לשחוט את הפרות הקדושות

מאזן בעונה שעברה: 3:13, זכתה בסופרבול עם ניצחון על הקולטס

מאמן: שון פייטון

הגעות בולטות: אלכס בראון (דפנסיב אנד), ג'ימי ווילקרסון (דפנסיב אנד)

עזיבות בולטות: סקוט פוג'יטה (ליינבקר), צ'רלס גרנט (דפנסיב אנד)

הגיעו בדראפט: פטריק רובינסון (קורנרבק), צ'רלס בראון (אופנסיב תאקל), ג'ימי גראהם (טייטאנד)

גם אחרי אינספור מצעדי ניצחון, בניו אורלינס מתקשים להאמין שהנאחס של אחת הקבוצות הלוזריות בליגה נשבר סופסוף ואכן – אליפות נחתה לה בביג איזי. לאליפות הזאת היו הרבה אבות ולשמחתם של אוהדי הסיינטס, כמעט כולם חוזרים לעונה נוספת במועדון. שון פייטון ימשיך לאמן את יחידת ההתקפה (אולי) הטובה בליגה, המובלת על ידי דרו בריס הנפלא שנעזר בסט רסיברים כמעט אינסופי וכולל את מרקיז קולסטון, דוורי הנדרסון, לאנס מור ורוברט מיצ'ם, כמו גם הטייט אנדים ג'רמי שוקי והרכש הטרי מהדראפט ג'ימי גרהאם. משחק הריצה ימשיך ישלים את זה של המסירה, כשפייר תומאס יקבל את מרבית הנשיאות ורג'י בוש יתמוך בו, הן בריצה, הן בתפיסה והן בהחזרת בעיטות.

אם יש קבוצה שיישמה את התיאוריה שההגנה הטובה ביותר היא התקפה, הרי זו ניו אורלינס, שההגנה שלה סיימה רק במקום ה-25 בליגה שנה שעברה, מה שלא הפריע לה לקחת אליפות, כאמור. ההגנה הזאת אף היא נשארה פחות או יותר כשהייתה, כשאלכס בראון אמור למלא את מקומו של צ'רלס גרנט שעזב, והשאלות העיקריות הן מי ימלא את מקומו של פוג'יטה שעזב, והאם דארן שארפר, הסייפטי המצוין שהיה אחד משחקני המפתח בהגנה של הקדושים בשנה שעברה, יוכל לחזור מניתוח שעבר באוף סיזן, כשהוא כבר מזמן לא ילד.

אז מה יהיה: על פניו, אין שום סיבה שהסיינטס לא ימשיכו להיות הקבוצה הטובה בבית וב-NFC בכלל. אם פייטון יצליח למנוע מחניכיו את סינדרום הפוסט-סופרבול, הרי הסיינטס מסוגלים להיות אפילו טובים יותר. 13-14 ניצחונות.

מאזן בעונה שעברה: 7:9

מאמן: מייק סמית'

הגעות בולטות: דנטה רובינסון (קורנרבק),

עזיבות בולטות: כריס יוסטון (קורנרבק)

הגיעו בדראפט: שון ווית'רספון (ליינבקר), קורי פטרס (דפנסיב תאקל)

אחרי עונת רוקי מרשימה, נכשל מאט ריאן מלעמוד בציפיות הגבוהות ממנו ולא הצליח להוביל את הפאלקונס לפלייאוף, אבל לפחות באטלנטה יכולים להיות מרוצים משבירת הסטטיסטיקה, כשבפעם הראשונה בתולדותיהם הם מצליחים לסיים עם מאזן חיובי שנתיים ברציפות. ריאן דווקא היה סביר, כשמסר לכמעט 3,000 יארד ו-22 ט"ד אבל פציעות למייקל טרנר מנעו ממנו להיות הכוח ההתקפי שהיה בעונת 2008 ואם הפאלקונס רוצים לחזור לפלייאוף הם יהיו חייבים ממנו תפוקה טובה יותר, יחד עם שיפור ביכולת של ריאן, שייהנה משנה שנייה עם טוני גונזאלס, הטייט אנד הבלתי נלאה ועם רודי וייט, אחד הרסיברים הטובים בליגה.

אבל עם כל הכבוד להתקפה, הבעיה העיקרית של אטלנטה בעונה קודמת היתה ההגנה הרכה שלה, ובמיוחד זאת האווירית, שסיימה 27 בליגה בלבד. על מנת לפתור את הבעיות בסקנדרי הובא דאנטה רובינסון, שאמור לשדרג אותו מיידית וגם ווית'רספון שהגיע בדראפט אמור לשפר את חוליית הליינבקרים. כדי לתת פייט אמיתי לסיינטס על ראשות הבית, סמית' ייצטרך לשפר את הלחץ על הק"ב כשג'ון אייברהם, פעם אחד הקיצונים הטובים בליגה, חייב לתת יותר מחמישה סאקים עלובים.

אז מה יהיה: יש לי הרגשה שריאן ייתן את עונת הפריצה שלו השנה, אבל כל עוד ההגנה לא תשתפר, יהיה קשה לפאלקונס לפרוץ את מחסום ה-10 ניצחונות, וזה גם מה שהם ישיגו, בחלקו בזכות בית לא קשה במיוחד.

