תורת השלבים

יצחק שום לא אהב לקרוא את התגובות של שחקני הפועל תל אביב להגרלת שלב הבתים בליגת האלופות. "כשאני שומע שחקנים מסוימים שרוצים לקבל את ריאל מדריד, או חולמים לפגוש את מסי או ברצלונה, זה לא עושה לי טוב", אומר מי שהופיע בשלב הבתים שלוש פעמים (פעם עם מכבי חיפה ופעמיים עם פנאתינייקוס). "זה מראה שהשחקנים מגיעים למפעל רק בשביל החוויה ולא כדי לעלות שלב. אם רוצים להגיע להישגים, צריכים להיות שמחים שמקבלים קבוצה פחות טובה מריאל או ברצלונה, לא להיות מאוכזבים מזה".

שום ("גם בפעם הראשונה עם מכבי חיפה ידעתי שאנחנו יכולים להפתיע") מכוון את הדברים למקום חשוב. אולי באמת הגיע הזמן שנשנה מעט את ההתייחסות שלנו לליגת האלופות. בתשע העונות האחרונות, קבוצות ישראליות הצליחו להגיע למעמד הנכסף כבר ארבע פעמים. שזה אחוז מכובד למדי. רגע לפני הביקור הרביעי ייתכן שכבר אפשר לתהות: מה השלב שלנו במפעל. האם אפשר כבר להביט מעט רחוק יותר מעבר ל"העיקר ההשתתפות, העיקר החוויה". מכבי חיפה עשתה זאת ראשונה עם הופעה מפוארת ומקום שלישי שהוביל לגביע אופ"א, אחר כך באו הופעות הנפל של מכבי תל אביב ומכבי חיפה, אבל אולי דווקא הפועל תל אביב, על הניסיון הרב שלה באירופה והאיכויות שלה בסגל, יכולה לשבור מחסום פסיכולוגי נוסף ולהפוך את מה שהחבורה של שום עשתה ב-2002/3 מהפתעה לנורמה. מהבלתי צפוי למטרה מוצהרת. האם באמת הכדורגל ישראלי יכול לדבר כבר על יעד חדש בליגת האלופות?

לפני הכל, חשוב לזכור מי אנחנו, מאיפה באנו ורק אחרי זה לחשוב מעבר. וכשחושבים מעבר, חושבים קודם כל על רוזנבורג. אמנם מדובר בקבוצה אחת, אבל כזו שמלמדת על התקדמות הדרגתית. רוזנבורג הפכה את עצמה לחברה קבועה בשלב הבתים של ליגת האלופות. בין השנים 1995 ל-2006 רשמה הקבוצה הנורבגית 11 הופעות (מהן שמונה רצופות) ורק פעם אחת נותרה בחוץ. בהופעה הראשונה צברה רוזנבורג שש נקודות ופספסה את ההעפלה מבית ב', אך צברה לעצמה שם ורק הלכה וחיזקה את מעמדה. בחמש ההופעות הבאות הקבוצה עשתה תוצאות נפלאות, עברה פעמיים את שלב הבתים ונלחמה כל שנה על ההעפלה. כשהמפעל גדל ונוספו לו קבוצות חזקות מהליגות הגדולות, התוצאות של רוזנבורג הפכו פחות טובות, אך היא עדיין נחשבת לשם מעורר כבוד בכדורגל האירופי.

מעבר לעלייה קבועה לליגת האלופות, שזו המטרה הכי חשובה של הקבוצות הישראליות, אפשר גם להפסיק לשמש רק תפאורה. בארבע העונות האחרונות בליגת האלופות, למשל, שבו הקבוצות הרומניות לשלב הבתים. סטיאווה בוקרשט לקחה נקודה אחת בלבד ב-2007/8 ועוד נקודה בודדת בעונה שלאחר מכן. קלוז' הסתפקה בארבע נקודות ומקום אחרון ב-2008/9 והשיפור הגיע דווקא מאוניראה אורזיצ'ני הקטנה, שבהופעת הבכורה שלה בצ'מפיונס הייתה קרובה מאוד להעפלה בעונה שעברה וסיימה עם כרטיס לליגת האירופית ומפגש מול ליברפול.

מנגד, יש דוגמה פחות אופטימית והיא של הקבוצות הבלגיות. מאז עונת 1992/3, אז הצליחה קלאב ברוז' להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות, רק קבוצה אחת שרדה את שלב הבתים וזו אנדרלכט, שבתחילת העשור עלתה לשלב הבתים השני. ניר קלינגר סבור שהפועל תל אביב זו הקבוצה שצריכה לקחת את הכדורגל הישראלי לשלב שבו הוא מנסה להילחם על המקום השלישי. "אני חושב שהפועל תל אביב יכולה לעשות את הקפיצה, זה לא דבר בלתי אפשרי", אומר קלינגר, שהופיע עם מכבי תל אביב בצ'מפיונס בעונת 2004/5. "צריך שיקרו כל מיני דברים כדי שזה יקרה, אבל היעד הבא של הכדורגל הישראלי הוא לעלות שלב, או לכל הפחות לסמן את המקום השלישי כמטרה. זה יכול לקרות והתנאי לכך הוא שהפועל תל אביב תגיע בכושר טוב ואילו היריבות שלה יופיעו למשחקים בסוג של משבר או לחילופין לא ביכולת הכי טובה. את זה, למשל, אי אפשר היה להגיד על היריבות של מכבי חיפה".

