טורניר ההזדמנות האחרונה

כתבות המספידות את קריירת הטניס של רוג'ר פדרר הפכו לפופולאריות מאוד בשנתיים האחרונות במדורי הטניס השונים, גם אצלינו למען האמת. אחרי הכל, הטניסאי האגדי הוכיח לכולנו בפרק הזמן הזה שהוא בסך הכל בן אדם, גם הוא חווה שינויים פיזיים לקראת גיל 30 כמו כולנו, ואפילו המנטליות השתנתה קצת. ממכונת טניס שהיכתה שוב ושוב את מי שרק ניסה לעמוד בדרכה, פדרר הפך לטניסאי צמרת מהשורה, שסובל מפציעות ומחלות מפעם לפעם, ופורק את תסכוליו אחרי הפסדים מרגיזים. פתאום הרוגע והשלוה הוחלפו בריסוק מחבט וריבים עם שופטים. אנחנו מצדנו רק חיכינו לדברים האלה כדי להבין שפדרר הוא בשר ודם ולבטא את זה בכתב, במה שנראה כמו הספד לקריירה שלו.

אבל רוג'ר פדרר החליט לשגע את כולנו. טורניר מוצלח אחד בסבב המאסטרס בסינסינטי הפך את הקערה על פיה, והציב את אותו שוב כפייבוריט הגדול ביותר לזכייה באליפות ארצות הברית הפתוחה. בזמן שכולם עשו קאט בתואר הגרנד סלאם ה-16 שלו והתחילו לספור יותר ברצינות את אלו של רפאל נדאל, פדרר חזר מפגרת ווימבלדון כמו חדש. כמובן שזה לא הפדרר הישן והטוב כי את זה ככל הנראה כבר לא נזכה לחוות, אבל מדובר בפדרר בוגר יותר, יעיל יותר ובעיקר מאומן, שיודע שמונחת בפניו ההזדמנות הגדולה ביותר להאדיר את שמו. ספורטאי כל כך גדול כמו פדרר לא רוצה לפרוש כמו לוזר, והוא גם לא מתכוון לפרוש בשנתיים האחרונות. עם זאת, הוא יודע שכשלון נוסף באליפות ארצות הברית הפתוחה ירחיק אותו מאוד מכל תואר גרנד סלאם אחר.

בטורניר ווימבלדון האחרון, רוג'ר פדרר חטף את המכה הגדולה ביותר בקריירה שלו. לא מספיק שחודש לפני כן הוא הודח לראשונה מאז 2003 ברבע גמר של טורניר גרנד סלאם, הרי שזה קרה לו פעם נוספת ועוד על הדשא שהוא כל כך אוהב ומצטיין בו. ברגע הזה פדרר הבין שהשינוי חייב להגיע, ולצורך העניין הוא מינה את פול אנאקון האמריקאי למאמנו הזמני. בעצם, פדרר פנה לשירותיו של מאמן לראשונה מאז 2008. אנאקון, שעבד בעבר עם פיט סמפראס, ידוע כחסיד של משחק התקפי, ובשבועות שעברו מאז המינוי הוא עבד עם פדרר בעיקר על משחק הסרב אנד וולי (הגשה וריצה לרשת). כנראה שהצוות המקצועי של פדרר הבין מה גרם לו להפסיד לחואן מרטין דל פוטרו בגמר אליפות ארצות הברית ב-2009 ולתומאס ברדיך ברבע גמר ווימבלדון האחרון. היריבים שלו פשוט זיהו נסיגה באיכות חבטות ההחזרה שלו, וניצלו את זה כדי לנצח בעיקר בזכות משחקוני ההגשה המשובחים שלהם.

פדרר חזר לסבב באוגוסט, וקצת לפני התואר המכובד בסינסינטי הוא גם הגיע לגמר טורניר טורונטו, שם הפסיד לאנדי מארי. בשני הטורנירים האלה ראינו שחקן חופשי יותר, שבמקום לחפש את הווינר הקשה בחבטות ההחזרה שלו, הוא פשוט נוקט באסטרטגיית ה-"צ'יפ אנד צ'ארג'", שזה אומר לענות על חבטות ההגשה של יריביו שלא לצורך הווינר, ולחפש מיד את העלייה לרשת. בטורנירי ההכנה לאליפות ארצות הברית זה עבד מצויין, ופדרר עצמו התייחס לכך כשאמר: "בשנה האחרונה הייתי מאוכזב מאוד מההחזרות שלי. לקחתי פחות סיכונים ברוב הפעמים, וגם בהגשות הראשונות התקשיתי לקרוא את היריבים שלי, וזו דווקא הייתה תמיד אחת התכונות החזקות שלי. זה גרם לי לחשוב, ואחרי ווימבלדון היו לי שישה שבועות לחשוב על הרבה דברים. על המגרשים הקשים זה נחמד לנוע כל הזמן קדימה ולא לשחק הגנתי ולאפשר ליריב להכתיב את הקצב".

