מרפק לפרצוף

סטיבן שטרסבורג היה הסחורה הכי חמה של החורף האחרון. וושינגטון בחרה במגיש הצעיר במקום הראשון בדראפט, וכבר במשחק הראשון שלו במייג'ורס הוא שרף 14 חובטים בסטרייקאאוט. שטרסבורג סומן כהבטחה גדולה, אולם בשבועות האחרונים נפצע פעמיים והיכולת שלו דעכה. ביום שישי התבררה הסיבה: פציעת מרפק שדורשת ניתוח טומי ג'ון. המשמעות: לפחות שנה בחוץ, אולי אפילו שנה וחצי, מכה קשה לא רק לוושינגטון אלא לכל עולם הבייסבול, שמשווע לדמות מיוחדת ודומיננטית כל כך על הגבעה.

כפי שניתן לנחש, לאדם הראשון שעבר את הניתוח קראו טומי ג'ון. ב-1974, כשהגיש בדודג'רס, קרע ג'ון בן ה-31 את הרצועות במרפקו. דוקטור פרנק ג'וב היה האיש שביצע ניתוח ראשון מסוגו בספורטאים, ובו העביר גיד מהירך למרפק. ג'וב העריך את סיכויי ההצלחה של הניתוח באחוז אחד, אולם לאחר 18 חודשים, ב-1976, חזר ג'ון להגיש בדודג'רס. הוא המשיך והגיש במייג'ורס עד 1989, כשמלבד 1986 ועונת הפרישה שלו, כל עונותיו היו מלאות. ג'ון סיים קריירה בת 26 שנים עם ERA של 3.34.

היום, סיכויי ההצלחה עולים על 90 אחוז, אולם לעתים, גם אם הניתוח מצליח החולה לא ממש נרפא. השאלה הגדולה היא לא אם שטרסבורג יעבור את הניתוח, אלא איך יגיש אחריו. 180 שחקנים (כולל שדאים, לא רק מגישים) עברו את הניתוח ב-36 השנים האחרונות. חלקם חזרו לעצמם, אחרים לא והיו כאלה שפשוט לקח להם זמן.

כריס קרפנטר הוא אולי המקרה המוצלח ביותר של ניתוח טומי ג'ון. הנגר מסט. לואיס עבר את הניתוח בתחילת עונת 2007. 486 ימים מאוחר יותר הוא חזר להגיש. לקרפנטר הייתה בעיית פציעות עוד לפני פגיעת המרפק, מה שלא מנע ממנו להציג יכולת של אס אחריה. את 2009 הוא סיים עם מאזן 4:17 ו-ERA של 2.24, מה שהציב אותו במאבק לסיי יאנג, בו הפסיד לבסוף לטים לינסקאם מסן פרנסיסקו. השנה קרפנטר נותן עונה סטנדרטית נוספת - 4:14 ו-2.93 ב-ERA. כפי שהבנתם, האיש לא שכח להגיש והתאקלם על הגבעה מהרגע הראשון ששב אליה.

טים הדסון מאטלנטה עבר ניתוח בתחילת 2008 והחמיץ את כל עונת 2009. עד כה, הדסון נותן עונה חלומית ב-2010 - מאזן 5:14 ו-ERA של 2.28, כשאטלנטה מוליכה את טבלת ה-NL מזרח לא מעט בזכות הדומיננטיות שלו. להדסון, שיצא מפוקוס בשנותיו הראשונות באטלנטה, הניתוח עשה רק טוב.

אם באטלנטה עסקינן, ג'ון סמולץ היה אחד המגישים הדומיננטיים במייג'ורס בשנות ה-90, אבל ב-2000 נאלץ לעבור ניתוח טומי ג'ון שהשבית אותו עד לעונה שאחרי כן. סמולצי חזר לברייבס, הפעם בתור קלוזר, וב-2002 הפך למגיש השני בהיסטוריה אחרי דניס אקרסלי שרושם עונת 20 ניצחונות ועונת 50 שמירות. בשלהי הקריירה הוסב שוב לעמדת הפותח ועשה זאת בהצלחה רבה, עד שפרש.

חיימה גארסיה מסט. לואיס הוא אולי מקור ההשראה הגדול ביותר לשטרסבורג. גארסיה לא הספיק להגיש כמעט במייג'ורס לפני שנזקק לניתוח בסוף 2008. הוא החמיץ את עונת 2009 רק כדי לחזור ל-2010 בסערה, עם 11 ניצחונות, שישה הפסדים, ERA של 2.42 ומועמדות לתואר רוקי העונה (הוא כשיר לכך).

עוד הצלחות מהשנים האחרונות: מאט הולידיי, שון מרקום, ג'ואקים סוריה, רפאל סוריאנו, מאט מוריס.

לשורה של מגישים שעברו ניתוח טומי ג'ון לקח לא מעט זמן להתאושש. שניים מהם משחקים היום במינסוטה - פרנסיסקו ליריאנו וקרל פבאנו. ליריאנו פתח את הקריירה בצורה סנסציונית, כשב-2006 הספיק לעמוד על מאזן 3:12 ו-ERA של 2.16, לפני שנכנס לרשימת הפצועים ונזקק לניתוח. ב-2008 חזר ליריאנו להגיש, אבל נאבק ורשם שתי עונות בינוניות ביותר. השנה מתחיל ליריאנו להתאושש, ועם ERA של 3.41 נראה שהוא בדרך הנכונה.

