גמר חתימה

לאוהדי ווסטהאם שהגיעו למשחק הבית נגד צ'לסי בשבת האחרונה ציפתה הפתעה לא נעימה. דייויד סאליבן, אחד הבעלים, החליט בצעד גלוי לב לחשוף את הקשיים הכלכליים שבניהול המועדון בטור אישי שכתב לתוכנייה הרשמית של המשחק: "המשימה להשאיר את המועדון מעל המים ובו בזמן לחפש אסטרטגיות לשיפור המועדון הינה קשה ביותר... החובות שלנו נאמדים בכ-100 מיליון ליש"ט". סאליבן נכנס לפרטים ומספרים והביא שלל דוגמאות לניהול הכושל של המועדון בעבר ובנוסף, שלח עקיצה חדה לכיוונו של אברהם גרנט כשדיבר על בניית הסגל הנוכחי: "הבאנו שמונה שחקנים לאזן את הסגל והשארנו את הכוכבים. החמצנו כמה מטרות בעיקר בגלל דרישות לא הגיוניות של שחקנים, סוכנים ומועדונים. בשלושת החודשים האחרונים עבדתי 16-18 שעות ביום וקיבלתי חשבון טלפון של 2,000 ליש"ט".

הבעיות הכלכליות בווסטהאם אינן בגדר חדשות ויחד עם זאת, תזמון הדברים של סאליבן אינו מפתיע והתוכן שלהם מהווה קונטרה ישירה לגרנט. בשבוע שקדם למשחק עם צ'לסי, גרנט שלף לראשונה את סל התירוצים. עוד לפני ההפסד הרביעי של הקבוצה, נפוצו ידיעות לפיהן מעמדו של המאמן מעורער והוא חי על זמן שאול. גם סוכנויות ההימורים הציבו את גרנט כבעל הסיכויים הגבוהים ביותר להיות המפוטר הראשון. הישראלי קרא, שמע ועבר למגננה, כשטען שהמצב הכלכלי פגע באפשרויות החיזוק וציין כי היה שמח לעוד כמה מיליונים עבור שחקני רכש.

גרנט בלחץ. מעבר לעובדה שהוא אחראי לפתיחת העונה הגרועה ב-115 שנות ווסטהאם, הוא מבין שהוא בדרך להפסד במלחמה האחרונה שנותרה לו באנגליה. העונה החולפת בפורטסמות המרוסקת החזירה לגרנט את הלגיטימיות, זיכתה אותו סופסוף בכבוד מהתקשורת האנגלית וביססה את מעמדו כמנג'ר מוערך על בסיס כישוריו ולא קשריו. אלא שגרנט צריך להוכיח עוד נקודה אחת – שהוא יודע לבנות קבוצה ולעמוד בראש תכנית ארוכת טווח. גרנט עשה לא מעט טעויות אסטרטגיות בבניית הסגל בקיץ ובנוסף הוא סובל מחוסר מזל ובעיות אובייקטיביות שאינן בשליטתו. השאלה היא האם הבעלים סאליבן וגולד יהיו מספיק סבלניים כדי לתת לישראלי הזדמנות אמיתית לתקן.

כדי להבין טוב יותר את הטענות של גרנט בעניין החיזוק, צריך לחזור לתחילת ההכנות. גרנט הבין מהר מאוד שהדרך המהירה ללב האוהדים נעוצה בשמירה על הקיים בכל הקשור לשלושת עמודי התווך בסגל – מתיו אפסון, סקוט פארקר וקרלטון קול. מעבר לחשיבות המקצועית של השלושה, מדובר בשחקנים שהגיעו למעמד של סמלים בקהל. אוהדי ווסטהאם מאסו בתדמית המועדון הקטן והעני שמתקפל בפני כל הצעה וגרנט הבין היטב את הלך הרוח והצהיר כי הם יישארו: "אפסון יישאר כאן, אנחנו אוהבים אותו והוא קפטן טוב", אמר על הבלם הוותיק, שבסוף העונה יהיה שחקן חופשי. על קול הוסיף גרנט: "אני לא רוצה למכור אותו. הוא עובד קשה והגישה שלו נהדרת".

כאן גם הגיעה נקודת המחלוקת הראשונה בין גרנט לבעלים. סאליבן הצהיר בקיץ כי ישמע הצעות על כל שחקן, למעט פארקר: "הבטחתי לאוהדים שלא אמכור את סקוט פארקר ולא אעשה זאת, לא משנה כמה מפתה תהיה ההצעה. אוהדי ווסטהאם סבלו זמן רב מבעלים שמכרו את הכוכבים הגדולים ושהבטיחו הבטחות ללא כיסוי. זה עידן חדש ואנחנו בונים ווסטהאם גדולה וחזרה יותר". לגבי השניים האחרים, הם הושארו לפי דרישתו של גרנט. ארסנל וניוקאסל הוזכרו כמועמדות לקלוט את אפסון ואילו ליברפול וטוטנהאם גיששו בסביבתו של קול. אלא שבסופו של דבר, כל השלושה נשארו באפטון פארק, כשפארקר אף זכה לחוזה חדש ומשכורת שבועית של 70 אלף ליש"ט.