מרכוס בגדאטיס, שהפסיד לפדרר בחצי הגמר בסינסינטי, התייחס לשינוי במשחק שלו: "היו לי חבטות טובות במשחק הזה, אבל הוא גרם לי להרגיש כאילו אין לי פתרונות לכלום. הוא שיחק מצויין, ובעיקר מאוד חכם. הוא שיחק שונה לגמרי ממה שהיה באינדיאן וולס, שם היה בינינו משחק של בק-הנד נגד בק-הנד. הוא עלה לרשת המון פעמים, ואני לא ציפיתי לזה". בגמר של אותו הטורניר נגד מארדי פיש, פדרר זכה ב-23 נקודות מתוך 36 עליות שלו לרשת. "שיחקתי מצויין בשבועות האחרונים וסינסינטי היה עוד הוכחה לזה", אמר פדרר בסיומו של הטורניר והוסיף: "זה נחמד לדעת שהעבודה הקשה שעשיתי אחרי ווימבלדון משתלמת".

הסגנון שרוג'ר פדרר אימץ מותאם למעשה במיוחד לאליפות ארצות הברית הפתוחה. המגרשים הקשים בארצות הברית מהירים יותר מאלו של אוסטרליה לצורך העניין. על הנייר, זה יתרון שתמיד עבד לטובתו של רוג'ר פדרר, ויעידו על כך חמישה תארים רצופים בניו יורק, לעומת 0 של המדורג 1 בעולם רפאל נדאל. מצד שני, נדאל רק הולך ומשתפר על כל סוגי המשטחים עם החודשים, ואם הוא שיחק כל כך טוב על הדשא בווימבלדון, אין סיבה שהוא לא יעשה זאת גם בפלאשינג מדוס.

כולם ציפו לסופר-קלאסיקו בין נדאל לפדרר באחד משני טורנירי המאסטרס בצפון אמריקה, אבל זה לא קרה בסופו של דבר, בעיקר בגלל יכולת פושרת של הספרדי. ועם זאת, פרשני טניס בעולם מאמינים שאם השניים ייפגשו בניו יורק, וזה יכול לקרות רק בגמר, יהיה לפדרר קשה מאוד מול השור ממאיורקה, שמשחק "קצת" שונה מאלו שעשו חיים קשים לפדרר, וזכו לנקמה - יעידו על כך שישה משבעת המפגשים האחרונים בין השניים. פדרר המבוגר יותר פשוט מתקשה מול נדאל. אותם פרשנים מעריכים כי המדורגים הבכירים האחרים כמו אנדי מארי או נובאק דג'וקוביץ', אולי אפילו מארדי פיש, הם אלה שיכולים לנצח את נדאל בדרך לגמר, ולמעשה לסלול את דרכו של פדרר אל התואר. מה שבטוח, תואר גרנד סלאם של פדרר בתוספת ניצחון על נדאל בגמר ישכיחו לגמרי את כל מה שעבר על הטניסאי השוויצרי בשנתיים האחרונות.

רוג'ר פדרר עצמו אולי מרגיש קצת יותר זקן, אבל בניגוד לעיתונאים הוא מאמין שיש לו עוד הרבה מה לתת בטניס. כשהתראיין בתחילת אוגוסט ל-BBC הוא הצהיר כי הוא מתכוון לזכות ב-20 תארי גרנד סלאם, ובראיון אחר הוא כבר הבהיר כי ישחק לפחות עד לקיץ 2012, אז הוא מתכוון להשתתף במשחקים האולימפיים, שם טורניר הטניס ייערך על הדשא של ווימבלדון - כל זה אומר שהוא אפילו לא חושב על אפשרות שלא להחזיר לעצמו את התואר בארצות הברית.

פדרר אוהב תארים ואת היוקרה שלהם, הוא גם יודע שיש עדיין שיאים שהוא יכול לשבור. אם יזכה הקיץ בניו יורק הוא יהפוך לטניסאי הראשון בכל הזמנים שעושה זאת שש פעמים, כשנכון להיום הוא חולק את תואר חמש הזכיות עם פיט סמפראס וג'ימי קונורס. כשפדרר כן חושב על היום שבו יפרוש הוא לא יכול להתכחש לרפאל נדאל, שאמור לשחק עוד הרבה שנים וכבר יש לו שמונה תארי גרנד סלאם. פדרר בטח לא רוצה שהטניסאי הבא שישבור את שיא הזכיות הכל כך מרשים יהיה דווקא מישהו מהדור שלו.

הגיל דווקא לא אמור להוות גורם משמעותי. החודש הוא חגג 29 קייצים, אבל אנדרה אגאסי ופיט סמפראס כבר הוכיחו שאפשר לזכות בתארי גרנד סלאם אחרי גיל 30. דווקא פדרר מרוצה ממצבו הפיזי ואמר לאחרונה: "להיות בן 28 זה לא כמו להיות בן 23, אבל דווקא כיום אני מרגיש שהגוף שלי הוא במצב הטוב אי פעם. אמנם יש פציעות שלוקח קצת יותר זמן להחלים מהן, אבל אני משקיע יותר באימוני הכושר, במתיחות, בעיסויים, בעצם אני עושה כל דבר בצורה הרבה יותר מקצועית מאשר פעם".

ביום שני הקרוב, כשיתחיל הדבר האמיתי, נדע אם העבודה הקשה של פדרר באמת השתלמה, ואם אכן מכונת הטניס הלא אנושית חזרה אלינו. מי שלא יכול לחכות, מוזמן להכנס לאחד מקטעי הוידאו היותר פופולאריים ביוטיוב בזמן האחרון, בו פדרר חובט כדור לבקבוק שמונח על ראשו של ניצב ומזכיר לכולנו שבכל זאת, יש בו משהו לא אנושי, ויכול להיות שזה יתפרץ לעיני כולנו בספטמבר הקרוב.