פבאנו חתם בניו יורק יאנקיז ב-2004 ולא הפסיק להיפצע. הוא לא הגיש כמעט בכלל בתפוח הגדול, כשב-2007 הסתיימה שם רשמית הקריירה שלו כשנאלץ לעבור את הניתוח. לאחר שהחלים פבאנו עבר לקליבלנד ומשם למינסוטה, בה הוא מגלה שיפור הדרגתי ואחרי עונה בינונית רושם מאזן 9:15 ו-ERA של 3.56, כשהוא נראה כמו בימים היפים בפלורידה.

ג'וש ג'ונסון מפלורידה עבר את הניתוח ב-2007, עונתו השלישית במייג'ורס. לאחר שג'ונסון חזר, באמצע 2008, הוא לא היה רע, אפילו די טוב, אבל רק השנה הוא מראה את יכולת האס שניבאו לו - מאזן 5:11 ו-ERA של 2.36.

עוד מקרים שנזקקו לזמן: ג'ו ניית'ן (עבר את הניתוח בתחילת העונה, לא חזר לשחק), בילי וגנר (שמצליח השנה באטלנטה), קלי ג'ונסון, אדינסון וולקז.

אריק גאנייה עשה ב-2003 משהו מדהים - הוא זכה בתואר הסיי יאנג מעמדת הקלוזר, כשרשם 55 שמירות מוצלחות מ-55 ניסיונות. זו הייתה עונה לספרים, כשב-2004 באה נסיגה צפויה, אבל לא כזו שהורידה אותו ממעמד הקלוזר הדומיננטי שבו היה. אלא שאז באו ניתוח טומי ג'ון וניתוח גב שהשביתו את גאנייה ב-2005 וב-2006. ב-2007 הוא חזר להגיש בטקסס והיה סולידי, עד הטרייד שבמסגרתו עבר לבוסטון. בפנוויי פארק הוא התרסק, עבר למילווקי וקרס גם שם. הנפילה של גאנייה הייתה בעיקרה פסיכולוגית, אבל לפציעת המרפק שלו היה חלק גדול בעצירת המומנטום ובהפיכתו לסתם מגיש.

דסטין מקגאוון מטורונטו אמור היה להיות הדבר הבא בבלו ג'ייז. במיינורס הוא הציג יכולת פנטסטית, ורבים ראו בו יורש לרוי האלאדיי. ב-2004 הוא עבר ניתוח טומי ג'ון שעיכב את הגעתו למייג'ורס, כשבסופו של דבר הגיע המגיש הצעיר ל-MLB בסיום 2005. ב-2008 נפצע מקגאוון בברך ואחר כך בכתף (כמו שהבנתם, האיש הוא פציעה מהלכת) ולא הגיש בשתי העונות האחרונות, אבל הוא ממש לא היה שוס בשלוש העונות המלאות שבהן שיחק במייג'ורס - ERA של 4.71 בלי להותיר שום חותם.

למרות שאיי ג'יי בארנט לקח אליפות עם היאנקיז, אי אפשר להגדיר את הקריירה שלו כהצלחה. ניתוח הטומי ג'ון שעבר ב-2003 לא רק האט את ההתקדמות של המגיש, אלא גם גרם לו לפציעה נוספת ב-2008. בארנט קיבל חוזים גדולים מטורונטו ומהיאנקיז אחרי הניתוח לאור הפוטנציאל שיש ליד הקטלנית שלו, אולם הוא מעולם לא מימש אותו. אפשר היה להכניס את בארנט לקטגוריה קצת יותר מובחרת, אבל לא באמת מגיע לו.

עוד כשלונות בולטים: כריס קפואנו, קרי ווד, בי ג'יי ריאן, קריס בנסון, סקוט וויליאמסון, ויקטור זמבראנו, רוקו באלדלי.

הגענו לפחד הגדול ביותר של שטרסבורג - להיות מארק פריור, ויש כבר כאלה שהחלו להשוות ביניהם. על פריור דיברו בדיוק כמו שמדברים היום על שטרסבורג. הוא היה אמור להיות הדבר הבא בבייסבול, ובעונת 2003 הראה כמה גדול הפוטנציאל שלו, כשרשם מאזן של 6:18 ו-ERA של 2.43, וסייע לשיקגו קאבס לעלות ל-NLCS, שם הפסידו לפלורידה בצורה קאבית לחלוטין בגלל היד של סטיב בארטמן. פריור, אגב, היה המגיש באותו משחק ועד הכדור הזה היה מבריק.

פריור, תתפלאו, דווקא לא עבר ניתוח טומי ג'ון, אבל ברזומה שלו כל מיני ניתוחים אחרים בכל איבר בגוף שתוכלו לחשוב עליו. מעשית, הקריירה הקצרה והעצובה שלו הסתיימה ב-2006 באדיבותו של דאסטי "שוחט הזרועות" בייקר, שדאג לגמור מוקדם גם את הקריירה של ג'ייסון שמידט כשאימן אותו בסן פרנסיסקו.

שטרסבורג יכול רק לקוות שהכל יעבוד כמו שצריך, אחרת יזכרו אותו במקרה הטוב כסתם עוד כישרון לא מנוצל. במקרה הרע הוא יהיה עוד מארק פריור.