מפיץ הבשורה

ב-1969 עוד היו פלה וסנטוס על גג העולם, רגע לפני סיום כהונתם כשליטי הכדורגל העולמי. סנטוס הגיעה אז להתארח בבוגוטה ונתקלה במשחק ברוטאלי מצד היריבים הקולומביאנים, שאף הוסיפו הערות גזעניות מעליבות כלפי פלה ושני שותפיו שחומי העור בחלק הקדמי, אדו ולימה. 'או ריי' (המלך), שמעולם לא חשש מעימותים, ניסה להסב את תשומת ליבו של השופט למתרחש, אך זה בחר דווקא להרחיקו. פלה כבר היה עמוק בחדרי ההלבשה כשאחד מעוזרי השופט נשלח להחזירו לכר הדשא. הרחקתו של האליל, כך הסתבר, הרתיחה את האוהדים המקומיים, שזרקו חפצים למגרש והקימו מהומה. המשטרה, שחששה מהתפרעות המונית, הורתה להחזיר את פלה לשדה המשחק וללוות את השופט הסורר החוצה. הקהל אמר את דברו: פלה גדול מהמשחק עצמו.

השפעתו העצומה של פלה על הכדורגל העולמי בכלל והברזילאי בפרט נעוצה בימיו כבנו של כדורגלן בשם דונדיניו. ב-1950 פלה היה ילד בן 10 שראה לנגד עיניו את אביו מזיל דמעה בעקבות "אסון המרקאנה", כשברזיל הפסידה לאורוגוואי 2:1 ולא הצליחה לזכות בגביע העולמי אותו אירחה. פלה הבטיח אז לאב המאוכזב: "אל תדאג, אתה עוד תשמח יום אחד". שמונה שנים לאחר מכן הוא גרם לדונדיניו לשמוח, כשהוביל את ברזיל לזכייה היסטורית במונדיאל שנערך בשבדיה ב-1958. "זה סיפור סינדרלה של ילד שגדל באיזה חור במינאס ז'ראיס, ומשום מקום צמח להיות כוכב על", מספר סלבה ברזילאי, המומחה מספר 1 לכדורגל ברזילאי בישראל. "הסיפור שלו גרם להזדהות בכל המדינה, מישהו מלמטה העלה את ברזיל לגדולה".

לאחר המונדיאל הנפלא ב-58' וההמשכיות בסנטוס ובמונדיאל ב-62', פלה כבר היה שם דבר. אנשים שכלל לא ידעו היכן ממוקמת ברזיל במפה, רצו לדבר עוד ועוד על היהלום השחור שהפליא בביצועיו במדי הסלסאו. פלה, שהפך לפנים המוכרות בעולם, לא הסתפק בשיאי השערים על כר הדשא, וניפץ עוד מחסום היסטורי כשזכה להיות הספורטאי שחום העור הראשון שהופיע על שער מגזין אמריקאי. לברזילאים סוף כל סוף הייתה סיבה אמיתית להתגאות, ולעולם הכדורגל היה את הכוכב השיווקי הגדול הראשון. זה שמסוגל להופיע בפרסומות ולקדם את הענף במידת הצלחה זהה לתפקודו על המגרש.

מי שהביאו את הכדורגל לברזיל היו הבריטים. ההשפעה האנגלית ניכרה באופן בולט בכדורגל המקומי, אך אט אט החלו הברזילאים ליצור זהות משל עצמם, המשלבת בתוכה את תרבויות החוף והרחוב. כשפלה הצעיר הוביל את הסלסאו לזכייה בשבדיה, הטרנספורמציה הושלמה באופן סופי. ברזיל הציגה כדורגל אקזוטי והסירה את תווית הלוזרית שהדביקו לה במונדיאלים קודמים. "הכדורגל האנגלי במיטבו הוא כמו תזמורת סימפונית, אבל הכדורגל הברזילאי במיטבו הוא כמו להקת ג'אז לוהטת", כתב מספר שנים לאחר מכן העיתונאי האיטלקי תומאס מאזוני.

פלה היה פנטזיית הכדורגל האולטימטיבית. הוא ניחן באתלטיות שטרם נראתה אז, הרשים במהירותו המסחררת, הציג שליטה אבסולוטית בכדור והיה חד כתער מול השער. כדורגל בקצב הסמבה. הגדולה האמיתית מבחינת אוהדיו הייתה הדרך בה הקפיד כל העת לשכלל את משחקו ולנפק מהלכים חדשים ומפתיעים שהשאירו את הצופים (ובעיקר את היריבים) פעורי פה. "נולדתי עבור הכדורגל בדיוק כפי שבטהובן נולד עבור המוסיקה", אמר פעם פלה ביהירות מופגנת. אלא שהיו לו את כל הקבלות, עם שלושה גביעי עולם, תארים רבים בסנטוס ושערים בסיטונות. ומעל הכל, היה לו לב גדול.