ייתכן וכאן נעוצה הטעות הטקטית הראשונה של גרנט בבניית הסגל. הכסף שיכול היה להיכנס לקופה (כ-8 מיליון ליש"ט עבור כל שחקן), הוא בדיוק הכסף שהישראלי מבכה על חסרונו. "ידעתי מה המצב הכלכלי, אבל חשבתי שאוכל להוציא יותר", הודה גרנט לאחרונה. "בפורטסמות היה לי יותר כסף לרכש, אבל כאן אני לא יכול לסגור עסקאות של 5 או 6 מיליון ליש"ט. זה לא סוד שרציתי לעשות עוד דברים, אבל המצב הכלכלי בעייתי. הלוואי והיו לי את המיליונים של סטוק, סנדרלנד או בירמינגהאם".

על הדברים הללו בדיוק רעם סאליבן, שכן גרנט קיבל בקיץ שמונה שחקני רכש. תומאס היצלספרגר, פאבלו באררה, פרדריק פיקיון, טל בן חיים, ווינסטון ריד, ויקטור אובינה, לארס יקובסן והשוער הצעיר רוד בופין הוחתמו כשמנגד, רק שניים, גיז'רמו פרנקו ואלסנדרו דיאמנטי, עזבו. המשמעות היא שהסגל גדל ואיתו מחזור תשלום המשכורות. לווסטהאם לא נותרו מזומנים למטרות העיקריות: לוק רמי ואייגבני יעקובו, למשל, ולמעשה הטרוניה של גרנט היא שבניגוד לקבוצות מרכז הטבלה, הפטישים לא ביצעו העברה יקרה משמעותית.

אגב, אחת הסיבות לכך היא שגרנט והבעלים החדשים ירשו חוזים מנופחים של שחקנים, ביניהם ואלון בהראמי, רדוסלאב קובאץ', ג'ונתן ספקטור ואחרים שקשה מאוד למצוא להם רוכש במחיר הולם. סאליבן: "עכשיו אין להם ברירה אלא להוריד את הראש ולהתחיל לתרום. המצב לא הטריד אותם עד עכשיו, אבל הדרך היחידה החוצה היא להתחיל לשחק טוב".

כך הגיע גרנט לפתיחת העונה עם סגל רחב מאוד, אולי רחב מדי, אבל הוא רחוק מלמצוא בו הרכב מגובש. שימו לב לנתון הבא: בכל אחד מארבעת משחקי הליגה עד כה פתח הישראלי עם מגן ימני שונה (ריד, פובר, ספקטור ויקובסן) וכן החליף שלושה בלמים לצידו של אפסון (טומקינס, גבידון ובן חיים). אמנם ההגנה של ווסטהאם איומה וספגה עד כה 12 שערים, אבל אפסון עצמו טען לאחרונה שהשינויים התכופים לא עוזרים: "אנחנו צריכים יציבות בחלק האחורי. קשה לעשות את העבודה שמסביבך יש כל הזמן שינויים".

גם בכל הקשור לטקטיקה, גרנט עדיין מזגזג. הוא הבטיח לאוהדים כדורגל התקפי, אבל במחנה האימונים הנהיג שיטה שזכתה לכינוי: "4-5-1 אורתודוכסי". במשחק הבית מול בולטון, גרנט שינה ל-4-4-2, אך ללא הצלחה. ווסטהאם אמנם נראתה קצת יותר מסוכנת, אבל משחק ההתקפה שלה רחוק מלהיות שוטף. בכלל, בכל אחד מהמשחקים גרנט ניסה דברים שונים, החליף הרכבים, שינה תפקודים, ניסה שחקנים, אבל לא מצא את הנוסחא. עמוק בתוך פתיחת העונה, ווסטהאם עדיין מחפשת את עצמה מקצועית. "אולי יהיה טוב יותר בלעדיו במשחק בסטוק", נכתב בציניות ב"ג'רדיאן" השבוע. "חלק מההרכבים והטקטיקות שלו בשבועות האחרונים עוררו לא מעט תמיהות".

