אחרי מבט נוסף על המהלך

ה-MVP של המחזור הראשון היה הרץ האחורי הדי אלמוני של יוסטון. אריאן פוסטר רץ ל-231 יארדים ב-33 סחיבות, והכי חשוב, רשם שלושה טאצ'דאונים.

האם נמשיך לראות את פוסטר חורש את את הדשא? לא בטוח. המאמן גרי קוביאק אוהב רוטציה של רצים, אבל הוא מסתכל על אופציית הריצה כאופציה שנייה. קוביאק אוהב את המשחק האווירי, שהוציא את המיטב מהטקסאנס ומאט שאוב בשנה שעברה. אז מה גרם לשינוי? מאט שאוב הוא עדיין מאט שאוב, כלומר, לא מצליח לנצל את הרד-זון. כבר בדרייב הראשון של הקבוצה, שאוב מצא את עצמו בתוך עשרים היארדים של היריבה אבל נכשל שלוש פעמים למצוא את המסירה והקבוצה הלכה לבעיטה. בנוסף, יש את הפחד ההיסטורי מהסקנדרי של הקולטס, שגרם לקוביאק ללכת על שינוי ולתת לפוסטר את הכדור.

פוסטר הגיע ליוסטון אחרי שלא הצליח להיבחר בדראפט לפני שנתיים. הוא שיחק באוניברסיטת טנסי אבל סבל מחוסר יציבות. עונת הסניור הרעה שלו הוציאה אותו מחוץ לדראפט. גם השנה פוסטר לא היה הבחירה הראשונה של קוביאק, שבנה על הרוקי בן טייט שגמר את העונה עוד לפני שהתחילה. פוסטר ימשיך לרוץ עם הכדור, אבל ספק גדול אם יצליח לשחזר עוד פעם מספרים כאלה. הוא עדיין מועמד ל"סליפר" של השנה, ככה שכל מי שבחר בו בדראפט הפנטזי אחרי שלא נשארו כבר רצים טובים על הלוח הרוויח בגדול, רק חבל שכמעט אף אחד מהם לא נתן לו לפתוח בשבוע הראשון.

בשבוע הבא יוצאת יוסטון לוושינגטון, שדי אפשרה לטוני רומו למסור, כך שקוביאק יעדיף לחזור לאופציה א', אנדרה ג'ונסון. האם אתם מתארים לעצמכם משחק נוסף ברציפות שבו ג'ונסון מסיים עם ארבע תפיסות בלבד?

האיגלס החליטו להיפרד מהסמל הכי גדול שלהם בעשור האחרון דונובן מקנאב בגלל קווין קולב. המערכת בפילי כל כך מאמינה בילד מיוסטון, אז למה בגלל מחצית אחת רעה צריך להרוס את כל מה שפילדלפיה בנתה בקיץ?

בגלל ההתלהבות שמייקל ויק הביא למשחק. קולב יכול להיות ק"ב יותר טוב, יותר יציב ויותר מדויק מויק, אבל הוא קצת משעמם. איזה כיף היה לראות את המחצית השנייה שבה ויק רץ, מוסר ובעיקר גורם לך לקום מהספה ולצעוק. צפה איתי במשחק קיילב, אפרו-אמריקאי שבגיל 16 ששיחק פוטבול בתיכון. הוא חלם להיות כמו מייקל ויק. קיילב בכלל אוהד של הקאובויס (בסוף מצא את עצמו משחק מגן פינה), אבל כשראה את ויק במחצית השנייה, הוא לא יכול היה להירגע. הוא פתאום ראה את אלילו שוב מול עיניו משחק את הפוטבול המפורסם שלו. "ויק שוב ויק", צעק.

אחרי שנרגע, הבנו שויק הוא עדיין לא אותו שחקן מהתהילה שלפני הנפילה. נכון, המספרים שלו דווקא היו טובים - 16 מ-24, 175 יארד וט"ד - אבל ההחלטה השגויה בדאון הרביעי ברד-זון עם מסירה במקום לרוץ, הראתה את החלודה שיש עליו, עבר זמן רב מאז הוא מצא את עצמו בסיטואציה הזאת (אגב, אם אתם רוצים להיזכר בימים היפים של ויק, תראו את דנארד "שרוכים" רובינסון מאוניברסיטת מישיגן). הסיכוי שויק יפתח אם קולב כשיר הוא נמוך, אנדי ריד לא רוצה לגרום לזעזועים כל כך גדולים כבר בשבוע השני, ובכל זאת, העיטמים משחקים מול הליונס, שזה סוג של חצי ניצחון.

דסטין קלר מהג'טס בהחלט יצא חלמאי עם היציאה שלו מתחומי המגרש אחרי תשעה יארדים וחצי במקום עשרה ברבע הרביעי, אבל אפשר לתרץ את זה כאפטר-שוק תיקול של ריי לואיס שהוריד לו שלוש שנים מהחיים. אז ברכותי קלווין ג'ונסון, אם זה לא היה ברור לך עדיין – אתה הגולם של השבוע.

לפי חוקת ה-NFL, על השחקן לשמור על שליטה בכדור גם בזמן הנפילה ולא רק בזמן התפיסה. אחרי שתפס את הכדור לט"ד בווירטואזיות, 31 שניות לסיום המשחק בשיקגו, החליט ג'ונסון שהוא מוכן כבר לחגוג עוד לפני שסיים את התפיסה. כך, בזמן שברך ימין שלו נוחתת על הדשא, הכדור כבר לא היה בשליטתו. השטות של ג'ונסון עלתה לליונס במשחק והברס ניצחו (מישהו היה מופתע מכך שקאטלר זרק לחטיפה כבר בדרייב השני?).

הליונס האומללים מאבדים הזדמנות פז לנצח במשחק חוץ, משהו שבספק אם נראה עוד השנה. משחק הריצה של הקבוצה היה רע והם איבדו את הקוורטרבק שלהם, מת'יו סטאפורד העשוי מסוכר, שפרק את הכתף וייעדר לארבעה שבועות. הם כל כך מסכנים, שכדאי שנסיים עם נקודה חיובית והיא ההגנה, שהצליחה לעצור את הברס בעמידה מרשימה על קו השער.

ריאן גרנט – גרין ביי, קרסול, סיים את העונה

דמרקוס וור – דאלאס, צוואר, יהיה כשיר למשחק הבא

קונור ברווין - יוסטון, קרסול, גמר את העונה כבר ברבע הראשון

מת'יו סטאפורד – דטרויט, כתף, ייעדר לארבעה שבועות

קווין קולב – פילדלפיה, זעזוע מוח, בספק למשחק הקרוב

מאט מור – קרוליינה, זעזוע מוח, בספק למשחק הקרוב

קווין בוס – ניו יורק ג'איינטס, זעזוע מוח, יעבור סדרת בדיקות

כריס ג'נקינס – ניו יורק ג'טס, ברך, סיים את העונה

פול פוסלוזני – בפאלו, ברך, ייעדר שלושה-ארבעה שבועות

בוב סנדרס – אינדיאנפוליס, מרפק, בחוץ לפרק זמן לא ידוע