שהשחקנים כבר הפנימו ויבצעו אוטומטית את מה שהוא לימד אותם?

ולכדור הבדולח

תסריט אופטימי:

כל תסריט שנגמר באליפות. בוסטון לא אמורה להיות קבוצת עונה רגילה גדולה, אבל יש בה פוטנציאל ל-60 נצחונות ויש לה כלים לבצע את הצעד הקטן הנוסף שהיה חסר לה בעונה שעברה.

תסריט פסימי:

הברכיים של גארנט נגמרות בדצמבר ושל ג'וניל בינואר, ריי אלן לא פוגע ושאקיל כן פוגע - במרקם הקבוצתי. עוד לפני תום מועד ההעברות איינג' מחליט על בנייה מחדש ומחפש טריידים של וותיקים על צעירים. נגמרה תקופה.

תחזית:

מבחינת בוסטון עצמה, יש לה כלים לשרוד עונה רגילה עמוסת פציעות ורוטציה רחבה עם 55 נצחונות ויש לה סיכוי סביר להגיע לפלייאוף בריאה ומוכנה ללכת עד הסוף. אבל כאן נכנסת מילה שעד כה נמנעתי מלהשתמש בה - מיאמי. אם החבורה מפלורידה תתחבר, היא תציג שלישיית גדולים משלה, כשההבדל הוא שהשלישייה שלה תהיה בשיא הקריירה. רוב הסיכויים הם שמי שתרצה לצלוח את המזרח תצטרך לעבור במיאמי, ואם בוסטון תגיע למפגש כזה, למרות כל היתרונות שיש לה מסביב, מעט מאוד יהיה תלוי בה. לסלטיקס יש מאצ'-אפ נהדר מול אורלנדו, לכן אני מהמר שהיא זו שתגיע לגמר המזרח ותפסיד לכוח העולה מסאות' ביץ'.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully