פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        שוב הם יוצאים מהחורים

        האוהדים הרבים של סן פרנסיסקו מגלים אופטימיות לאור ה-NFC מערב החלש. יש להם סיבה לחייך? אמיר ציפורי עם הסקירה

        עוד עונה מתחילה ושוב נראה הבית הזה פתוח לגמרי, בלי טוענת לכתר מובהקת. הקרדינלס, שלקחו את הבית בשנתיים האחרונות, איבדו לא מעט שחקני מפתח, הפורטי ניינרס צריכים להשתפר רק עוד קצת בשביל להזדחל לפלייאוף והסיהוקס אופטימיים עם ההגעה של מאמן המכללות מספר אחת, פיט קרול. אפילו בראמס החלשים מפעמת תקווה חדשה, נישאת על כתפי הבחירה מספר אחת בדראפט – הקוורטרבק סאם בראפורד.

        אריזונה קרדינלס

        מאזן ב-2009: 6:10, הפסד בסיבוב השני לניו אורלינס

        הגעות בולטות: דרק אנדרסון (קוורטרבק), קרי רודס (הגנה אחורית), ג'ואי פורטר (ליינבקר), אלן פאנקה (קו התקפה)

        עזיבות בולטות: קורט וורנר (קוורטרבק, פרש), אנקוואן בולדין (תופס), קרלוס דנסבי (ליינבקר), אנטרל רול (הגנה אחורית)

        הגיעו בדראפט: דן וויליאמס (תאקל הגנתי), דאריל וושינגטון (ליינבקר), אנדרה רוברטס (תופס)


        קורט וורנר פרש בדרכו להיכל התהילה, אנקואן בולדין הלך לרעות בשדות זרים (בולטימור), האם המוג'ו של אחת ההתקפות הטובות ב-NFC הלך איתם? בעוד שעל החיסרון של בולדין ניתן להתגבר – סטיב ברסטון יכול לשמש רסיבר שני לא רע לצידו של כנראה התופס הכי טוב בליגה היום, לארי פיצג'רלד – את נעליו של וורנר יהיה קשה יותר למלא. מאט ליינארט, שנבחר בסיבוב הראשון לפני ארבע שנים, קיווה סופסוף לקבל את המושכות ולרגע אף היה נדמה שהקבוצה נוטה לבנות עליו באופן בלעדי, אלא שנכון לעכשיו הקרב על המשרה פתוח בינו לבין דרק אנדרסון, שהגיע מקליבלנד ויותר מכך: כרגע אנדרסון הוא המועמד המוביל לפתוח וליינארט עלול להיות מנופה מהסגל. משחק הריצה הולך ומשתפר תחת שרביטו של המאמן קן ווייזנהאנט וביני וולס בשנתו השניה, יחד עם משנה הקצב שלו טים הייטאוור יכולים לעשות את החיים של ליינארט/אנדרסון הרבה יותר פשוטים אם המגמה הזו תימשך.

        הכותרות הלכו באופן טבעי לוורנר, אבל גם ההגנה איבדה שחקני מפתח, בראש ובראשונה קרלוס דנסבי הליינבקר, שהוביל את הקבוצה בתיקולים בעונה שעברה והלך לפדות צ'ק שמן במיאמי. במקומו הגיע ג'ואי פורטר, שמכיר את ויזנהאנט עוד מימיהם המשותפים בסטילרס. פורטר כנראה כבר מעבר לשיא ואת המעמסה יחלוק איתו דאריל וושינגטון, שגויס בסיבוב השני בדראפט. בקו הקדמי בחרה הקבוצה בסיבוב הראשון את דן וויליאמס מטנסי שצפוי לפתוח. בחלק האחורי יש גם פנים חדשות. אנטרל רול המצוין עזב לג'איינטס ומקפאדן הוחזר לסטילרס. למרות זאת החוליה האחורית, שנתנה עונה מתחת למצופה ב 2009, עדיין סולידית עם רוג'רס קרומרטי (6 חטיפות) אדריאן ווילסון (5) והמצטרף הטרי, קרי רודס.

        אז מה יהיה? הקרדינלס סדקו את מיתוס ה"עונה שאחרי ההפסד בסופרבול" והופיעו בפלייאוף עונה שניה ברציפות. הם מעולם לא שיחקו בינואר שלוש עונות ברציפות. ההימור שלנו הוא שגם הרף הזה יישבר. עשרה ניצחונות ומקום ראשון בבית.