כשמוני הראל כיוון לרבע הגמר אחרי ההעפלה, קלינגר לא ראה בכך גישה שלילית, למרות שזו לא המטרה הריאלית: "כמובן שזה יומרני מדי", הוא מסביר. "לא צריך להגיד, אלא לעשות. להפועל תל אביב יש קבוצה טובה שיכולה להתמודד טקטית, למרות שהיא לא פוגשת את ברצלונה, ריאל או באיירן מינכן. אני חושב שהפועל תל אביב היא קבוצה יותר בשלה ומנוסה מהקבוצות שהיו עד היום. היא יותר מוכנה למעמד, ובעיקר יש להם את הפריבילגיה ללמוד מהטעויות מהקמפיינים הקודמים".

"המטרה הראשונה שלנו מול מנצ'סטר תהיה לנסות לכבוש כבר בדקות הראשונות. אסור לשכוח שמדובר במשחק הבית האחרון שלנו והנקודות חשובות לנו כדי להתמודד על המשך הופעתנו באירופה". אתם ודאי לא זוכרים את הציטוט הזה, אבל אתם יכולים לנחש למי הוא שייך. יצחק שום, אז מאמן מכבי חיפה, הגיע לשלב הבתים עם גישה מעט דון קישוטית, אבל אי החשש שלו הוכיח את עצמו. מכבי חיפה באמת ניצחה את מנצ'סטר יונייטד, שלוש נקודות שסידרו לה מקום שלישי וכרטיס לגביע אופ"א.

אם יש דבר משותף בין מכבי חיפה ההיא להפועל תל אביב הזו, מעבר לצורה שבה הן מסתכלות לכדורגל האירופי בגובה העיניים, זו האיכות. מאז מכבי חיפה של שום, עם רוסו ויעקובו, לא הייתה לכדורגל הישראלי נציגה כל כך איכותית בליגת האלופות כמו הפועל תל אביב. אם מנסים לחשוב מעבר לחוויית ההשתתפות, אולי צריך להתחיל בחזרה לאותם קווים שהנחו את המכונה המשומנת שכללה את ז'וטאוטאס, פראליה, באדיר ושלל הכוכבים בירוק: לא להתכופף בפני אף אחד, לא לשנות את השיטה בהתאם ליריבה, אלא לסמוך על האיכויות שלך. לשום זה כמעט הספיק למקום שני, אבל גם מקום שלישי של הפועל תל אביב ייחשב לפריצת דרך.

"זה תלוי במה גוטמן יבחר", אומר שום. "אם הוא ירצה ליהנות, פחות יחשוב על היריבות וינסה לשחק את הכדורגל שהפועל תל אביב משחקת כל השנה, הוא יכול להצליח. אבל אם הראש יהיה רק באיך אני מפריע ליריב, אז הוא גם יפסיד וגם לא ייהנה". אבישי ז'אנו, חניכו של שום ב-2002/3, ממשיך מכאן: "צריך לשחק רק התקפי. סיימו ב-3:3 נגד אולימפיאקוס, ובכלל נגד כל היריבות שלנו הבקענו שערים. עלינו למשחקים לא כשווי כוחות, אבל כשאתה עולה לשחק ורואה שהשד הוא לא כל כך נורא, אתה יכול לעשות דברים יפים. מי שתוקף מרוויח בסוף משהו. הפועל תל אביב צריכים לשחק כמו שהם משחקים בליגה. אם הם ילכו אחורה ויבנו על מתפרצות, הם יפסידו. וכמובן שלא יעזו לבצע שמירות אישיות. זה עבר מהעולם".

מכבי חיפה של העונה שעברה לא עשתה את כל הדברים האלה. יותר מהכל, למרות בית מאוד קשה, חיפה סבלה מהיעדר הגדרת מטרות. גם לאחר הקמפיין המביש, חיפה לא שינתה גישה. "כישלון? תלוי איך מסתכלים על זה. אני רואה זכות גדולה מאוד להיות בליגת האלופות וזה לא משנה אם אתה מצליח או לא", אמר אז אלון חרזי. היום שלומי ארבייטמן, שעבר לגנט, יודע שהפועל תל אביב יכולה וצריכה ללמוד מהלקח שלהם, ואולי, רק אולי, להתחיל לחנך את הכדורגל הישראלי לחשוב בעתיד לא רק על ההשתתפות עצמה, אלא לחפש את היעד הבא. "השחקנים של הפועל צריכים שתהיה להם בראש את המחשבה איך לא להיות תפאורה במשחקים ולהשתדל לשחק את הכדורגל הרגיל שלהם", אומר ארבייטמן. האם הפועל תל אביב באמת מסוגלת לזה? ביום שלישי בליסבון נתחיל לקבל תשובות.