עוד מלחמת שוורים בדרך

וייה דולורוזה

למרות העזיבות של דויד וייה ודויד סילבה, המסע של ולנסיה עם שובה של הליגה הספרדית יכול להוביל לבסוף להבראה

  • ולנסיה

עד לפני שנים ספורות התאפיינה הליגה הספרדית במאבקים צמודים בצמרת בין קבוצות רבות. הפיכתה של ברצלונה לקבוצה הטובה בעולם וההשקעה המטורפת של ריאל מדריד בפרויקט הגלאקטיקוס השני הפכה אותה למירוץ בין שני סוסים בלבד. עובדה – כל אחת משתי הגדולות ניצחה בעונה שעברה ב-31 מ-38 המשחקים, והפער בין סגנית האלופה ריאל לוולנסיה שסיימה במקום השלישי עמד על 25 נקודות. סביליה שהעפילה למוקדמות ליגת האלופות מהמקום הרביעי עם 63 נקודות היתה קרובה יותר לאחרונה בטבלה חרס (34 נקודות) מאשר לאלופה ברצלונה (99 נקודות). אז הקרב על האליפות צפוי אולי להיות מרתק, אבל הספרדים חוששים מאוד מסוף עידן התחרותיות בליגה המפוארת שלהם, ומחפשים בנרות קבוצה שמסוגלת בכל זאת לאיים על השליטה המוחלטת של ריאל ובארסה.

טוב לדעת (מקודם)

שיטת השחייה שתשנה את חייכם (ותעשה אתכם חטובים)

לכתבה המלאה
עכשיו, אחרי שהוא הלך, יש לולנסיה מה למכור? וייה (צילום: רויטרס)

הם לא ימצאו מועמדת כזו, אבל ולנסיה אמורה להוות את התקווה הגדולה. אחרי הכל, הצעיד אותה הקטור קופר לשתי הופעות רצופות בגמר ליגת האלופות לפני עשור, ואילו רפא בניטס היה המאמן שגנב את תואר האליפות משתי המעצמות, עם זכיות ב-2002 וב-2004. האם ייתכן שימי הזוהר יחזרו למסטאיה? מי שמודע למצבה הכלכלי של הקבוצה יודע שהתשובה שלילית. ההצלחות בתחילת שנות ה-2000 גרמו לאופטימיות יתר אצל הנשיא דאז חואן סולר שהכריז על פרויקט שאפתני לבניית איצטדיון חדשני שמכיל 75 אלף מקומות. זה נגמר רע מאוד – סולר הכניס את המועדון לחובות עתק שנאמדו לפני שנתיים בכ-550 מיליון יורו, והשאיר אותו עם שני איצטדיונים כושלים – הישן שהוא לא הצליח למכור, והחדש שלא הוקם למרות ההשקעה האדירה ברכישה השטח. בקיץ שעבר היתה ולנסיה על סף פשיטת רגל, עם אפשרות ריאלית ביותר לרדת באופן אוטומטי לליגה השלישית. הנשיא החדש מנואל יורנטה הצליח לעצור את הסחף, הקפיא את בניית המפלצת החדשה, קיבל ערבויות מהממשל המקומי, הגיע להסדרים נוחים עם הבנקים, ואפילו שמר כנגד כל הסיכויים על הכוכבים הגדולים כדי להעפיל לליגת האלופות ולהבטיח הכנסה ראויה. העתיד המיידי של המועדון הובטח, אבל הקיץ הגיעה בכל זאת המכירה הסיטונאית הבלתי נמנעת.

החור של הדוידים

זה התחיל עוד לפני המונדיאל, כאשר דויד וייה נמכר לברצלונה תמורת 40 מיליון יורו, והמשיך בסוף יוני בהעברתו של דויד סילבה למנצ'סטר סיטי תמורת סכום המוערך בכ-30 מיליון יורו. עזיבתם של השניים מסמלת סיומו של עידן. וייה וסילבה לא רק היו שני הכוכבים הגדולים ביותר של הקבוצה – הם גם יצרו שיתוף פעולה טלפתי ביניהם, ואיפיינו באופן מוחלט את סגנון המשחק של ולנסיה. בספרד הישוו את ההבנה העיוורת בין שני הדוידים לזו שקיימת בין צ'אבי לאנדרס אינייסטה בבארסה. וייה ייזכר כאחד הכוכבים הבולטים של ולנסיה בכל הזמנים – ב-5 העונות במסטאיה הוא הבקיע 129 שערים ב-212 משחקים בכל המסגרות, ובנוסף בישל 53. סילבה, שצמח במחלקת הנוער של ולנסיה, פרח לצידו ב-4 העונות האחרונות, כבש 29 פעמים ובישל 48 שערים.

האובדן ישפיע באופן מהותי לא רק על הפוטנציאל ההתקפי של ולנסיה, אלא גם על סגנון המשחק. שני השחקנים שנרכשו על מנת למלא את החלל החסר שונים בתכלית מצמד הדוידים. רוברטו סולדאדו שהגיע מחטאפה תמורת 8 מיליון יורו ואריץ אדוריס שעלה כ-4 מיליון יורו כשהצטרף ממאיורקה הם חלוצים עם רקורד הבקעה מרשים בשנים האחרונות, אך אינם תורמים ברק למשחק, ובנוסף עדיין לא ברור כיצד יצליחו לחיות זה לצד זה ברחבה.