        סן פרנסיסקו פורטי ניינרס

        מאזן ב-2009: 8:8

        הגעות בולטות: בריאן ווסטברוק (רץ אחורי), דוד אוטו (קוורטרבק), טד גין (תופס), טראוויס לה-בוי (קיצוני הגנתי)

        עזיבות בולטות: דרה בליי (מגן פינה), ארנז באטל (תופס), גלן קופי (רץ אחורי, פרש)

        הגיעו בדראפט: אנתוני דייויס (תאקל התקפי), מייק לופטי (גארד), טיילור מייז (הגנה אחורית)


        המאמן מייק סינגלטרי אמנם החזיר את המשמעת והאמונה לקבוצה, אך זה הספיק לעונה בינונית במקרה הטוב ולעוד החמצה של הפלייאוף. לעתים הקבוצה הגיעה לא מוכנה וסינגלטרי אף איחר לעשות התאמות נדרשות במהלך לא מעט משחקים. היות וזו הייתה עונתו הראשונה המלאה כמאמן ראשי –זה לפחות צפוי להשתפר. מי שלא צפוי להשתפר הוא אלכס סמית', שפותח אולי בפעם האחרונה את העונה כקוורטרבק הראשון של הפורטי ניינרס. סמית' היה לא רע במחצית העונה השנייה של 2009 ובקבוצה החליטו להעניק לו צ'אנס אחרון (ההחתמה של דייויד קאר מדברת בעד עצמה). סביב סמית' יש לא מעט כשרון, החל בפרנק גור הנהדר שהשנה קיבל חיזוק בדמותו של בריאן ווסטברוק השברירי, דרך מייקל קראבטרי, תופס השנה השנייה המוכשר וכלה בטייט אנד ורנון דייויס, שהצדיק סופסוף את כל הציפיות ממנו בעונה שעברה (13 ט"ד). בדראפט השקיעה הקבוצה שתי בחירות סיבוב ראשון בשחקני קו התקפה, בתקווה שגם זה יעזור לסמית' לא להתפרק.

        ההגנה של הניינרס מתחילה (ולצערי גם נגמרת) בחוליית הליינבקרים – לא מפתיע כשחושבים על קריירת המשחק של קואץ' סינגלטרי. פטריק וויליס נמצא ב-NFL רק שלוש שנים ונראה כאילו היה כאן תמיד (המתקל המוביל בליגה ב-2007 ובשנה שעברה). הוא יודע לעשות הכל – ולעשות זאת טוב (ארבע הפלות ק"ב ושלוש חטיפות ב-2009). טקיאו ספייקס ומני לוסון פורחים לצידו וביחד יוצרים חוליה קטלנית שקשה מאוד לרוץ נגדה. החוליה הקדמית נזקקה לשיפור שלא הגיע ולחוליה האחורית, שתחסר את דרה בליי שחזר לברונקוס, מצטרף טיילור מייז הגדול והחזק מ USC, שנבחר בסיבוב השני בדראפט האחרון.

        אז מה יהיה: הניינרס שוב ישחקו חזק ויישארו קרובים ברוב שלבי העונה, אך ההימור על סמית' בעייתי בלשון המעטה. נראה שסמית' מספיק טוב בשביל לשכנע אותך שאוטוטו הוא פורץ, ומצד שני לא מספיק גרוע בשביל להבין שזה כנראה לא זה. תשעה ניצחונות, על סף הפלייאוף.

        סיאטל סיהוקס

        מאזן ב-2009: 11:5

        הגעות בולטות: ליאון וושינגטון (רץ אחורי), כריס בייקר (טייט אנד), רג'י וויליאמס (תופס)

        עזיבות בולטות: וולטר ג'ונס (תאקל התקפי, פרש), נייט בורלסון (תופס), פטריק קרני (קיצוני הגנתי, פרש), קן לוקאס (מגן פינה)

        דראפט: ראסל אוקונג (תאקל התקפי), ארל תומאס (הגנה אחורית), גולדן טייט (תופס)


        מסכן ג'ים מורה. הוא חיכה בסבלנות עד שהולמגרן הואיל לפנות את מקומו לאחר גזיליון שנים, ואחרי עונה אחת בלבד הוא כבר מגורש מהעיר לטובת השריף החדש בעיר, פיט קרול. קרול חוזר למקצוענים (אימן לפני יותר מעשור את הג'טס וניו אינגלנד), אחרי שהשיג כמעט כל הישג אפשרי כמאמן מכללת USC בעולם המכללות לאגדה עוד בחייו. קרול, שעשה לעצמו שם כמוח התקפי משובח, יצטרך לחולל פלאים בהתקפה שמובלת על ידי קוורטרבק טוב אך מזדקן ונוטה לפציעות (מאט האסלבק החמיץ 11 משחקים בשתי העונות האחרונות). הפרישה של וולטר ג'ונס, אולי המתקל השמאלי הכי טוב אי פעם, מותירה חור ענק באחת העמדות החשובות ביותר על המגרש, אותו ניסו בסיאטל לסתום עם אוקונג שנבחר בסיבוב הראשון בדראפט (בינתיים נפצע ולא ידוע מתי יחזור) . בכלל, נראה שקרול הצליח לנצל את הידע הבלתי נדלה שלו על המכללות ולמלא באמצעות הדראפט לא מעט חורים בקבוצה. ליאון וושינגטון שמגיע מהג'טס ינסה להתניע את משחק הריצה שהיה אנמי בלשון המעטה ב-2009 (מקום שביעי מהסוף בליגה). במשחק האווירי הגעות בולטות לתופס הפרסי חושמנזאדה, שנתן עונה לא טובה ביחס לציפיות (שלושה טאצ'דאונים בלבד), רג'י וויליאמס שמגיע בלי ציפיות בכלל, הרוקי גולדן טייט וכריס בייקר הטייט אנד המנוסה מניו אינגלנד.

