די לפסטיבל ורמוט

מאז ומעולם נפגעה נבחרת ישראל על ידי התקשורת. בכל משחק שהפסידה הלקו אותה עם שרשראות ברזל. המאמן אשם, יו"ר ההתאחדות אשם, השחקנים שהלכו לזונות אשמים. אי אפשר להפסיד במדינה שלנו.לכל מאמן נבחרת היה משחק אחד שהרס אותו. אצל שרף זה היה ה-5:0 לדנמרק וזה עוד לגיטימי, אבל דרור קשטן הפך לשנוא העם ב-4:3 לקרואטיה. זה היה משחק פתוח, יפה, נמרץ, לא היו כמעט משחקים כאלה בהיסטוריה המודרנית של הנבחרת שלנו. אבל הפסדנו, וזה גרם לעיתונאים להשחיז את הסכינים.

אבי לוזון מיישר קו עם התקשורת - דואג שתהיה לה פרנסה עם ההכרזות לפיהן נעלה למונדיאל וניקח ארבע נקודות מצמד המשחקים מול יוון. ברור שגם יו"ר ההתאחדות מלחיץ עוד יותר את השחקנים, אבל החלק שלו הוא הכרזה לא מציאותית אחת לחודש, לא עשרות כתבות לפני כל משחק או טורניר עם ציפיות בשמיים. אלה לא הסיבות שבגללן אנחנו לא משחקים במונדיאל – נאחס, מאמן, פיזיות, יו"ר ההתאחדות, חלוץ אחד, מצבים נייחים, הרמות לשום מקום של המגנים, גילי ורמוט. כל אלה הם תירוצים. הסיבה האמיתית נעוצה בפחד להפסיד. דדי בן-דיין העיף כל כדור שקיבל במחצית השנייה בגאורגיה לכיוון ההתקפה וגם השחקנים האחרים נראו מפוחדים.

הנבחרת משותקת לחלוטין כשמדובר ביריבה שוות כוחות. כל-כך הרבה פעמים היא משחקת ללא מטרה ברורה, כשגם יוסי בניון הגדול לא מסוגל לקחת אחריות ולהרים אותה. אף שחקן בעולם לא מסוגל לעשות את זה לבד מאז מראדונה. כדורגל הוא משחק קבוצתי והקבוצה צריכה שקט, הערכה לצעדים הקטנים שהיא עושה כמו ניצחון על מלטה או הפסד בשער לקרואטיה. שקט שיתחיל בתקשורת ויתבטא בכך שתמיר כהן לא יקבל השמצות כל פעם שהוא בועט באוויר כי זה קורה לטובים ממנו. תראו את הפספוס של ריינה במשחק בין ספרד לארגנטינה.

בהקשר הזה, ההתעסקות הנוכחית בגילי ורמוט של כמעט כל פרשן במדינת ישראל היא המשך הדרך הקלוקלת שלא מובילה אותנו לשום דבר, גם אם ורמוט היה מתגלה כג'וקר של הנבחרת ומוביל אותה לניצחון. לוורמוט יש הרבה כישרון ויכולות מוכחות בליגה, אבל בנבחרת הוא עדיין לא קרע זוג נעליים. מהי, אם כן, ההצדקה להתעסק דווקא בו? הרי החוזק של קבוצה נמדד לפי החוליה החלשה שלה, ואצלנו לא מדובר בקישור, בו תמיד היו לנו כישרונות.

אל תשרפו לנו עוד קמפיין עם ציפיות, חוסר כבוד וירידה לקטנות. בואו נפרגן לנבחרת ונבקש שהמקסימום שתעשה בטורניר הזה יהיה צעד אחד קטן קדימה - לנצח קבוצה בכירה מאיתנו בזמן אמת, לשחק כדורגל טוב במשך 90 דקות או סתם לייצג אותנו בכבוד. ואל תחשבו שמקומנו ביורו, אנחנו עדיין לא שם.