מאזן בעונה שעברה: 8:8

מאמן: ג'ון פוקס

הגעות בולטות: ג'אמאר וויליאמס (ליינבקר)

עזיבות בולטות: ג'ייק דלהום (ק"ב), ג'וליוס פפרס (דפנסיב אנד), מוחסין מוחמד (ווייד רסיבר - פרש), בראד הובר (פולבק), כריס האריס (סייפטי)

הגיעו בדראפט: ג'ימי קלאוסן (ק"ב), ברנדון לה-פל (וויד רסיבר)

למרות המאזן הסולידי בעונה קודמת, קשה לומר שזאת היתה עונה מוצלחת במיוחד, כשנקודת האור היחידה בקרוליינה הגיעה ממשחק הריצה שהובל על ידי הצמד המצוין ג'ונתן סטיוארט ודאנג'לו וויליאמס, שניהם עם מעל 1,100 יארד על הקרקע. הבעיה היתה שמשחק המסירה כבר לא מתקתק שנים ובאין לו ברירה ספסל פוקס את חביבו דלהום לטובת מאט מור, שדווקא נתן משחקים לא רעים לקראת סוף העונה.

כמו שאפשר לראות מרשימת העזיבות, השנה לא בונים בדיוק על אליפות בקרוליינה, ואפשר בהחלט להגיד שמדובר בעונה פיננסית לפי כל הגדרה, כשהבעלים השילו כמה שיותר משכורת לקראת השביתה שעשויה להגיע בעונה הבאה. ג'ייק דלהום נחתך והלך לקליבלנד (אם כי חלק ניכר ממשכורתו עדיין ישולם על ידי הפאנת'רס) והעוגן ההגנתי של הפנתרים, ג'וליוס פפרס, לא קיבל הארכת חוזה וחתם בשיקגו על חוזה ענק.

בהיעדרו של דלהום, יצטרכו לסמוך בקרוליינה על משחק הריצה יותר מתמיד (ואולי זה לא דבר רע בכלל) כשמאט מור יקבל את המושכות מאחורי הסנטר מפתיחת העונה, כשהוא מקווה שסטיב סמית' יהיה כשיר ושקו ההתקפה הרעוע יצליח לשמור עליו. לצורך הגיבוי הביאו הפנת'רס את ג'ימי קלאוסן בדראפט האחרון, שהתדרדר עד לסיבוב השני מסיבות לא ברורות, כששבועות מעטים לפני הדראפט הוא עוד התמודד עם ברדפורד על הבחירה מספר אחד. בוגר נוטרדם, שקבע לא מעט שיאים בתקופה שלו בסאות'בנד, אמנם לא אמור לשחק יותר מדי בשנתו הראשונה, אבל אם מור לא יספק את הסחורה בהחלט ייתכן שנראה אותו על המגרש יותר מהר מהצפוי.

אז מה יהיה: אכן, עונה פיננסית. חמישה ניצחונות יהיו הצלחה.

מאזן עונה שעברה: 13:3

מאמן: רחים מוריס

הגעות בולטות: רג'י בראון (ווייד רסיבר)

עזיבות בולטות: אנטוניו בריאנט (וויד רסיבר), ג'ימי ווילקרסון (דפנסיב אנד), כריס הובן (דפנסיב תאקל), וויל אלן (קורנרבק)

הגיעו בדראפט: ג'ראלד מקוי (דפנסיב טאקל), בריאן פרייס (דפנסיב טאקל), ארליוס בן (וויד רסיבר), מייק וויליאמס (וויד רסיבר)

החיים לא היו קלים למוריס בעונתו הראשונה כמאמן הראשי בטמפה ביי ולמרות שהיה ברור מראש שבטמפה ביי הולכים על הצערת הקבוצה, אף אחד לא ציפה ששני המתאמים יימצאו את עצמם בבית עוד לפני המחזור השמיני, מה שהוביל לבלבול כולל במערכי הקבוצה – והתוצאות בהתאם. גם השנה תהליך ההצערה יימשך, כשהפעם טמפה זכתה באחד משני הפרסים הגדולים בדראפט הזה, בדמותו של ג'רלד מקוי, הדפנסיב תאקל המצוין מאוקלהומה, שצפוי לשדרג את ההגנה, שדורגה 27 בשנה שעברה.

את ההתקפה ימשיך להוביל ג'וש פרימן הצעיר, שקיבל את המושכות באמצע העונה והצליח לנצח שלושה משחקים מתוך תשעה (שביחס למה שעשה קודמו, זה לא כזה גרוע) ויקווה לתפוקה טובה יותר מהרסיברים שלו. לצורך כך נבחר מייק וויליאמס, שלמרות אופי בעייתי שגרם להתדרדרותו עד הסיבוב הרביעי בדראפט, עשוי לתת אימפקט מיידי והוא יחבור לרג'י בראון שהגיע מפילדלפיה ולקלן ווינסלו, הטייט אנד, שהוביל את הבאקס בתפיסות שנה שעברה. משחק הריצה עדיין יהיה תלוי בקדילאק וויליאמס, שאכזב למדי בקריירה עד כה, כשדריק וורד, שהגיע כהבטחה גדולה מהג'איינטס, ינסה לשפר את המספרים המאכזבים של שנה קודמת.

אז מה יהיה: קשה לראות בשורות גדולות בטמפה. פרויקט הבניה שם צריך עוד לפחות שנה-שנתיים כדי להתגבש לקבוצה אמיתית אבל אם פרימן אכן מסוגל להיות פותח סולידי בליגה ומקוי יממש את ההבטחות הרי שיהיה על מה לבנות שם לשנים הבאות. הכפלה של מספר הניצחונות משנה שעברה נראה אפשרי - שישה ניצחונות.