        גם בהגנה פרש שחקן מפתח בקו הקדמי, פטריק קרני, ולמרות שככלל סביר שארול מעדיף להצעיר את הקבוצה ולהביא שחקנים רעננים ורעבים, ההגנה תחסר את הנוכחות שלו. חוליית הליינבקרים היא החזקה בקבוצה (בהחלט מוטיב חוזר בבית הזה) עם טאטופו המצוין שחוזר מפציעה וארון קארי, שנבחר שישי בדראפט של שנה שעברה. החוליה האחורית עשתה צעד זעיר קדימה לאחר שטיפסה מהמקום האחרון בליגה ב-2008 למקום ה-30 ב-2009 אך זה כמובן לא מספיק. כמו כל הקבוצה, נראה שגם המגנים האחוריים נדבקו בתת השגיות של שאר מערכי הקבוצה, תכונה שקרול, הידוע כמוטיבטור בחסד, ייאלץ להתמודד איתה לפני הכל.

        אז מה יהיה: הרבה פנים חדשות יש בקבוצה, אך חשוב מכך, רוח חדשה ומרעננת מגיעה ביחד עם קרול לסיאטל. ההערכה שלי היא שלחלקים החדשים ייקח קצת זמן להידבק ולהפוך לקבוצה. קרול גם צפוי לגלות שהאפרוריות של צפון מערב ארצות הברית פחות מלהיבה וסקסית מהאווירה הקיצית והחופשית של דרום קליפורניה. שישה- שבעה ניצחונות.

        סט. לואיס ראמס

        מאזן ב-2009: 15:1

        הגעות בולטות: איי. ג'יי. פילי (קוורטרבק), נייל דיגס (ליינבקר), כריס הובאן (תאקל הגנתי), בובי קרפנטר (ליינבקר)

        עזיבות בולטות: מארק בולג'ר (קוורטרבק), לאונרד ליטל (קיצוני הגנתי), ג'ונתן ווייד (מגן פינה), אלכס בארון (תאקל התקפי)

        הגיעו בדראפט: סם בראדפורד (קוורטרבק), רוג'ר סאפולד (תאקל התקפי), ג'רום מרפי (מגן פינה)


        סטיב ספאגנולו הגיע כמו משיח בעונה שעברה לראמס רק כדי לקחת את הקבוצה עוד צעד אחד אחורה – ניצחון אחד בלבד ב-2009 (אחרי שני ניצחונות בלבד ב-2008 ושלושה ב-2007). עכשיו יש לראמס משיח חדש – סאם בראדפורד. הבחירה הראשונה בכיתה של 2009 מחזיק בכל התכונות הנדרשות מהתפקיד: יד חזקה ומדויקת, קור רוח, גוף חזק והתכונה החמקמקה הזו שנקראת ווינריות. השורה הסטטיסטית ממשחקו הראשון כפותח בקדם עונה: 15 מ-22 ל-189 יארד ושני ט"ד, מה שמתרגם לרייטינג של 125. לא רע בשביל הופעת בכורה. יחד עם הרץ המוכשר שעושה הכל סטיבן ג'קסון יש לראמס התחלה של התקפה שיכולה להתרומם מהמרתף של הליגה. הבעיה הייתה ונשארה עומק. מאחורי ג'קסון אין כלום וגם בתופסים, במיוחד אחרי הפציעה הקשה של התופס המוביל דוני אייברי אין ממש על מה לכתוב הביתה. כמו כל ק"ב מבטיח שנכנס לסיטואציה כזו, הראמס יקוו שההשפעה על ה"רוח" של בראדפורד תהיה מינימלית לקראת השנים הבאות.

        היות שזאת המומחיות של ספאגנולו, הבחירה בבראדפורד על פני התאקל ההגנתי המשובח סו מפתיעה ביותר. בכלל, הראמס בחרו שחקן הגנה אחד בארבעת הסיבובים הראשונים, וניסו לתת מענה לבעיית העומק והכישרון בצד ההגנתי של הכדור בעיקר דרך שוק השחקנים החופשיים. נכון, גם בהתקפה כמו שכבר ציינו יש חורים גדולים, אבל ספאגנולו הגיע בראש ובראשונה בשביל לבנות הגנה חזקה - האם יכול להיות שהלחץ מהקהל להחזיר את ההצגה הגדולה בתבל השפיע כאן? בכל מקרה, יש בהגנה הזו לא מעט שחקנים מבטיחים כמו ג'יימס לאורינייטיס הליינבקר, שנתן עונת רוקי פנומנלית (120 תיקולים) או ג'יימס באטלר הסייפטי שחטף שלושה כדורים. אלא שהפערים בין אלו ובין שאר השחקנים גדולים מדי כרגע מכדי להתגבש ליחידה שתשמור את הראמס בתוך המשחק לאורך זמן.

        אז מה יהיה: בראדפורד נראה אמנם מצוין, אבל הראמס עמוק בתוך תהליך בניה, משני צידי הכדור. שלושה - ארבעה ניצחונות ומקום רביעי בבית.