אחד שדווקא שומר על יציבות בהרכב הוא השוער רוברט גרין, מי שהפך לאחד מאויבי הציבור באנגליה לאחר השער המגוחך שספג מארצות הברית במונדיאל. גרנט שלח הרבה מסרים מעודדים לגרין במהלך הפגרה, החמיא לו וטען כי הוא מסוגל להתגבר על הביקורת ולתת עונה גדולה, אבל בפועל, לא ברור כמה באמת הוא רצה בו בקבוצה. גרנט בחן בפגרה את ראיס מ'בולחי האלג'יראי ופלרטט עם וינסנט אניימה וטימו הילדברנד, אבל נשאר עם שוער בפוסט טראומה, שלצד הצלות גדולות מספק בממוצע שטות גדולה במשחק.

על הטיפול בגרין, גרנט חטף לא מעט ביקורות. בטור אישי חריף ב"דיילי סטאר" כתב דני פולברוק כי "גרנט הוא מנג'ר ללא השראה. שחקנים כמו אפסון וגרין צריכים מישהו חזק שיוציא אותם מטראומת הגביע העולמי". אולי זו הסיבה שגרנט החליט לנקוט גישה תקיפה יותר. אחרי עוד שער מגוחך שספג מול צ'לסי, הישראלי שלח מסר ברור לשוער שלו: "לפעמים האוהדים אוהבים אותם ולפעמים הם נגדך ואתה צריך לעשות את העבודה בכל מצב. גרין שוער טוב שצריך להתנהג כמו גבר".

פתיחת העונה הגרועה פוגעת מאוד בגרנט. אסור לשכוח שמדובר בפעם הראשונה בקריירה של הישראלי באנגליה שהוא מקבל הזדמנות לבנות קבוצה. גרנט עשה הכנה מלאה, קיבל משאבים (גם אם לא מספיקים כמו שהוא טוען), אבל בשורה התחתונה הקבוצה שלו לא הגיעה מוכנה ומגובשת לליגה. המשרה בווסטהאם הייתה אמורה להיות זו שתיתן את חותמת הלגיטימציה הסופית של גרנט בפרמיירליג. התוצאות הרעות, הבחירות התמוהות בשחקני הרכש והיכולת הדלה על כר הדשא החזירו לסדר היום את השאלה: האם גרנט טוב מספיק?

לא מעט פרשנים סבורים כי התשובות לשתי השאלות הן שליליות, במיוחד לאור העובדה שלגרנט יש סגל שחקנים שצריך להפיק יותר. "חומר השחקנים הבסיסי קיים. גרין, למרות השטויות שעשה לאחרונה, הוא שוער איכותי. אפסון לא הפך לבלם גרוע בין לילה ועבור מארק נובל, ווסטהאם זורמת בוורידים. פארקר הדינמי היה מבוקש בטוטנהאם וליברפול וקרלטון קול הוא אחד החלוצים הטובים בליגה. אף אחד לא יעשה את העבודה טוב יותר. הקבוצה חסרת אחדות ומרושלת ובקיצור, זה הזמן לפעולה", כתב סטיס סטמרס בטורו האישי ב"מירור".

למרות הדיווחים על פיטוריו האפשריים, גרנט מקבל גיבוי פומבי מהנהלת ווסטהאם. סאליבן טען שמקורן של הידיעות "מעיתונאים חסרי מצפון שמחפשים למלא את הטורים שלהם". גם שותפו דייויד גולד הביע אמון מלא בישראלי. סגנית הנשיא, קארן בריידי, הזכירה את ההיסטוריה בטורה האישי הקבוע ב"סאן": "להנהלה שלי אין רקורד של פיטורי מאמנים תחת לחץ. ב-16 שנים וחצי בבירמינגהאם סיטי פיטרנו שלושה מאמנים באמצע העונה, לזעקות אין מקום".

בכל מקרה, אבל דבר אחד בטוח – תם עידן התחת של גרנט. הביקורת עליו נובעת לא מעט מהגרלת סדר משחקים אכזרית. ייתכן וההפסדים לאסטון וילה, מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי היו מתקבלים בהבנה אם הפטישים היו משיגים שלוש נקודות ביתיות מול בולטון. מה שבטוח, אם בישראל נתפס גרנט כאדם בר מזל, באנגליה חושבים אחרת: "גרנט אדם מכובד, הגון ומנומס, אבל כנראה האדם הכי חסר מזל בעולם", כתב סטמרס. "זוכרים את ההפסד של צ'לסי בגמר גביע הליגה? ואת הנקודה שהייתה חסרה לו כדי לזכות באליפות? את הירידה עם פורטסמות? וההפסד בגמר הגביע? גרנט מאמין שווסטהאם לא היה מזל עד כה, אבל היי, אתה לא יכול להיות חסר מזל במשך 360 דקות".