מכדררים בחסד לא היו חסרים אז בברזיל, אבל לפלה הייתה את התשוקה המיוחדת למשחק. הוא הבין שהכדורגל הוא גם עסק בידורי וידע שמטרת העל – מעבר לשערים ולתארים – היא לגרום לקהל ליהנות. לא לחינם הוא כינה את אוהדיו 'השחקן ה-12'. "אין לי הסבר למידת ההשפעה שלי, לאלוהים הפתרונים", ניסה פלה לספק תשובה לשאלה בראיון שנערך עימו לפני מספר שנים. "קודם כל, צריך לזכור שהכדורגל הוא ענף הספורט המוביל בעולם. בנוסף, תמיד כשעליתי על המגרש נתתי את כל כולי כדי לשמח את האנשים, שיחקתי עם הלב שלי עבור הספורט. השילוב בין הדברים כנראה גרם לאנשים לאהוב אותי".

ב-1970 נערך הגביע העולמי במקסיקו, ולראשונה בהיסטוריה שודר בצבע בטלוויזיה. פלה, שנקרא לדגל שנה קודם לכן לקראת משחקי המוקדמות אחרי שכבר הודיע על פרישה מהנבחרת, היה כבר בן 30, אך זה לא הפריע לו לככב שוב על הבמה הגדולה בעולם. בגמר פגשה ברזיל הגדולה את איטליה ופלה הבקיע את הראשון בנגיחה, בשער שהיה סוג של הוקרה לאביו שהבקיע פעם בראשו חמישה שערים במשחק אחד.

טרקיזיו בורניץ', המגן האיטלקי מעליו התרומם פלה כדי לכבוש את אותו שער, סיפר לאחר הניצחון 1:4 של ברזיל: "אמרתי לעצמי לפני המשחק שהוא בסך הכל בנוי מעור ועצמות כמו כל אחד אחר. אבל טעיתי". פלה גם בישל שני שערים באותו גמר נפלא, וב'סאנדיי טיימס' הבריטי בחרו לסכם את הטורניר במקסיקו בפשטות. "איך מאייתים את השם פלה? G-O-D". כן, פלה היה אז האלוהים של הכדורגל.

פלה, שקיבל מהוריו את השם אדסון על שם ממציא נורת החשמל, תומאס אדיסון, המשיך להראות את האור לאחרים גם כשעזב את סנטוס ונבחרת ברזיל. אחרי שנתיים במדי ניו יורק קוסמוס, במהלכן גרם לעלייה של כ-80 אחוזים במספר הצופים במגרשי הכדורגל בארצות הברית והוביל להתעניינות בענף שהיה זניח לגמרי עד אז, פלה הודיע על פרישה סופית מכדורגל ב-1977 וזכה להוקרה משועי עולם. "זה האיש ששם חיוך על פניהם של הילדים והלהיב מיליוני צופים ברחבי ארצות הברית", הודה לו נשיא ארצית הברית דאז, ג'ימי קרטר. "הוא העלה את הכדורגל שלנו לגבהים שהענף טרם הכיר. רק פלה, במעמדו ועם כישרונו הבלתי נלאה, יכול לבצע משימה שכזו".

פלה קידם את המשחק בכל מקום בו היה והאמין כי דרך הכדורגל אפשר יהיה ליצור עולם טוב יותר. כשפרש, הזכירו לו את המקרה בו הגיע עם סנטוס למשחק ראווה בלאגוס ב-1967 וגרם בעצם להפסקת אש במלחמת האזרחים שהתרחשה בניגריה באותה עת. פשוט כולם רצו לראות אותו בפעולה. ג'יי.בי פיניירו, שגריר ברזיל באו"ם, אמר אז שפלה ב-22 שנותיו ככדורגלן עשה יותר למען האחווה והידידות בעולם מאשר כל השגרירים גם יחד. זה כבר היה מעבר לכדורגל.

"זו דוגמה לכדורגלן ששינה את הגישה כלפי הברזילאים, בכדורגל ומחוצה לו", טוען גוסטבו בוקולי, שחקן מכבי חיפה. "בנוסף לדברים הגדולים שעשה ככדורגלן, הוא היה מקצוען ואיש רציני עם הרבה ביטחון עצמי, שהשתמש באהבה למשחק כדי לקדם ולעזור לארגונים שונים. כמו שהוא תמיד אמר, הוא שגריר ה'ז'וגו בוניטו' גם אחרי הפרישה. ההשפעה שלו לא הסתיימה על המגרש".

פלה אכן עבד עם ארגונים כמו יוניצף אחרי הפרישה ועזר לפיפ"א לקדם את הכדורגל במדינות לא מפותחות. האיש שהפך את הכדורגלן הברזילאי לסחורה מבוקשת וגרם לאנשים ברחבי תבל להיקשר לברזיל, ידע שהוא עדיין חייב לענף שנתן לו את תהילת העולם לה זכה. "כמו בתקופה שלי כשחקן, גם לאחר מכן נשארתי בקשר עם האנשים", הבהיר פלה. "הפסקתי לשחק לפני יותר מ-30 שנים, ועדיין כשאני בשדה התעופה ילדים קטנים, בני חמש, רואים אותי וקוראים: 'אמא, תראי, הנה פלה'. זה מדהים אותי כל פעם מחדש, זו השליחות שלי".