מה נשאר לאונאי?

גם המערך ההגנתי יעבור מהפכה. נטישתו של קרלוס מארצ'נה לויאריאל עברה בשקט יחסי מבחינה תקשורתית, אבל מדובר בשחקן הדומיננטי ביותר בחדר ההלבשה שתרם תשע שנים לקבוצה, שימש כקפטן והיווה בורג מרכזי מאוד במרכז ההגנה או בקישור האחורי, לבחירתו של המאמן אונאי אמרי. התפתחות מדאיגה אפילו יותר התרחשה רק השבוע, כאשר הבלם אלכסיס, שנחשב לשחקן החשוב ביותר בהגנה אחרי מארצ'נה, נמכר במפתיע לסביליה תמורת 5 מיליון יורו. השחקנים הודו כי החדשות הכניסו אותם להלם, והמגן ג'ורדי אלבה סיפר: "אף אחד לא סיפק לנו הסברים, הוא פשוט אמר שלום והלך". חמור מכך, העובדה שאלכסיס עבר דווקא ליריבה הישירה על המקום בליגת האלופות משדרת מסר של היעדר שאפתנות מבחינת ההנהלה.

אז מה נשאר לאונאי? לדעת פרשנים בכירים בספרד, עדיין עומד לרשותו סגל שמסוגל להתמודד בכבוד בשתי החזיתות ולהיאבק על המקום השלישי, אך הדבר מעיד בעיקר על היחלשות יתר הקבוצות בספרד. מבחינת ולנסיה, רבות יהיה תלוי בהתקדמותו של אבר באנגה. הקשר הארגנטיני בן ה-22 התפרסם בתחילת דרכו כשהצטלם בעירום לסרטון שפורסם באינטרנט, והוא עדיין בעייתי למדי, אך העונה המלאה הראשונה שלו במסטאיה אשתקד הוכיחה שהוא מתבגר, ומבחינת פוטנציאל אין עוררין כי מדובר באחד הקשרים הטובים בליגה. חואן מאטה, הקיצוני השמאלי הנהדר, נותר השחקן היחיד של הקבוצה ששייך לסגל אלופת העולם בדרום אפריקה, והוא יצטרך לקחת מנהיגות. חואקין, ילד הפלא לשעבר שנחשב בזמנו לכוכב העתיד של הכדורגל הספרדי, דעך בשנים האחרונות, אבל קיבל חיזוק רציני מאוד מהמאמן – העונה הוא ילבש את החולצה 7 שנותרה מיותמת עם עזיבתו של וייה. מי יודע, אולי המחווה הפסיכולוגית תסייע לקשר בן ה-29 לשוב לימיו הגדולים. אין ספק שגם פאבלו הרב-גוני, אשר מסוגל למלא כמעט כל תפקיד בקישור, יקבל אחריות גדולה יותר העונה.

תנו לו לעבוד

מבחינת שחקני הרכש, כדאי לשים לב דווקא לאלה שלא מוכרים לרוב אוהדי הקבוצה. מחמט טופאל הטורקי שהגיע מגלאטסראי במחיר מבצע של 4 מיליון יורו הוא קשר אחורי נפלא עם בעיטה אדירה ממרחק. גם סופיאן פגולי בן ה-20 שעבר מגרנובל הצרפתית הקטנה הוא כשרון מבטיח. כפליימייקר צרפתי ממוצא אלג'יראי הוא קיבל בתחילת דרכו באופן בלתי נמנע את תווית "זידאן החדש", וכעת יש לו הזדמנות להצדיק את המחמאות המוקדמות.

מעל לכל, לאוהדי ולנסיה חשובה במיוחד הסבלנות. תהליך הבניה מחדש עלול לקחת זמן, וההשתתפות בליגת האלופות עלולה לפגוע בכושרה של הקבוצה בליגה, לפחות בתחילת העונה. עם כל הכבוד למאטה, באנגה, פאבל, סולדאדו ואדוריס, הדמות המרכזית בקבוצה נכון לעכשיו היא המאמן אונאי אמרי שמתחיל את עונתו השלישית על הקווים. המאמן המצליח הקודם של הקבוצה, קיקה סאנצ'ס פלורס, פוטר במהלך שערורייתי בדיוק בתחילת עונתו השלישית, מה שגרם לאחת העונות הגרועות בתולדות המועדון בהיסטוריה המודרנית – רונאלד קומאן הרס את הקבוצה עד היסוד והיה קרוב מאוד להוריד אותה לליגה השנייה. אם התקשורת, היציעים וההנהלה לא יתנו לאונאי לעבוד בשקט, והוא ייאלץ לעזוב, גורלה של ולנסיה עלול להיות טראגי. מצד שני, אם היציבות תישמר, ואיש לא יצפה מסולדאדו להיכנס לנעליו הענקיות של וייה, הקבוצה עוד עשויה להפתיע אותנו לטובה. עד כמה לטובה? לבארסה וריאל אין סיבה לדאגה, אך המטרה לסיים שוב במקום השלישי יכולה להיות מציאותית.

עכשיו המשימה של סולדאדו (צילום: GettyImages, Alex Grimm)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully