עליה וקוץ בה

נדירים המקרים שבהם שחקן שכובש שער עצמי הוא גם המצטיין במשחק, אבל ההופעה של דגלאס דה סילבה אמש באצטדיון בלומפילד צריכה להיחקק בתודעה כאחת הגדולות של שחקן שדה מקבוצה ישראלית במסגרת האירופית. הפועל תל אביב עלתה למשחק מול רד בול זלצבורג עם שרשראות על הרגליים, אכולת חרדות מהיעדרו של איתי שכטר, כשגם ההתפרצות של אלי גוטמן בסוף השבוע לא ממש עשתה טוב לביטחון השחקנים. דווקא בבית, עם יתרון משמעותי ממשחק החוץ, האדומים גילו את היכולת הדלה ביותר שלהם מזה חודשים רבים. למזלם, יש להם בלם ששם לעצמו סופית תו של לגיטימיו?ת באירופה.

מעבר לעובדה שוואליד באדיר בקושי סוחב, שויקטור מרעי עושה רק נזק ושהפועל איבדה לחלוטין את הבאלאנס ללא שכטר, דה סילבה היה צריך להתמודד יותר ממחצית שלמה עם השער העצמי שכבש. זה אמנם לא קרה באשמתו (הוא פשוט נחשף לצד הרע של אניימה), ועדיין – מדובר בקושי פסיכולוגי די גדול. המנהיגות והשקט הנפשי שלו הם שהביאו את האדומים המותשים לדקות האחרונות כשתיאורטית הם בליגת האלופות, כי המצב יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. וכשאתה כל כך טוב, גם השופט נותן קרדיט – היה פנדל ברור על זראטה במחצית השנייה, אבל מה לנו כי נלין? בכל מקרה, לפעמים העסקאות הטובות ביותר הן אלה שלא מבוצעות. לו היה דה סילבה הולך לליל, הוא לא היה מגיע לקצפת של אירופה.

דה סילבה היה המנצח שהשתלט על תזמורת אדומה שזייפה במשך 92 דקות. הפועל תל אביב לא הייתה במשחק וכמעט לא סיכנה את השער, עד שהגיע הווינר הגדול של 2010, ערן זהבי. השער שלו היה הרבה יותר ממראית עין. נכון שהפועל תל אביב הייתה עולה גם עם הפסד 1:0, אבל התיקו מיצב אותה במקום בו היא ראויה להיות – עלייה לליגת האלופות ללא הפסד ביתי שיכתים קמעה את ההישג. זהו תיקו של קבוצה גאה, שלמרות העייפות והמתח העודף תבעה שער שלא באמת הגיע לה לאור ההתפתחויות במשחק.

הפועל תל אביב היא קבוצה טובה יותר מרד בול זלצבורג – יש לה שוער טוב יותר, הגנה טובה יותר ובניגוד לזלצבורג, גם שחקנים שיודעים להבקיע. האוסטרים כבשו שער שדה אחד בשני המפגשים, והאדומים חשפו זו השנה השנייה ברציפות את הבלוף של הדרג הבינוני באירופה – קבוצות כמו זלצבורג, ראפיד וינה וסלטיק, ששופכות כסף ומנפחות תקציב בלי לנפק קבלות ראויות. גם מכבי חיפה עשתה את זה בשנה שעברה, רק שמחיפה היינו מופתעים במידה מסוימת, מהפועל תל אביב אנחנו כבר לא. למעשה, זה מה שציפינו ממנה, והיא עמדה בציפיות האלה. זה משהו שקשה להגיד על קבוצות ישראליות אחרות.

עם כל הסופרלטיבים, גם גוטמן יודע שלאחר שעשן החגיגות יתפזר, הוא יתעורר לאתגר לא פשוט בכלל. ברור לו שהסגל שיש לו כרגע לא יספיק, שאין תחליף לשכטר ושהמתיחונת של ורמוט לקראת הסיום היא אות אזהרה להמשך. אזהרה לכך שהמזל שהיה להפועל תל אביב בעונה שעברה, כששמרה על כוכביה בריאים בשלבים המכריעים, עלול לא לחזור השנה. הפועל תל אביב הולכת לקראת שלושה חודשים אינטנסיביים במיוחד, לא רק פיזית אלא גם מנטאלית. ההכנה לליגת האלופות עולה עשרות מונים על זו של הליגה האירופית וצניחת המתח קטלנית יותר.

אמנם, מדובר פה בגוטמן, רס"ר המשמעת הקשוח ביותר של הכדורגל הישראלי היום, אבל בשבת ראינו כיצד גם הוא מאבד את קור הרוח ומתוודע למצב שבו הוא נטול כלים ממשיים. גוטמן ניסה ללא הצלחה לעשות רוטציה בחיפה, וזה עלה לו בנקודות מהסיבה הפשוטה שהוא לא יכול להרשות לעצמו, אין לו רוטציה אמיתית. טוטו תמוז/חלוץ זר וקשר נוסף הם בבחינת מאסט אם הפועל תל אביב רוצה לצלוח את העונה הזו בשלום.

עד כה, הנציגות שלנו בליגת האלופות לא זכו בתואר בעונה בה השתתפו במפעל. מכבי חיפה הפסידה פעמיים את האליפות בפוטו-פיניש בגלל בעיית אופי או עייפות מנטאלית. מכבי תל אביב בכלל לא הייתה במאבקי האליפות ב-2004/5 בגלל קרע פנימי עמוק בקבוצה. אם לא יגיע חיזוק ראוי, גם הפועל תל אביב עלולה לאבד את התואר, רק שהפעם זה יקרה מסיבות אחרות לחלוטין.